לפני הבחירות האחרונות, הקיר שלי התחלק כמעט שווה בשווה – מחצית החברים שמו סטיקרים של הליכוד, והמחצית האחרת – את הסטיקרים של הרשימה המשותפת. זו הייתה, לדעתי, עדות לאיכותו הפוליטית של הקיר שלי. כי רק שתי הבחירות האלה מסמנות חלופות רציניות ומחושבות לעתידה של מדינת ישראל. תומכי הרשימה המשותפת (בקרב הקהל היהודי, כי בקרב הקהל הערבי יש מגוון שיקולים נוספים) יוצאים מתוך תפיסה סדורה הרואה ברעיון של מדינת היהודים רעיון פסול אשר מטבע הדברים מוביל לשליטה בציבור חסר אזרחות וגם לאפליה של אזרחי ישראל הערבים בתוך המדינה.
יש המשך למטה. Ниже есть продолжение.
https://www.facebook.com/efraim.podoksik/posts/10157248611005672הם אינם מאמינים במדינה לאומית ומקווים שתצמח כאן חברה על בסיס שותפות מלאה בין אזרחיה היהודים והערבים. הם רואים בכל התחזקות של המדינה הציונית במצבה הנוכחי דווקא הליכה לאחור, כי מבחינתם הוא מקבע את המצב הבלתי-מוסרי. הם לרוב מכירים בתרומתו של נתניהו להתחזקותה של ישראל, וזאת הסיבה שהם מתנגדים לו ולמנהיגותו. לרוב מדובר באנשים הגונים וישרים – אנשים שפיהם וליבם שווים – וגם אם לטעמי תפיסתם אינה עומדת במבחן המציאות ותגרום לאסון אם תיושם – מדובר בתפיסת עולם עמוקה, רצינית שהדבר שמניע אותו איננו שנאה או טינה בזויה אלא חזון חברתי של ממש. לתומכי הליכוד יש לא מעט מהמשותף עם תומכי הרשימה המשותפת. גם החזון שלהם איננו חזון של סטטוס קוו אלא של תיקון בכל התחומים. גם הם לרוב תומכים בשוויון לאזרחי ישראל הערבים, אם כי לדידם יש להבחין בין שוויון אזרחי לדרישות לאומיות קולקטיביות. דווקא ביסוס הזהות של ישראל כמדינה לאומית בטוחה בעצמה הוא התנאי להשוואת הזכויות למעשה של המיעוט הערבי, וכל התרופפות בזהות זו עלולה תביא לפרץ של איבה בין-אתנית ונסיגה מהשתלבות של ערביי ישראל בזרם המרכזי של החברה הישראלית (השוו בין הנסיגה שקרתה בתקופות אוסלו ואהוד ברק להתקדמות בתקופת ממשלות נתניהו). בדומה לחבריהם תומכי הרשימה המשותפת גם תומכי הליכוד מכירים בסגולותיו של נתניהו וייחודיותו ביכולת לחזק את מדינת ישראל. אך לא כמו תומכי המשותפת הם רואים בתכונות אלה דבר חיובי שפועל לטובת כל אזרחי המדינה – היום ובעתיד לבוא. גם הם נוטים לראות את התמונה הרחבה ולא לשקוע בתוך טינות נפש הרסניות. כך שבסופו של דבר מתברר כי קיימות שתי מפלגות ראשיות בישראל – הליכוד והרשימה המשותפת. שתיהן מציעות חלופה ברורה. שתיהן שואבות אליהן את מיטב הכוחות החברתיים. כל השאר הם רעשי רקע. כרגע חזון הליכוד זוכה לתמיכת רוב וחזון המשותפת זוכה לתמיכת מיעוט. לכן הליכוד כרגע היא מפלגת השלטון, והמשותפת היא מפלגת האופוזיציה. במידה והדעות בציבור ישתנו, תשתנה גם התמונה הפרלמנטרית והרשימה המשותפת תהיה המפלגה הראשית – באמצעים דמוקרטיים כמובן. מתברר אפוא כי התיאור הנכון ביותר של היריבות האידיאולוגית העיקרית ניתן כל ידי סיסמת בחירות חלולה – זה או ביבי או טיבי.
