Среднего уровня часть. Очень хорошо рассказано в конце про христианство (несмотря на то, что коротко). Про раввинистический иудаизм рассказано очень мало. Восстание Бар Кохбы вообще можно сказать не освящено, в частности мор учеников рабби Акивы (Лаг ба-Омер) не упомянут. Мягко говоря спорное утверждение о том, что "идолопоклонство" проникло в иудаизм. В частности, от того, что Лейл hа-седер является по форме греческим симпозиуме говорит лишь о том, что иудаизм впитал в себя влияние другой культуры, перероварим его. Здесь уместно упомянуть о концепции извлечении искр.
Падение Мосады. Становление раввинистического иудаизма. Pax Romana. Восстание Бар Кохбы, рабби Акива, мессианство. В его результате было принято решение больше никогда не восставать, приход Мессии отложен на "конец времён". Наличие национальной пассивности [Галута]. Редактирование Мишны. Провозглашение христианства официальной религией Римской империии.
ארץ ישראל תחת כנפי הקיסרות
73 לספירה עד 313 לספירה
בחורף שנת 73 לספירה צועד הלגיון הרומי העשירי למצדה. המטרה: חיסול אחרוני המורדים בארץ ישראל. לימים יחשפו ארכאולוגים ישראלים ראשונים במדינת ישראל את עצמותיהם של המורדים, ומצדה תיהפך לסמל של גבורה.
יש המשך למטה.
Ниже есть продолжение.
https://www.youtube.com/watch?v=2p-HqgfZR08כישלון המרד וחורבן בית המקדש השני מביאים את היהדות בארץ ישראל למשבר זהות שמאיים למחוק את העם היהודי ממפת ההיסטוריה. המשבר מוליד את עיקרי היהדות של היום: דת רבנית, שמתבססת על הלכה, ותפילה וידע בלי צורך בפולחן, בקרבנות ובמקום פיזי אחד לכך. אין זה עוד תנאי קיומי.
באותן שנים נכנסת האימפריה הרומית לתקופה ארוכה של שקט. היהודים במצב כלכלי רעוע. הנהגתם רופפת, אבל אמונתם חזקה; לא די בחורבן של שנת 70, וכבר צומחות בקרב היהודים שאיפות לאומיות חדשות שמחוללות מרד חדש ברומאים. בראשו יעמוד מנהיג כריזמטי, ושמו שמעון בר-כוכבא. מטרתו: עצמאות לאומית מחודשת, כמו בימי בית המקדש. תחילה זוכה המרד להצלחה בזכות לחימת גרילה מתוחכמת. הצבא הרומי סופג אבדות רבות, ורק כעבור כשלוש שנים עקובות מדם הוא מכריע את המערכה. שוב קרבנות והרס כפרים, ערים ובתי מדרש של תלמידים.
בעקבות מרד בר-כוכבא, מחליטה ההנהגה היהודית שלא למרוד עוד. מתחילה תקופה של פאסיביות לאומית. בניית הארץ מתחדשת באין מפריע. הרומאים סוללים מערך כבישים שמחבר את כל ערי הפרובינציה ומקימים מבני ציבור, שווקים ומרחצאות. תרבות הפנאי היא חלק מרכזי בחייהם של תושבי האימפריה, ויש לה השפעה גם על נתיניה היהודים בכל תחומי החיים. הדבר מציב את ההנהגה היהודית לפני סתירה גדולה: הפגאניות הרומית אינה מתיישבת עם איסורי הדת היהודיים. אך בפועל היא מחלחלת אל תוך המסורת והדת היהודית.
בתחילת המאה השלישית מסתיים תהליך עריכת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא. מהלך מכונן של 'מקדש מעט' שיחליף את בית המקדש. יחסי ההנהגה היהודית עם השלטון הרומי בהרמוניה שלא נודעה כמותה.
לקראת סוף המאה השלישית נקלעת האימפריה הרומית למשבר הנהגה. אזרחיה מחפשים משמעות ומענה לצורכיהם הרוחניים, מעבר ל'לחם ושעשועים'. הם מוצאים בנצרות, דת מוכה ונרדפת, מענה למשאלת לבם. הקיסר קונסנטינוס מזהה בכנסייה כוח מאחד. הוא הופך את הנצרות לדת מותרת וסולל את דרכה להפוך לדת הגדולה בעולם.
No comments:
Post a Comment