Sunday, June 07, 2015

В 2010 Меир Даган и Габби Ашкенази ОТКАЗАЛИСЬ выполнить приказ об ударе по Ирану (English, Russian)



Here is Uvda at 2012 referenced by Caroline Glick where stated that Meir Dagan and Gabi Ashkenazi REFUSED to strike at Iran in 2010.


В 2010 году, исходя из доклада израильской информационной программы "Увда" ("Факт") от 2012 года, мы узнали, что двое мужчин в этом форуме [Меир Даган и Габби Ашкенази] получили задание - подготовить удар против военных объектов Ирана, и они отказались", - сказала Глик.
http://cursorinfo.co.il/news/novosti1/2015/06/07/dagan-i-ashkenazi-otvergayut-utverzhdenie--chto-oni-pomeshali-atake-na-iran/

По ссылке выше приведено краткое содержание ролика.


Ниже есть продолжение.

UPDATE 08-06-2015:
...отказ Дагана и Ашкенази атаковать Иран в 2010 году привел к нынешней ситуации, когда Тегеран находится на пороге создания ядерной бомбы.

"В 2010 году, исходя из доклада израильской информационной программы "Увда" ("Факт") от 2012 года, мы узнали, что двое мужчин в этом форуме получили задание - подготовить удар против военных объектов Ирана, и они отказались", - сказала Глик.

"Потому что это был преступный приказ", - возразил Даган.


"Вам было дано поручение кабинетом безопасности", - парировала Глик.

"Вы не знаете, что там происходило", - ответил Даган.

"Это не ваше экспертно-юридическое заключение - определять, есть или нет у премьер-министра Израиля и министра обороны Израиля право отдавать приказ о принятии мер для национальной обороны Израиля", - ответила она.

"Мы бы не были там, где мы находимся сегодня. Мы бы не сталкивались сегодня с ситуацией, в которой не создается международная коалиция, где сейчас мы видим Соединенные Штаты продвигаются к заключению ядерного соглашения с Тегераном в конце месяца, что позволит им приобрести бомбу. Мы были бы в иной позиции".
END OF UPDATE
http://cursorinfo.co.il/news/novosti1/2015/06/07/dagan-i-ashkenazi-otvergayut-utverzhdenie--chto-oni-pomeshali-atake-na-iran/

См. также:
ערוץ 2: עובדה: תיק איראן נפתח - есть краткое содержание передачи на русском (текст) и ссылки на ролик (иврит)
"Маарив": иранская тема в деле h-Арпаза
Арье Эльдад: Мы упустили шанс на военный удар в Иране октябрь 2013 г.


פער ההזדמנויות (Hebrew)

...הימים שבהם ילד ממעמד נמוך יכול היה להתקדם בעזרת הצטיינות בלימודים ועבודה קשה חלפו מן העולם...

בארצות הברית ההבטחה...
אם תלמד כמו שצריך ותעבוד קשה תצליח בחיים...
ממותגת כחלום האמריקאי...


Ниже есть продолжение.

[שבנות החמישים]
הילדים העניים והעשירים ביותר בפורט קלינטון גרו אחד ליד השני, למדו באותה כיתה, הלכו לאותם חוגים, ישבו יחד על אותו ספסל בכנסייה. היה להם ברור שהם שווים, שיש להם אותה הזדמנות לחיות את החלום האמריקאי, אם רק ירצו מספיק. רובם גם עשו את זה. בני המחזור של פאטנם בתיכון, שסיימו את לימודיהם ב־1959, הם בני 74 היום. רובם פנסיונרים שמסתכלים לאחור בסיפוק: 75% מהם משכילים מהוריהם ומבוססים כלכלית יותר מהם. חלק מהילדים הכי עניים טיפסו גבוה יותר מהילדים שבאו מבתים מבוססים.

...בשנות החמישים המעמד הסוציו־אקונומי לא היה מחסום. היו פערים מעמדיים אבל הם היו אילמים..."במאה ה־21 ההזדמנויות בפורט קלינטון לילדים עשירים ועניים שונות מאוד", כותב פאטנם. "זהו מקום עם חלוקה מעמדית נוקשה, שבו ילדים עשירים מחנים את הב.מ.וו במגרש החניה של בית הספר בסמוך לגרוטאה שבה גר ילד אחר מהכיתה. פורט קלינטון מראה לנו כמה התרחקנו מהחלום האמריקאי".

... "גם בארצות הברית וגם בישראל זה מאוד דרמטי, כי שתיהן הוקמו על בסיס שוויוני - לא במונחים של הכנסות אלא בהבטחת הזדמנות שווה והוגנת בראשית החיים. בארצות הברית איבדנו את זה ... היום לילדים עניים יש פחות ופחות הזדמנויות. אם לא נטפל בזה נחיה במין אפרטהייד של שתי אמריקות נפרדות, שבהן לילדים יש סיכויים שונים מאוד. באמריקה אחת יש להם הזדמנויות עצומות ובשנייה ההזדמנויות עלובות. הילדים האלה יחיו במקומות שונים, לא יתקשרו זה עם זה, וזה לא עתיד מעורר תקווה"...

...למעשה, עיירת ילדותו של פאטנם מייצגת תופעות שמאפיינות ערים ומדינות רבות במערב. על פורט קלינטון, ניו יורק, מדריד ותל אביב עברו תהליכים דומים: שוק העבודה נשען יותר על ידע ופחות על ייצור, כך שנותרו פחות אפשרויות פרנסה להורים; מדיניות הרווחה הממשלתית הוקשחה; שירותי החינוך חינם צומצמו וכתוצאה מכך התרחב החינוך הפרטי; חל גידול בגיוון של המבנה המשפחתי ובמספרן של המשפחות החד־הוריות; והלכידות החברתית התפוררה. כך נוצר המצב שבו המעמד הכלכלי הפך לחשוב כל כך, וקובע אילו הזדמנויות ייפתחו ויינעלו בפני ילדים...

...הטענה המרכזית שלו היא שבניגוד לעבר, כיום הזדמנויות החיים של ילדים תלויות כמעט לגמרי בהשכלה ובמעמד של הוריהם. ...
"עוד ועוד צעירים אינם חוצים מעמדות. זהו מסך מפוצל של הסיוט האמריקאי, קהילה שבה ילדים מהצד הלא נכון של העיר בקושי יכולים לדמיין את העתיד שמחכה לילדים מהצד הנכון שלה"...

...אחד הממצאים המטרידים ביותר הוא שלתלמידי כיתה ח' שהם חכמים ועניים - כלומר בשליש העליון מבחינת ציוני הבחינות שלהם אך בשליש התחתון מבחינת הכנסות הוריהם - יש סיכויים נמוכים יותר ללמוד באוניברסיטה מאשר לילדים לא חכמים אבל עשירים (ראו גרף בעמוד הבא). "זה ההפך ממריטוקרטיה", אומר פאטנם. "כמה כסף יש להורים שלך חשוב יותר מהכישרון שלך"...

המסך מפוצל גם בהשקעה של ההורים בילדיהם: ככל שההכנסה וההשכלה המשפחתית עולות, כך הורים משקיעים יותר זמן בדיאלוג עם ילדיהם, בקריאת סיפורים, בזמן משחק איכותי, בהשכבת הילדים, בארוחות ערב משפחתיות. לפי המחקרים, ילדים ממשפחות עשירות מקבלים מדי יום לפחות 45 דקות כאלה יותר מילדים ממשפחות עניות.

בראשית שנות התשעים בתי הספר בארצות הברית הפסיקו להציע פעילויות ספורט וחוגים חינם אחר הצהריים, והחלו לגבות עבורם כסף או לבטלם. התוצאה היא שילדים עניים משתתפים כעת בפחות פעילויות פנאי ואיבדו הזדמנות לפתח תכונות חשובות כמו עבודת צוות ומיומנויות חברתיות, וחלקם איבדו כרטיס כניסה לעולם תוכן שהם היו עשויים להצטיין בו. "כל מחנה קיץ שיצאתם אליו, שיעור פסנתר או אימון כדורגל שהשתתפתם בו העניק לכם איזשהו יתרון שמישהו כמו מרי סו לא קיבל", הסביר לא מזמן בראיון.

...
לילדים עניים יש גם פחות על מי להסתמך: לעתים הוריהם מאכזבים אותם, ואם לא, להורים יש פחות קשרים חברתיים מלהורים עשירים, כלומר פחות אנשים שאפשר להרים אליהם טלפון כשהילד מחפש עבודה. ילדים עשירים נהנים מתמונת הראי: ממשפחות וקהילות תומכות ועתירות משאבים, שמרפדות אותם במקרה של טעות ומסייעות להם להצליח. כל ההורים רוצים שילדיהם יצליחו, אבל הורים עשירים יודעים גם איך לגרום לזה לקרות - למשל, איך לכתוב קורות חיים, איזה מקצוע כדאי ללמוד ואיפה. הם עוזרים לילדיהם לקבל החלטות, מתחלקים בנטל עם מורים פרטיים, מנקה, מטפלת. הורים עניים יתקשו לתת את כל זה, וכך הפער בין שתי האמריקות הולך ומתרחב.


"אתן לך דוגמה", אומר פאטנם. "כל הילדים עושים טעויות. עניים, עשירים, לבנים, שחורים, כולם מסתבכים עם סמים, שותים יותר מדי, רבים עם המורים או הורסים את המכונית. כשילדים מבתים מבוססים עושים טעות מיד מתנפחות כריות אוויר שמגנות עליהם מההשפעות הגרועות ביותר של הטעות. זה מה שאנחנו היינו עושים במשפחה שלי אם אחד מנכדיי היה מסתבך. אבל אם ילד עני יעשה בדיוק אותה טעות שום כרית אוויר לא תתנפח, כי אין סביבו מבוגרים שיגנו עליו וירימו אותו כשהוא נופל..."

...פעם השרת של בית הספר והבנקאי בפורט קלינטון גרו בבתים שכנים, משפחותיהם היו מיודדות, והן בילו יחד בסופי שבוע על שפת אגם אירי בעיירה, שהיה אזור קיט פתוח. אבל בשני העשורים האחרונים החלו העשירים להקים לעצמם על שפת האגם אחוזות ... וסגרו אותן בשערים נעולים...

התוצאה הבלתי נמנעת היא סגרגציה...
המעמד החברתי יפצל אותנו לשתי קהילות נפרדות, העניים והעשירים, סגורות בתוך עצמן וזרות זו לזו, מתריע פאטנם. למעשה, זה כבר קורה. פאטנם מזהה סגרגציה בשכונות המגורים, שכיום קל בהרבה לסווג אותן לפי רמת ההכנסה מאשר לפני 40 שנה. עשירים מתרחקים משכונות חלשות או מעורבות ומחפשים בתים נוחים עם פרטיות, גישה לבתי ספר טובים, לשירותים ציבוריים איכותיים ולקניונים מפנקים. הסגרגציה הזאת גם חוצה גזעים, כך ששחורים או היספנים אמידים מעדיפים לגור בשכונות טובות שמשקפות את מעמדם הכלכלי ולא את מוצאם הגזעי.

במקביל, ישנה סגרגציה ברורה בתחום ההשכלה. ילדים עשירים הולכים יותר ויותר לבתי ספר פרטיים ואחר כך לאוניברסיטאות טובות וסלקטיביות. המשמעות היא לא רק בידע שהם רוכשים, אלא באיכות החינוך הערכי שהם מקבלים, הילדים שהם פוגשים, המנטורים הפוטנציאליים שלהם, האכפתיות של מוריהם. ולבסוף, הסגרגציה ניכרת גם בנישואים. אם אנחנו גרים ליד אנשים כמונו, לומדים איתם ועובדים איתם, כנראה גם נינשא להם ונקים איתם חיים שימשיכו להזין את גלגל ה"אנשים כמונו". פאטנם כותב שמאמצע המאה הקודמת אמריקאים נישאים יותר ויותר לאנשים בעלי רקע כלכלי והשכלתי דומה לשלהם. הסיכוי שבמאה ה־21 טוני ומריה מ"סיפור הפרברים" ייפגשו ויינשאו די קלוש...

...
אמריקה כבר התמודדה בהצלחה עם בעיה
דומה של פער בין עשירים לעניים. זה היה בסוף המאה ה־19, בתקופה שמכונה בהיסטוריה האמריקאית
The Gilded Age
(העידן המוזהב), כאשר משפחות כמו רוקפלר צברו הון עצום, ואמריקה היתה בשיא של שחיתות וריקבון פוליטיים. הפילוסופיה המקובלת אז היתה של דרוויניזם חברתי. יש הרבה קווים מקבילים בין התקופה ההיא לזאת הנוכחית.


"באופן מדהים, בתקופה קצרה יחסית במונחים היסטוריים, כ־20 שנה, העבירו בתחילת המאה ה־20 רפורמות רבות שצמצמו את הפער בין ילדים עשירים לעניים. אז, למשל, הנהיגו לראשונה חינוך ציבורי חינם לגילאי התיכון, ועשירי העיירות הסכימו לשלם מסים גבוהים יותר כדי לתמוך בהקמת תיכונים חינם לכל ילדי העיירה. אני יודע שהספר מדכא, אבל אני אופטימי משום שכמדינה כבר פתרנו בעיות כאלה בעבר".


עבור מי שעדיין לא השתכנע, פאטנם שולף את הטיעון המנצח של התועלת הכלכלית. "זה לא רק עניין של אמפתיה. זה האינטרס של כולם להשקיע יותר ביצירת הזדמנויות לילדים העניים האלה. הנכדים שלי יחיו באמריקה עשירה יותר אם נשקיע יותר בילדים עניים. הסיכויים שלהם לא ייפגעו אלא יגדלו אם נסייע לעניים. יש עלויות עצומות שכרוכות ב־25 מיליון ילדים עניים - הם יהיו חולים יותר, בגיל צעיר יותר ולמשך זמן רב יותר, ואנחנו נצטרך לממן את זה. בנוסף, רבים מהם לא יתרמו באופן משמעותי לכלכלה כי לא השקענו בהם ובהשכלה שלהם, ולא יהיו לנו פירות ליהנות מהם. אני לא מציע שאמריקה תהיה שבדיה אלא שנחזור להיות כפי שהיינו בעבר. ואני אופטימי".

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3660845,00.html