http://www.ranlevi.com/2014/07/02/ep144_the_future_of_work/כשהיינו ילדים, חשבנו שיום יבוא ותהייה לנו עוזרת בית רובוטית וגנן אנדרואידי. למרבה ההפתעה, עושה רושם שדווקא בעלי מקצוע אלה יכולים להיות רגועים: המחשבים עומדים להחליף דווקא את מי שלא ציפו לכך…כיצד ייראה שוק העבודה בעוד עשרים שנה, וכיצד תתמודד החברה האנושית עם השינויים החברתיים העמוקים שיבואו בעקבות מהפכת התעסוקה הקרובה?
באנר-עושים-היסטוריה
0700: על ה'לודיטים' (Luddites) – תנועה חברתית באנגליה לפני כמאתיים שנים, שחבריה ניתצו מכונות ובתי חרושת במחאה על השפעות המהפכה התעשייתית…
1730: מי הם בעלי המקצוע שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לאבד את מקור פרנסתם לטובת המחשב?
2300: על ההשלכות החברתיות הלא-נעימות שעלולות להיווצר כתוצאה מהתפוררותו של מעמד הביניים, וכיצד ניתן (אולי) למנוע אותן.
Ниже есть продолжение.
http://www.ranlevi.com/texts/ep144_the_future_of_work_text/בצבא, שירתתי כמפקד ספינת 'דבור' בחיל הים. תפקידן של ספינות הדבור בשגרה הוא 'בט"ש' – ביטחון שוטף – מילת הקוד הצה"לית לפעילות חשובה… אבל משעממת. ספינות הדבור מפליגות לאורך הגבולות הימיים, מפטרלות הלוך ושוב, מערבה ומזרחה, צפונה ודרומה… יום ועוד יום, ועוד שבוע, ועוד שנה. זו הסיבה שלא ממש הופתעתי כששמעתי לפני מספר שנים שחיל הים מתכנן להכניס לשירות ספינות סיור מדגם 'פרוטקטור'. הפרוטקטור היא ספינה בלתי מאוישת: ניתן לשלוט על מערכות הבקרה והנשק שלה מהחוף, ויש לה אף יכולת פעולה עצמאית מסוימת. ספינה אוטונומית שכזו היא מועמדת מצוינת להחליף את ספינות הדבור המאוישות בשגרה: אחרי הכל, מחשבים אינם משתעממים, או מחליטים לקפוץ למים עם כל החיילים של הספינה, ואז פתאום עוברת לידם ספינה ועליה קצין בכיר, שמעמיד את מפקד הדבור למשפט ו…(*שיעול*) אתם מבינים למה אני מתכוון.
עושה רושם שאני עומד להיות בחברה. ביל גייטס, נשיאה המיתולוגי של מיקרוסופט, טוען שעובדים רבים -במגוון מקצועות – עומדים להיות מוחלפים בעתיד הלא רחוק על ידי מכונות מתוחכמות. בדברים שנשא בכנס במרץ 2014, אמר כך:
"החלפה של משרות בתוכנות, בין אם אלו משרות של נהגים או מלצרים או אחיות – מתקדמת בהתמדה. לאורך זמן הטכנולוגיה תפחית את הדרישה לעבודה, במיוחד בקצה התחתון של סקאלת כישורי העבודה. בעוד עשרים שנה, הדרישה לכישורים רבים תהיה נמוכה בהרבה משהיא כיום. אני לא חושב שהרבה אנשים בימינו מבינים את זה."
גייטס הוא רק אחד משורת כלכלנים, הוגי דעות ופוליטיקאים רבים שטוענים שהקדמה הטכנולוגית עומדת לשנות את מפת שוק העבודה העולמי באופן דרמטי. קדמה זו מתבטאת בשני מישורים עיקריים. הראשון הוא אוטומציה – העברת משימות ותפקידים מבני אדם למחשבים ולמכונות, למשל החלפת רתך אנושי בזרוע רובוטית מדויקת ומהירה יותר. המישור השני הוא שיפור תהליכים: התפתחויות טכנולוגיות ש'חותכות' פיסות שלמות משרשרת הייצור ומייתרות את הצורך בבני האדם שמילאו אותן. דוגמה לשיפור תהליך שכזה היא טכנולוגיה שמאפשרת לייצר משטחי מתכת כך שאין כלל צורך לרתך אותן יותר זו לזו, ומכאן שאין עוד צורך ברתך האנושי או בזרוע רובוטית שתחליף אותו.
התוצאה, בשני המקרים, זהה: העובד האנושי הולך הביתה. זו אינה תופעה חדשה, כמובן: מחרשות רתומות לשוורים החליפו את השרירים האנושיים בשדות, ומשאבות יד תפסו את מקומם של בני אדם שמשכו דליי מים מהבאר. ההבדל הוא שאותם עובדי השדות ושואבי המים לא נותרו מובטלים לנצח: כמעט תמיד ניתן היה למצוא תחום אחר שבו היה לכישורים או לשרירים שלהם ביקוש. הוגי הדעות בימינו, לעומת זאת, חוששים שהקדמה הטכנולוגית תביא לאבטלה מסוג אחר – אבטלה מערכתית: מצב שבו חלק ניכר מאוכלוסיית העובדים מוחלפת במחשבים ובמכונות, ואין להם לאן ללכת. הטכנולוגיה הפכה את הכישורים שלהם למיותרים במידה כזו, עד שהאלטרנטיבה היחידה שנותרה להם היא לשבת בבית.
השאלה שתעמוד במרכז פרק זה היא – כיצד ייראה שוק העבודה בעתיד? כיצד תשפיע הקדמה הטכנולוגית על האבטלה, ועל המבנה החברתי במדינות המתועשות? לשם כך אציג שני תרחישים אפשריים – שתי גרסות היפותטיות של החיים בעולמנו בעוד שלושים שנה. הראשונה תהייה אופטימית, והשנייה… לא ממש.
"השניים באוגוסט, 2044.
יומני היקר,
היום קמתי בשעה עשר וחצי, ירדתי למטבח והזמנתי ממדפסת המזון שייק פירות. אחחח… אין כמו שייק פירות על הבוקר. הטעם האקזוטי של פירות טרופיים נותן לי אנרגיה לכל היום.
אין מה להגיד: החיים טובים. אני לא מבין איך חייתי לפני שלושים שנה: לקום כל בוקר בשש וחצי, להתקע בפקקים, בלי זמן לכוס קפה??.. .טירוף, אני אומר לכם. מאז שהתכנה הזו, 'מהנדס 3000', החליפה אותי בעבודה, אני קם ביקיצה טבעית ולא פותח את העיניים בלי שיק פירות. מאז ש'פודקאסטר 4000' החליפה אותי ב'עושים היסטוריה!', אפילו יש לי זמן לשחק במשחקי מחשב כל היום! זה מזכיר לי שהמאזינים טוענים שהבדיחות שלי חוזרות על עצמן מדי פעם, צריך לבדוק את ההגדרות של התכנה. נו, טוב, אין מה למהר: יש לי את כל היום…"
אחד הכינויים המקובלים לאדם שמפגין סלידה עמוקה מטכנולוגיה הוא 'לודיט'. מקור הביטוי הוא מתנועה חברתית בשם 'הלודיטים' (Luddites) שצמחה באנגליה בשנים הראשונות של המאה התעשייתית, ראשית המאה ה-19.
המהפכה התעשייתית הייתה תקופה של טלטלה עזה בחייהם של אנגלים רבים. התיעוש המהיר והניצול ההולך וגובר של מנועי קיטור חדשניים הביא לשינויים מרחיקי לכת בכל תחום כמעט: רכבות קיטור החליפו את כרכות הסוסים, מחרשות ממונעות דחקו את רגלי האיכרים בשדות ופסי ייצור המוניים החליפו בעלי מקצוע כגון קדרים, נפחים ואורגים. אנשים שלא הצליחו למצוא עבודה בפריפרייה נהרו לערים הגדולות, שם עבדו שעות ארוכות במפעלים גדולים, השתכרו פרוטות וחיו בדוחק בשכונות צפופות. התנאים הקשים יצרו אי-שקט חברתי ואווירה נפיצה.
במרץ 1811 הפך אי-השקט הפך למחאה סוערת. הפגנה למען תנאי שכר הוגנים יותר בעיר נוטינגהם הפכה להתפרעות אלימה, ויחידות צבא נקראו לעיר כדי לפזר את ההמונים. החיילים פיזרו את ההתפרעות – אך הגפרור הוצת והבעירה החלה.
נוטינגהם הייתה אחד ממרכזי הטקסטיל הגדולים של אנגליה. תעשיית הטקסטיל הייתה אחת מהתעשיות שהושפעו באופן העמוק ביותר מההתפתחויות הטכנולוגיות של המהפכה התעשייתית. נול אוטומטי שהומצא בשנת 1801 היה מסוגל להפיק בדים אכותיים עם דוגמאות ועיטורים מתוחכמים במהירות וביעילות שידיים אנושיות לא היו מסוגלות להתחרות בה, ובזמן קצר תפס את מקום האורגים האנושיים. עבור המפגינים, הנול האוטומטי סימל את התיעוש שגרם לכך שהם עובדים שבעה ימים בשבוע בשכר רעב, ועוד באותו הלילה תקפו המתפרעים מפעל טקסטיל והרסו את מכונות האריגה שבו.
בתוך ימים ספורים התפשטו המהומות בנוטינגהם לערים נוספות. אלפי עובדים ממורמרים וכועסים הפגינו, חילקו עלונים, פרצו למפעלים ולבתי מלאכה והשמידו מכונות ונולים. בעלי מפעלים ואנשי ממון נרדפו והוכו, חלקם עד מוות. מנהיג המחאה, והאיש שנתן את שמו לתנועה כולה, היה 'גנרל לוד', שכונה גם 'המלך לוד'. למרות ששמו הופיע בעלונים ושלטי מחאה רבים, סביר להניח שהיה מדובר בדמות בדיונית ולא במנהיג אמתי – מעין 'רובין הוד' דמיוני שהמפגינים שאבו ממנו השראה וכוח.
ממשלת אנגליה הגיבה להתפרעויות ביד קשה. האנגלים היו מסובכים באותם הימים במלחמה כנגד צבאו של נפוליאון, והשלטון חשש שהמהומות יתפשטו לכל רחבי הממלכה ויפריעו למאמצי המלחמה. הממשלה הזרימה כוחות צבא גדולים לאזור נוטינגהם – למעשה, בשיא המהומות פעלו כנגד הלודיטים חיילים רבים יותר מאשר היו בשדה הקרב נגד נפוליאון – וההפגנות דוכאו בנוקשות ובאלימות. עונש מוות הוכרז כנגד כל מי שייתפס פוגע במכונה תעשייתית. עשרות מתפרעים נהרגו, רבים נוספים נפצעו ואחרים נתפסו והוגלו למושבת העונשין באוסטרליה. מחאת הלודיטים דוכאה באופן סופי בשנת 1817, והשקט חזר לשכונות הפועלים העניות.
מאז ועד היום, כאמור, 'לודיט' הוא כינוי לכל מי ששונא טכנולוגיה – אך רבים מההיסטוריונים המודרניים אינם מסכימים עם ההנחה שהשנאה לטכנולוגיה היא זו שדחפה את הלודיטים לעשות את מה שעשו. היסטוריונים אלה גורסים כי מחאתם של הלודיטים הייתה כנגד תנאי ההעסקה המחפירים שלהם, וההתקפות על מכונות תעשייתיות היו רק ביטוי של אותו הזעם. אילו היו המכונות מביאות לכך ששכרם של הלודיטים היה עולה ותנאי חייהם משתפרים, סביר להניח שלא היו מפנים את זעמם כלפיהן.
כך או כך, למרות כשלון מאבקם של הלודיטים, זכו בסופו של דבר בני מעמד הפועלים במבוקשם. במהלך המאה ה-19 הלכה כלכלתה של בריטניה ופרחה, והיתרונות שבאו בעקבות פריחה זו חילחלו גם אל המעמדות הנמוכים. ממוצע השכר בבריטניה יותר משילש את עצמו במרוצת המאה ה-19, ילדים רבים יותר מאי פעם זכו לחינוך גם מעבר לבית הספר היסודי, ותנאי החיים בערים השתפרו לאין ערוך. הטכנולוגיה שהלודיטים חששו שתפגע במעמד הפועלים, דירבנה תהליכים חברתיים שבסופו של דבר הביאו לזכויות רבות יותר עבור מעמד זה. בפרט, המהפכה התעשייתית לא הביאה לאבטלה מערכתית ורחבת הקף שהרי על אף העלמות בעלי מקצוע כמו נפחים ואורגים, בטווח הארוך הלך הביקוש לידיים עובדות והתרחב. הדבר היה נכון גם לגבי מדינות מתועשות אחרות ונותר תקף גם לכל אורך המאה העשרים. עובדה היא שלמרות שהטכנולוגיה הלכה והתקדמה במאה השנים האחרונות, ואוכלוסיית העולם גדלה בקצב הגדול ביותר אי פעם בתולדות האנושות – עדיין יש מספיק עבודה כמעט לכולם, ושעור האבטלה במדינות המתועשות נותר ברמת האחוזים הבודדים, רוב הזמן.
הכלכלנים מכנים תופעה זו בשם 'הכשל הלודיטי': אם חששם של הלודיטים מפני התקדמות טכנולוגית שתביא לאבטלה ולעוני רחבי היקף היה מתממש, כולנו היינו צריכים להיות עניים ומובטלים – שהרי הטכנולוגיה הלכה והתקדמה לאורך השנים. איננו עניים ואיננו מובטלים, ולכן הלודיטים – בין אם אכן התנגדו לטכנולוגיה או רק מואשמים בכך על לא עוול בכפם – טעו.
הכשל הלודיטי הוא אחד הטיעונים המרכזיים שבהם נעזרים קבוצה גדולה של כלכלנים שטוענים שאין לנו סיבה אמתית להיות מודאגים מהשפעות הקדמה הטכנולוגית על שוק העבודה. המחשבים נעשים מתוחכמים יותר ויותר, אבל תמיד תהייה עבודה לכל מי שירצה בה, ורמת החיים הממוצעת תלך ותעלה. הם מצביעים על לקחי העבר מימי המהפכה התעשייתית: גם אז גרמה הטכנולוגיה המתקדמת לאבטלה ולאי שקט חברתי, אבל בטווח הארוך לא הייתה סיבה של ממש לחשוש.
הכלכלנים מאסכולה זו גורסים שטכנולוגיית ייצור מתקדמת תביא להוזלת עלות הייצור של מוצרים רבים. מחירם של מוצרים יירד, ולכן ללקוחות יהיה יותר כסף פנוי כדי לרכוש מוצרים ושרותים חדשים שפעם לא הירשו לעצמם: למשל, לטוס לחופשות בחו"ל או לקנות טלוויזיות מתוחכמות יותר. השרותים והמוצרים החדשים יביאו לצמיחת הכלכלה והתרחבותה, והיא תגביר את הדרישה לידיים עובדות אנושיות בתחומים אחרים. דהיינו, בטווח הקצר תיתכן אבטלה אצל אותם בעלי מקצוע שהוחלפו על ידי המחשב והרובוט, אבל בטווח הארוך תהיה להם עבודה, ותנאי החיים של כולנו ישתפרו כפי שהלכו והשתפרו לכל אורך המאה העשרים. במילים אחרות, מה שהיה – הוא שיהיה.
הוגי הדעות מהאסכולה האופטימית טוענים שבחברה שבה הטכנולוגיה גורמת למוצרי צריכה רבים להיות זולים מאוד, עוני אינו עוני אמתי: ברור שיהיו עשירים יותר ועשירים פחות, אבל רמת החיים הממוצעת תהיה גבוהה ואף אחד לא יהיה רעב. בעלי מקצוע שהוחלפו במחשבים מתוחכמים יוכלו תמיד למצוא עבודה בתחומים שבהם מחשבים אינם יכולים להחליף בני אדם: אמנות, יועצי זוגיות ומדריכי יוגה, לשם הדוגמה. במילים אחרות: אין מה לדאוג, ואל תקשיבו לפסימיסטיים. הטכנולוגיה תביא לעולם טוב יותר.
"יומני היקר, המשך.
אני יודע שכבר כתבתי את זה אלף פעם, אבל החיים באמת יפים… אני והאישה קופצים לבקר את הילדים עוד מעט. יש לי כל כך הרבה זמן לראות את הנכדים, שכמעט נמאס להם ממני. התחלתי ללמוד יוגה, דרך אגב, אצל דינה בר מנחם. מאז ש'עורך לשוני 5000' החליף גם אותה, היא עברה ללמד יוגה. אני חושב שאתמיד בזה: תנוחת הלוטוס טובה לגב שלי וחוץ מזה… מה כבר יש לי לעשות כל היום?…"
זו הייתה, כאמור, גרסא אפשרית ראשונה של המציאות העתידית שבה נחייה. לא כולם מסכימים עמה.
"השניים באוגוסט, 2044.
יומני היקר,
השעון המעורר שוב פעם התקלקל, וקמתי רק בעשר וחצי בבוקר. השעונים הזולים האלה עולים גרושים, אבל שווים לתחת. גם המכונה של השייקים, אותו דבר: עשרים פעם אני לוחץ על הכפתור של הפירות הטרופיים, אבל מקבל נוזל מגעיל עם טעם מוזר שגורם לי לבחילה במשך כל היום.
אין מה להגיד: החיים בזבל. אני כל כך מתגעגע לחיים שהיו לי לפני שלושים שנה: לקום בבוקר, להתגלח כמו בן אדם, לשתות איזה כוס קפה עם החבר'ה בעבודה… אלו היו החיים, אני אומר לכם. מאז שהתכנה הזו, 'מהנדס 3000' תפסה את המקום שלי בעבודה, אין לי מה לעשות. אני מרוח במיטה כל הבוקר, ואין לי כסף אפילו לשדרג את המכונה של השייקים. פעם כתבתי 'עושים היסטוריה!', אבל מאז ש'פודקאסטר 4000' החליף אותי גם שם, אפילו את זה כבר אין לי. רציתי לחזור ולהפיק את התוכנית, אבל המאזינים טוענים שהבדיחות של המחשב מוצלחות יותר. אז אני כל היום יושב ומבזבז את הזמן עם משחקי מחשב… מה כבר יש לי לעשות כל היום?.."
בדומה לציטוט של ביל גייטס שפתח את הפרק, הוגים רבים טוענים שהקדמה הטכנולוגית עלולה להביא לשינויים מעמיקים מאוד בשוק העבודה העולמי – שינויים שלא בהכרח ייטיבו עם רוב האוכלוסיה. גישתם מתבססת על ההנחה כי 'מה שהיה, לא בטוח שיהיה'.
במדע הבדיוני, הרובוטים והמחשבים עושים כמעט תמיד תפקידים פשוטים ומלוכלכים שבני אדם אינם אוהבים לעשות: ברוב הסרטים נמצא את הרובוטים במפעלים רועשים, מנקים רצפות, גוזמים עצים ומבצעים מטלות לא נעימות דומות. בעולם האמתי יש, כמובן, רובוטים גם בתפקידים אלה – אבל לא בהיקף שסופרי המד"ב שיערו לעצמם. רובם המכריע של המנקים והגננים הם בני אדם, וגם במפעלים מתוחכמים יש עדיין בני אדם בכל פינה. כפי שגילינו במרוצת העשורים האחרונים, אופיו של המחשב הוא כזה שקשה מאד להיעזר בו כדי לגזום עצים – אבל קל מאוד להיעזר בו בפעולות שקשורות במידע ועיבוד, כמו למשל ביצוע חישובים מורכבים או חיפוש במאגרי מידע גדולים. התוצאה היא שאט אט אנו מגלים שמי שמוחלף על ידי המחשב אינם המנקים והגננים – אלא עורכי הדין, רואי החשבון, המהנדסים, הרופאים ושאר בעלי מקצועות הצאוורון הלבן.
פרופסור דיוויד אוטור מאוני' MIT היטב להגדיר את המצב החדש שנוצר:
“הפרדוקס הוא שמסתבר שכל דבר שנראה קשה מנקודת המבט של בני אדם, דווקא לא קשה לתכנת – וכל דבר שנראה קל דווקא קשה לתכנת. קל לנו יותר לתכנת מחשב שישחק שחמט ויהיה בלתי מנוצח, מאשר לתכנת מחשב שיידע לרוקן מדיח כלים, למשל. אז מה שקרה זה שמשרות שדורשות מיומנות יחסית – משרות פקידותיות, למשל – עברו אוטומציה. פעם פקידות היתה עבודה של אנשים מיומנים ביותר. פקידים היו משכילים במיוחד: הם סיימו לימודי תיכון, הם ידעו לנהל חשבונות. ככל שהחינוך השתפר המקצוע הזה נהפך לפחות יוקרתי, אבל עדיין טוב למדי, כי היתה דרושה מיומנות כדי לעשות אותו. אבל זה נשחק יותר ויותר ככל שהטכנולוגיה התקדמה. זאת ההפתעה הלא נעימה שטומנת הטכנולוגיה לבעלי מקצועות מסוימים.”
מי הם אותם 'בעלי מקצועות מסוימים' אשר פרופ' אוטור מאמין כי צפויה להם הפתעה לא נעימה בעתיד? במחקר שהתפרסם ב-2013 טענו זוג חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד כי כמעט חמישים אחוזים מהמשרות הקיימות כיום עומדות להיעלם בתוך מספר עשורים. מקצועות בתחום התחבורה – נהיגת מוניות ומשאיות, למשל – ייעלמו כשהמכוניות האוטונומיות שמפתחות גוגל וחברות רבות יעלו על הכבישים. מקצועות משרדיים כגון ראיית חשבון ועריכת דין נמצאים בסיכון בעקבות פיתוחם של מחשבים בעלי בינה מלאכותית מתוחכמת. לא סביר להניח שנמצא טייסים אנושיים בתא הטייס בעוד עשרים שנה.
זאת ועוד, גם מקצועות שבהם סביר להניח שלא ניתן יהיה להחליף בקלות את בני האדם במחשבים – עשויים בכל זאת לסבול משחיקה מסוימת כשחלק הולך וגדל של הפעילות יעבור לידי המחשב. דוגמה עדכנית היא שירות בשם 'הטורקי המכני' (Mechanical Turk) שמציעה חברת אמזון. אמזון מציעה לגולשים לבצע פעולות פשוטות וקצרות שמחשבים אינם מסוגלים לעשות, ולקבל תמורתן סכומי כסף זעירים – עשרות סנטים עד דולרים בודדים, בדרך כלל. פעולות אלה יכולות להיות, למשל, מתן כותרות לתמונות, תיוג תמונות לפי הנושאים המופיעים בהם, או קריאה ואישור של תגובות גולשים באתרים מסחריים. אמנם יש אנשים, בעיקר במדינות לא מפותחות, שמצליחים להוציא את לחמם בעבודות שכאלה – אבל קשה לומר על פעולות כגון תיוג תמונות ואישור תגובות שהן מרתקות או מאתגרות במיוחד.
אותה מגמת שחיקה וכרסום במידת העניין והאתגר קיימת גם במקצועות מורכבים בהרבה. למשל, התכנות שבהן נעזרים מהנדסים הולכות ונעשות מתוחכמות יותר משנה לשנה, ו'נוגסות' בנפח העבודה שפעם היה נחלתו של המהנדס האנושי. בתחום האלקטרוניקה, ניתן כיום להזין את הדרישות והאילוצים מהמוצר לתכנה מתאימה – והיא מפיקה שרטוט של מעגל חשמלי שבסבירות גבוהה יעשה את העבודה. המהנדס עדיין נדרש לבדוק את השרטוט ולוודא את תקינותו – אבל זו עבודה שנחשבת למעניינת ומאתגרת הרבה פחות מאשר פיתוח עצמאי של מעגל חשמלי. המהנדס יכול, עקרונית, לתכנן את המעגל בכוחות עצמו – אבל פיתוח עצמאי יהיה יקר וממושך יותר, ואין היגיון כלכלי בהתעלמות מהעובדה שמחשב יעשה אותה העבודה בכמה שניות.
ולבסוף, יש גם מקצועות שלמרות שאי אפשר להעבירם לידי המחשב – הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת להעביר אותם לבני אדם שנמצאים בקצהו השני של כדור הארץ, ושיעשו את אותה העבודה ברבע מהמחיר. הדוגמה המוכרת ביותר בימינו היא מרכזי שירות ותמיכה טלפוניים שנמצאים בהודו ומעניקים שירות ללקוחות בארצות הברית ובאירופה.
השורה התחתונה של תחזיות עגומות אלה היא שחיקה הולכת וגוברת של שוק העבודה במדינות המפותחות: בעלי מקצוע רבים מתחומי הצאוורון הלבן יאבדו את מקום עבודתם למחשבים ולתכנות מתוחכמות או לעובדים זולים יותר במדינות רחוקות. המקצועות שבכל זאת 'ישרדו' את מהפכת המידע יהיו משעממים יותר, ויחד עם הירידה ברמת האתגר האינטלקטואלי צפויה גם ירידה תואמת בשכר על העבודה. שיעור האבטלה ינסוק באופן חד, ואחוז העניים מקרב האוכלוסיה יחד עמו.
הסכנה הגדולה ביותר שעלולה לנבוע משינויים אלה, מזהירים הכלכלנים, היא קיטוב חברתי: ככל שיותר מקצועות צאוורון-לבן ייעלמו ויישחקו, כך יילך וייעלם מעמד הביניים. בקצה אחד של הסולם החברתי יהיו ה'מגה-עשירים': בעלי המפעלים והחברות שירוויחו מירידת עלויות הייצור, יחד עם אותם אנשים נדירים ויצירתיים במיוחד שאי אפשר יהיה להחליף אותם במחשבים. מטבע הדברים, שכבה זו תהיה דקה למדי. רוב בני מעמד הביניים-לשעבר יידחקו מטה, אל המעמד הנמוך: לא תהיה להם ברירה אלא לעבוד במקצועות שנחשבים לנחותים יותר כגון ניקיון, שירות וכו', שכן דווקא בתחומים אלה חדירת האוטומציה אטית יחסית ותהיה עדיין דרישה לידיים עובדות. רמת השכר שלהם תרד בהתאם, כמובן, ויחד אתה רמת החיים.
ייתכן ואנחנו צופים בניצניו של קיטוב זה גם בימינו אנו. חברת 'אינסטגרם', למשל, משרתת עשרות מיליוני לקוחות בכל רחבי העולם. כשנמכרה אינסטגרם לפייסבוק ב-2012 תמורת כמיליארד דולר, היו בה שלוש עשרה עובדים בלבד. בעולם 'הישן', זה שלפני האינטרנט ומהפכת המידע, חברה בינלאומית המשרתת מיליוני לקוחות הייתה מעסיקה עשרות אלפי עובדים, כנראה.
אם יתממשו התחזיות לגבי קיטוב חברתי עמוק שכזה, סביר להניח שנראה גם יותר ויותר תופעות של התמרמרות, כעס כנגד השלטונות ושנאה בין המעמדות…במילים אחרות, שובו של המלך לוד.
"יומני היקר, המשך.
אני יודע שכבר כתבתי את זה אלף פעם, אבל החיים באמת בזבל… אני והאישה תקועים בבית כל היום, ורבים כל הזמן. הפיתרון היחיד הוא ללכת לבקר את הנכדים, אבל גם להם כבר נמאס ממני. בלית ברירה התחלתי ללמוד יוגה אצל דינה בר-מנחם: מאז ש'עורך לשוני 5000' החליף גם אותה היא מוציאה עלי את התסכולים שלה, ולא משנה כמה אני מנסה להסביר לה שתנוחת הלוטוס לא מתאימה לגברים בני 69. הגב שלי גומר אותי, אבל אני חייב לצאת קצת מהבית. אחרת, מה כבר יש לי לעשות כל היום?…"
מי משני התרחישים שהצגתי – התרחיש האופטימי שבו כולנו נהנים וחיים בעושר ובאושר, או התרחיש הפסימי של אבטלה גואה וקיטוב חברתי – אכן יתממש? זו שאלה פתוחה, עדיין. מה שבטוח הוא שמפת התעסוקה עומדת להשתנות, ועל הממשלות במדינות המפותחות להכין את עצמן לשינויים אלה מוקדם ככל האפשר.
אחד הפתרונות האפשריים למניעת עוני וקיטוב חברתי הוא קביעת 'דמי מחייה' – קצבות אבטלה, אם תרצו – שתבטיח רמת חיים נאותה גם למי שאיבדו את מקום עבודתם למחשבים. המקור לקצבות אלה יהיה מיסוי שיוטל על חברות שיפטרו עובדים אנושיים ויחליפו אותם במחשבים. אפשרות נוספת היא חקיקה שתכריח כל חברה להעסיק מספר מסוים של בני אדם, ויהי מה.
פתרון נוסף הוא השקעה גדולה יותר בחינוך. המירוץ בין העובד האנושי והתוכנה שמחליפה אותו יוכרע על השאלה למי יש את הכישורים המתאימים כדי לבצע את המשימה טוב יותר. למחשב יש את יתרון המהירות, אך בני האדם יצירתיים וגמישים יותר. חינוך טוב מסייע לעובד להפיק את המירב מאותה יצירתיות וגמישות – אך ייתכן ומערכת החינוך הותיקה והמיושנת לא תתאים למציאות בה הטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק משנה לשנה. במציאות שבה העובד נדרש להתחרות מול מחשבים שהולכים ומשתכללים משנה לשנה, ייתכן ולא נוכל להרשות לעצמנו להפסיק ללמוד בגיל 18 או בסיום התואר. יכול להיות שבעתיד חוק חינוך חובה יכריח את כולנו לחזור אל הספרים, המחברות ושיעורי הבית אחת לעשר שנים, למשל: גם בגילאי שלושים, ארבעים וחמישים.
ויכול להיות שהחברה האנושית עצמה תדע להכיל את השינוי הדרמטי הזה ולהתמודד עמו ללא צורך בחקיקה מיוחדת. מי יודע, אולי בעתיד נחליט שיש חשיבות מיוחדת לעבודה אנושית ושכדאי לשמר אותה – באותו האופן שבו ישראלים רבים חשים שכדאי לתמוך במפעלים מקומיים על חשבון מוצרים מיובאים. את המדבקות הכחולות-לבנות של 'מיוצר בישראל' יחליפו, אולי, מדבקות עם הכיתוב 'מיוצר על ידי בני אדם'.
בדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים: יהיה מה שיהיה, עושים היסטוריה תמיד תישאר בידיים אנושיות!
No comments:
Post a Comment