Sunday, December 31, 2017

Полиция застрелила двух участников антиправительственных демонстраций, захлестнувших Иран

Автор издания “Исраэль ха-йом”, эксперт по современной иранской истории, в прошлом глава персидского вещания радиостанции “Голос Израиля”, Менаше Амир, анализирует набирающие силу в последние дни народные волнения в Иране.

По мнению Амира, сегодняшняя ситуация является гораздо более серьезной, чем то, что наблюдалось в 2009 году, когда в Иране также происходили столкновения граждан с властями.

На сей раз, пишет Менаше Амир, протестные акции в Иране начались в небольших населенных пунктах, расположенных вдали от Тегерана. Однако волнения быстро распространились на двадцать городов страны, а в конце минувшей недели докатились и до столицы государства.

Ниже есть продолжение.

Летом 2009 года в Иране также прошли массовые манифестации в знак протеста против многочисленных фальсификаций на президентских выборах. Демонстрации проходили только в Тегеране и были подавлены властями самым жестоким образом. Около миллиона человек принимали участие в волнениях 2009 года. Однако в те дни народные массы не сочли нужным продолжить протестные акции, поскольку речь шла о поддержке тогдашнего премьер-министра, также являвшегося представителем правящего исламского режима.

Теперь же, подчеркивает автор статьи в “Исраэль ха-йом”, демонстранты открыто призывают к свержению лидеров и смене режима. Несколько факторов указывают на то, что нынешний протест серьезнее предыдущего. Волнения распространяются на все большее число городов, что ставит под угрозу саму власть аятолл. Главными причинами волнений, по-видимому, являются тяжелая экономическая ситуация, борьба за ежедневный заработок многих граждан, коррупция чиновников, а также протест против мегаломанской внешней политики официального Тегерана. В ходе манифестаций раздаются требования работы, требование предотвратить голод и нищету. Демонстранты выдвигают властям однозначные требования прекратить финансовую поддержку “Хизбаллы”, ХАМАСа и режима Асада в Дамаске. Некоторые манифестанты выкрикивают антиправительственные лозунги, направленные против духовного лидера страны, против правящего режима: “Смерть диктатору”, “Ублюдок Хаменаи”, “Покиньте Сирию и займитесь проблемами иранского народа”, “Не Газа, не Ливан, а Иран”.

В 2017 году в Иране резко обострился экономический кризис, пишет Менаше Амир. Надежды на то, что снятие международных санкций спасет иранскую экономику, оказались тщетны: инфляция рвется ввысь, безработица растет, денежная масса обесценивается. Многие граждане считают, что во всем виноват режим, погрязший в коррупции. Снежный ком недовольства растет, а режим в Тегеране не знает, что с этим делать. Большую роль в самоорганизации граждан играют и социальные сети. Благодаря им любые новости распространяются молниеносно.

...Нынешние протесты оно называет одним из крупнейших вызовов для властей страны со времени революции 1979 года...В городе Доруд полиция расстреляла двух участников антиправительственной демонстрации... В городе Мешхед на северо-востоке страны демонстранты переворачивали полицейские машины, поджигали мотоциклы правоохранителей...Правоохранители закрыли две станции метро, чтобы затруднить другим демонстрантам путь до мест, где происходили беспорядки. Заместитель руководителя полиции Тегерана в официальном заявлении заверил, что ситуация находилась под полным контролем правоохранителей, но если беспорядки продолжатся, то протестующие "познакомятся с железным кулаком государства"...


...Протест координировался через Telegram - основное средство независимой коммуникации в стране, где большинство западных соцсетей блокированы. Основатель мессенджера Павел Дуров говорит, что в воскресенье власти начали блокировать доступ после того, как он отказался ограничить доступ к каналам и чатам мирных протестующих. Один из крупнейших, в котором учили делать коктейли Молотова, администрация заблокировала...Telegram - одно из самых популярных средств коммуникации и распространения информации в Иране, где заблокированы многие соцсети. Мессенджером пользуются около 40 миллионов человек, то есть примерно половина населения страны... В Иране заблокировано также использование Instagram...
http://cursorinfo.co.il/israel-ha-jom-narodnye-volneniya-v-irane-nabirayut-silu/
http://txt.newsru.com/world/31dec2017/iranblock.html
http://txt.newsru.com/world/31dec2017/killed.html

3000 דולר בחודש, בלי פינוק: האם עובדי ההיי-טק הישראלים צריכים להתחיל לפחד? (Hebrew)

Заметка полностью.

Об украинском хай-теке и его связи с израильским.

הצמיחה המואצת של תעשיית ההיי־טק הישראלית, לצד המחסור בכוח אדם, הצריכו התפשטות גלובלית ■ אוקראינה - יעד זול, קרוב ועתיר בכוח אדם מיומן - נהפכה לפתרון האולטימטיבי


Ниже есть продолжение.

הדרך משדה התעופה הבינלאומי של קייב אל אחד ממגדלי המשרדים היוקרתיים במרכז העיר מבלבלת. שיכוני ענק סובייטיים לאורכו של הכביש ופסלה העצום של אם המולדת מבהירים כי זאת מזרח אירופה, בעברה חלק מבריה"מ הגדולה והחשוכה. אך ככל שמתקרבים אל מרכזה של אחת הערים הגדולות ביבשת, האדריכלות האגרסיבית מתחלפת בבנייה אירופית קלאסית המשולבת בבנייני משרדים, כשכל זה עטוף בנוף רומנטי הניבט מגגות הכנסיות הססגוניות, שנעטפו שכבה דקה של שלג.

הניגודיות המשתקפת מקייב — מאבק מתמשך בין מערב למזרח ובין ישן לחדש — מקשה לעתים על התייר המזדמן. בתפריט של בתי הקפה והמסעדות לא מופיעה מלה באנגלית, וספק אם תצליחו להסביר לנהגי אובר מהו יעד הנסיעה ללא שליחת הכתובת באפליקציה. למרות זאת, בין שלוש לשמונה טיסות יוצאות בכל יום מישראל לאוקראינה, מרביתן עמוסות בחסידי רבי נחמן מברסלב שנוסעים לאומן, וחלקן הקטן, אך הגדל בהתמדה, הוא של מנהלי היי־טק ישראלים.

חברות ישראליות רבות בוחרות בשנים האחרונות להרחיב את פעילותן אל קייב, או אל הערים חרקוב ודניפרו. רבות מהן הן חברות גיימינג והימורים שצמחו בזריזות, ונדרשו לא פעם לבנות פרויקטים בזמן קצר ועם כוח עבודה מיומן וזול, או שנדחקו מחוץ לישראל בשל חוקיות פעילותן. החברות הראשונות שפתחו פעילות באוקראינה היו בין היתר פלייטק (Playtech) של טדי שגיא, פלייטיקה (Playtika), שאחראית לאחד האקזיטים המרשימים שרשמה אי־פעם חברה ישראלית, ופלאריום (Plarium), שנמכרה השנה בחצי מיליארד דולר.

בשנים האחרונות התופעה חורגת מתחום הגיימינג. הגידול של תעשיית ההיי־טק הישראלית, שבא לידי ביטוי בהיווצרותן של חברות גדולות בנות מאות או אלפי עובדים, גיוסי הון במיליארדי דולרים, ומנגד מחסור בכוח אדם, הצריכו התפשטות גלובלית. אוקראינה — יעד זול, קרוב ועתיר בכוח אדם מיומן — נהפכה לפתרון האולטימטיבי.

קייב נמצאת במרחק שלוש שעות טיסה בלבד מנתב"ג, כך שבכירים ישראלים רבים עולים על טיסה עבור כמה פגישות — וחוזרים באותו יום. גם אזור הזמן של שתי המדינות זהה, דבר המקל על הקשר בין הצוותים והמעבר בין המדינות — להבדיל מעבודה מול צוותים בהודו או בארה"ב, שגם בהן פועלים מרכזי היי־טק רבים. גורם נוסף ומשמעותי מאוד לבחירה באוקראינה הוא אלפי דוברי הרוסית בתעשיית ההיי־טק הישראלית, שמסייעים לגשר על פערי השפה.

פי עשרה משכר המינימום

אחת החברות הישראליות הגדולות והצומחות שבחרה לפתוח מרכז פיתוח באוקראינה כבר לפני חמש שנים היא וויקס (Wix). החברה, שפיתחה פלטפורמה אינטרנטית לבניית אתרים, צומחת במהירות, ורק בשנה האחרונה חל גידול משמעותי במספר העובדים שלה מ–1,400 ליותר מ–2,000 — יותר מ–200 מהם באוקראינה.

משרדיה של וויקס נמצאים ברחוב פנקיבסקה במרכז העיר. בבניין נסתר עם שומר שאינו דובר אנגלית, בנתה החברה שלוחה זהה לגמרי למשרדיה בישראל, עם אותה צבעוניות, קירות זכוכית, וכלבים שמתרוצצים במסדרונות, שמשכיחים לרגע את אפרוריותם של הרחובות.

מי שהקים ומנהל את פעילותה של וויקס באירופה הוא בועז ענבל. "ב–2011 התחלנו לבדוק אפשרויות לפתיחה של מרכזים מחוץ לישראל, לבקשת מנהלי החברה אבישי אברהמי וניר זהר", אומר ענבל. "החברה העסיקה באותה תקופה 150 איש בלבד, והתחרתה כמו כולם על האנשים המוכשרים בארץ. רצינו לבחון בנייה של מרכז בחו"ל, ולא ידענו אם זה יעבוד. הרי עבודה בחו"ל מורכבת מהמון אתגרים, כמו הצורך לאמן אנשים לעבוד מול מטה מרוחק, ויצירה של תחושת שייכות לחברה גם במשרדים המרוחקים. יש כאן הרבה אלמנטים, שהם לא רק כתיבת קוד".

וויקס, בשונה ממרבית החברות שפונות לאוקראינה, בחרה שלא לעבוד עם חברת ניהול כוח אדם, אלא להעסיק את העובדים באופן ישיר. "החברות האלה מעולות, זו המדינה שנחשבת למספר אחת בהעסקה במיקור חוץ, אבל רצינו לנסות לבד. בנוסף, משום שהיא אינה חלק מהאיחוד האירופי, יש כאן הטבות שאי אפשר לקבל באיחוד", אומר ענבל.

באוקראינה ניתן להעסיק עובדים באופן ישיר כעוסק מורשה, והמיסוי על המשכורת של כל עובד נע סביב 5% בלבד. "אוקראינה הבינה שהמשכורות בהיי־טק גבוהות פי עשרה משכר המינימום, והיא מעודדת את ההעסקה דרך חברות בחו"ל כדי לפתוח את הכלכלה". ואולם ענבל מסתייג ומדגיש כי הבחירה באוקראינה אינה מונעת רק משיקולי עלות. "באנו לאוקראינה כי חיפשנו עובדים טובים — והרבה מהם".

החיפוש אחר מקום לפתיחת מרכז מחוץ לישראל הוביל אותו בתחילה דווקא לעיר דניפרו, המרוחקת כ–500 ק"מ מקייב. "התחלנו כחברה קטנה ולא מוכרת, ובמקום שבו הביטחון התעסוקתי חשוב לאנשים, קשה לגייס עובדים. בדניפרו, לעומת זאת, היה קל לבלוט. יצרנו קשר עם סוכנות משאבי אנוש מקומית, שכרנו שירותי לוגיסטיקה, וכך התחלנו". ענבל מעולם לא העתיק את מקום מגוריו לאוקראינה, אך הוא טס לשם לא מעט.

הצוות הראשון שגייס היה עבור בדיקות תוכנה, לאחר מכן הוקם סטודיו למעצבים, ובהמשך גם מרכז פיתוח. במקביל, וויקס התחילה להגביר את מאמצי השיווק שלה במדינה, בין היתר באמצעות מתן חסויות בכנסים מקצועיים, כדי להעלות את קרנה בסצינת ההיי־טק המקומית. כיום, כפי שמספרים לא מעט מקומיים שעמם שוחחנו, וויקס היא שם מוכר באוקראינה, ומצליחה למשוך עובדים מהחברות הטובות ביותר. אחד מהם הגיע מגרמרלי (Grammarly), הסטארט־אפ האוקראיני המבטיח ביותר כיום (ראו מסגרת).

ענבל טוען כי החברה משתדלת להשוות את תנאי העובדים לאלה שבישראל עד כמה שניתן. כשנשאל אם גם העובדים האוקראינים זוכים לאופציות, הוא משיב כי החברה כפופה למערכת חוקים ישראלית, אמריקאית ואוקראינית, וכי החוק האוקראיני מקשה על כך.

לאחר שוויקס הונפקה בנאסד"ק והמשיכה לגדול, החליטו בהנהלת החברה להקים מרכז בקייב. תחילה מיקמה וייקס את המטה המקומי שלה במתחם חללי עבודה, ובהמשך עברה לבניין משרדים, שבו היא שוכרת שתי קומות. קומה נוספת נמצאת כעת בהקמה, וצפויה לאכלס 150 עובדים נוספים.

20 דקות משם, בנסיעה במונית שעלתה 70 גריבנה (10 שקלים), פגשנו את מקסים קורוטייב, מנהל הפעילות המקומית של החברה הישראלית אפס פלייר (AppsFlyer), שפיתחה תוכנה למדידת קמפיינים שיווקיים. קורטייב מציין מיד בתחילת השיחה כי החלל שבו אנחנו נמצאים, בתוך מתחם שנקרא Hub 4.0, הוא המקום שבו התחילה וויקס את פעילותה בקייב.

סיפור ההתרחבות של אפס פלייר ההרצליאנית לקייב שונה מזה של וויקס, ומבוסס על רכישת חברה מקומית ששמה Zone, שהוקמה על ידי ישראלי, אך יושבת בקייב. 13 עובדי החברה האוקראינים אחראים לדברי קורטייב על מגוון תחומים, כך שלכל מחלקה באפס פלייר יש נציג אחד באוקראינה. "יש לנו משימות מקבילות, אז הצוות כאן לא מרגיש מנותק אחד מהשני", הוא אומר, ומוסיף כי כל העובדים טסו לישראל לפחות פעם אחת כדי להבין טוב יותר כיצד עובדת החברה. הצוות של אפס פלייר עדיין קטן, אך הוא צפוי לגדול בקרוב.

ההתרחבות לאוקראינה אינה רווחת רק בקרב חברות היי־טק הבוגרות. הסטארט־אפ ראפיד API, למשל, שמעסיק 20 עובדים בלבד, החליט כבר בשנת פעילותו הראשונה לפתוח פעילות באוקראינה, שם הוא מעסיק חמישה עובדים. אידו גינו, מייסד החברה, מסביר מה עומד מאחורי ההחלטה: "סניף הפיתוח הראשי שלנו הוא בתל אביב, אבל אנחנו בונים הרבה אינטגרציות של API (ממשקי תכנות), ובישראל לא היה מי שמוכן לעשות את זה, ובטח שלא במחיר סביר.

"יש מתכנתים מוכשרים מאוד בארץ, אבל אין מי שמוכן לעבוד בדברים הפשוטים כי יש להם הרבה אפשרויות אחרות", הוא אומר. קושי נוסף הוא הזמן שאורך לאייש משרה בישראל: ג'ינו מציין כי איוש משרה בישראל לוקח ארבעה חודשים בממוצע, ואילו בקייב האיוש מתבצע בארבעה שבועות בלבד.

אולם מה שהחל במשימות תכנות פשוטות יחסית התגלגל לפיתוח של מוצרי ליבה. "תוך כדי עבודה גילינו שהם עובדים טובים, עם מוסר עבודה גבוה. אם יש חוסר בידע — הם מפצים בהרבה עבודה קשה. באופן כללי, אני חושב שעובדי ההיי־טק האוקראינים נהנים מהעובדה שיותר ויותר חברות מוצר פותחות פעילות באוקראינה. הרבה מאוד זמן הם עבדו בחברות אפליקציות או הימורים, והם לא הרגישו חלק מהן. כחלק מצוות הפיתוח של חברות מוצר הם נהנים הרבה יותר. גם לנו היה חשוב מאוד שהם לא ירגישו כמו צוות תמיכה".

"האוקראינים אוהבים מאוד את ישראל - בעיקר בחורף"

קשה לאמוד את מספר העובדים של כל החברות הישראליות באוקראינה. על פי הערכות גסות, מדובר בכמה אלפים. חברות מיקור חוץ, שהתקבלו בברכה באוקראינה, פתחו את השוק המקומי, שאינו שופע ביזמות, לחברות בינלאומיות. אחת מחברות ההשמה המוכרות ביותר באוקראינה היא סיקלום (Ciklum), שזיהתה את הפוטנציאל כבר ב–2002, מספר ערן כהן, מנכ"ל הערוץ הישראלי של החברה.

הפגישה עם כהן, שנמצא לרוב בישראל, נערכה במשרדי החברה הנמצאים באחד מהמגדלים הגבוהים בקייב, הצופה על העיר כולה. מלבד סיקלום, המשרתת עשרות לקוחות בעולם, יושבות בבניין העצום הזה נציגויות של כמה חברות רב־לאומיות, כמו יבמ. "יש לנו 220 לקוחות בעולם, ויותר מ–3,000 עובדים, שלא עובדים עבורנו, אלא עבור הלקוחות שלנו", אומר כהן. חברות ישראליות שבחרו להקים פעילות באוקראינה דרך סיקלום הן סימילר ווב, פייוניר וסייסנס.

"מגיע שלב שבו החברות מבינות שהן רוצות לגדול בקצב מואץ, ולא מצליחות לגייס מפתחים בארץ או לא יכולות להרשות לעצמן לשלם את המשכורות הנהוגות בעולם ההיי־טק הישראלי. אוקראינה זה לא הודו – היא דומה מאוד לישראל. מדובר באנשים טכנולוגיים מאוד", אומר כהן. על השאלה מדוע חברות משתמשות בגורמים מתווכים ולא מקימות פעילות בעצמן, הוא עונה: "המשכורת משולמת דרכנו לעובד, ואנחנו מחשבים את העלויות שלנו, שכוללות משרדים, גיוס, שימור עובדים וכל נושא ה–IT (טכנולוגיית מידע)".

לדברי אנה גורצ'קינה, אחת ממנהלות הפעילות הראשונות של החברה בקייב, התחרות על עובדים טכנולוגיים החריפה בעשור האחרון. "כשהגעתי לחברה היה קל מאוד לגייס אנשים, ואילו כיום התחרות על העובדים קשה, לכן בחרנו לעבוד עם חברות בסדר גודל בינוני ועם סטארט־אפים", היא אומרת, ומציינת כי האוקראינים שעובדים בחברות הישראליות מוטסים הרבה לישראל. "האוקראינים אוהבים מאוד את ישראל, במיוחד בחורף".

נטשה אונישוק, מנהלת קבוצת פיתוח בסימילר ווב בקייב, היתה אחת העובדות הראשונות שסיקלום גייסה עבור החברה באוקראינה והגיעה כבר כמה פעמים לתל אביב. "אנחנו עובדים באופן יום־יומי מול ישראל, ואנו חשים לחלוטין שאנחנו עובדים של החברה", היא מספרת. אגב, אונישוק, בוגרת החוג ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטת אודסה, משתכרת לפי הערכות 2,500–3,000 דולר בחודש. שכר הדירה שלה בקייב הוא 300 דולר בלבד.

בסיקלום מספרים על מודל העסקה נוסף, שבו מועסקים כ–600 עובדים בפרויקטים מיוחדים. "יש אנשים שרוצים לעבוד במשרה מגוונת, שמאפשרת לעבוד עבור פרויקטים שונים במקביל", אומר אנדי רולינג, ראש חטיבת שירותים ופיתוח אפליקציות בסיקלום. "יש בקבוצה שלי אנשים עם כישורים שונים, והם מתוגמלים בהתאם. צוותי ה–Data Science מקבלים משכורות מעולות".

קייב אינה העיר היחידה באוקראינה שנפתחה לעסקים זרים. חברת גט (לשעבר גט טקסי) מעסיקה עשרות עובדים בעיר חרקוב, דרך חברת איסטרן פיק (Eastern Peak), שהוקמה על ידי אלכסיי שלימוב, עד לפני כמה שנים סמנכ"ל פיתוח בגט. כיום יש לשלימוב מגוון לקוחות. לדבריו, עובדי מיקור חוץ באוקראינה טובים יותר מאלה שניתן למצוא בישראל. "העובדים הטובים ביותר בישראל מועסקים על ידי החברות הגדולות ובסטארט־אפים. באוקראינה זה לא ככה — אין שם אקו־סיסטם", הוא אומר. עלות ההעסקה החודשית של העובדים האלה נעה סביב 5,000 דולר — כמחצית מעלות השכר הממוצעת של העובד הישראלי המקביל.

איסטרן פיק, בדומה לסיקלום, פועלת בשני מודלים של העסקה — אחד עבור חברות, והשני עבור פרויקטים בודדים. "אנשים באים אלי כשחסר להם כוח עבודה בתחום מסוים. זו הזדמנות. אפשר לנצל את הכוח של אוקראינה כדי להאיץ פרויקטים".

תעשייה בהתהוות

כמו במרכזי היי־טק שונים בעולם, רמת החיים של ההיי־טקיסט האוקראיני הממוצע גבוהה בהרבה מזו של רוב הציבור. אלא שההיי־טק הוא הרבה יותר מחדר כושר מפנק, משכורות טובות, וכרטיס תן ביס — זאת תעשייה עצומה, שמניעה כלכלות שלמות. ישראל היא דוגמה טובה לכך. תרומתו של הענף לכלכלה המקומית מהותית, וקיימת הסכמה גורפת על הצורך בהגדלתו.
העיתונאי אלכס דובינסקי
העיתונאי אלכס דובינסקי מתוך עמוד הפייסבוק

העיתונאי אלכס דובינסקי: "בישראל המדינה משקיעה בסטארט־אפים. גם באוקראינה יש תקציב ממשלתי, אך הוא לא גבוה. אנחנו צריכים לתמוך ביזמים שלנו, וללמד ילדים תכנות. אוקראינה תהיה מדינה מצוינת, אנחנו רק צריכים לנקות את מה שנעשה פה ב 25- השנים האחרונות"

מיכאיל טיטרצ'וק, סגן שר הכלכלה האוקראיני
מיכאיל טיטרצ'וק, סגן שר הכלכלה האוקראיני אלירן רובין

בענפי ה–ICT (טכנולוגיות תקשורת ומידע) לבדו הועסקו ב–2015 בישראל 183 אלף איש, והיצוא בענף הסתכם ב–16.4 מיליארד דולר — 19% מכלל יצוא הסחורות והשירותים. סך יצוא ההיי־טק ב–2016 הגיע ל–40 מיליארד דולר – 43% מהיצוא. גם זירת הסטארט־אפים הישראלית נחשבת אחת החזקות בעולם. סטארט־אפים ישראליים מגייסים כבר שלוש שנים ברציפות כ–4.5 מיליארד דולר מדי שנה, וכמות הפטנטים הנרשמים נחשבת לגבוהה בקנה מידה עולמי.

באוקראינה, שבה 45 מיליון תושבים, המצב שונה. אף שהיא גדושה באוניברסיטאות טכניות, ופולטת מדי שנה עשרות אלפי בוגרים לענף — ענף ההיי־טק המקומי עדיין קטן. בסוף 2016 היה סך יצוא ההיי־טק במדינה כ–3 מיליארד דולר. זאת אמנם עלייה של כ–15% מ–2015 — אך זהו עדיין מספר נמוך. סך כל עובדי תחום ה–IT באוקראינה, הכינוי הרווח במדינה להיי־טק — גבוה מעט מ–100 אלף איש, ועל פי הערכות, כ–70% מהיצוא של התעשייה מקורו במיקור חוץ. ואולם אם שואלים את האוקראינים, המצב הזה עתיד להשתנות במהירות. על פי תחזיות של פירמת הייעוץ PwC, עד 2020 יגיע מספר העובדים בתעשיית ההיי־טק המקומית ל–250 אלף איש.

ההיי־טק הוא אחד ממנועי הצמיחה של כלכלת אוקראינה, ושיעור הגידול בו הוא הגבוה ביותר בהשוואה לשאר תעשיות היצוא. שינויים אלה הם גם בעלי השפעה ניכרת על מחירי הנדל"ן בערים הגדולות ועל התפתחות הצריכה הפרטית.

עם זאת, המדינה עדיין לא התאוששה מהמשבר שפקד אותה בסוף 2013, עם החלטת הממשלה הפרו־רוסית שלא לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. ההחלטה, שנתפשה באופן סמלי כהפניית עורף למערב, הוציאה המונים לרחובות, שדרשו את התפטרותו של הנשיא ויקטור ינוקוביץ'. המהומות, שנמשכו חודשים, דוכאו באלימות, אך הובילו בסופו של דבר להדחתו.


בועז ענבל, וויקס: "עבודה בחו"ל מורכבת מהמון אתגרים, כמו הצורך לאמן אנשים לעבוד מול מטה מרוחק, ויצירה של תחושת שייכות לחברה גם במשרדים המרוחקים. יש כאן הרבה אלמנטים, שהם לא רק כתיבת קוד"

בתגובה לחילופי השלטון, פרץ משבר במחוזות הפרו־רוסיים שבמזרח המדינה — שמוחזקים עד היום על ידי כוחות בדלניים. המשבר עולה כמעט בכל שיחה עם מקומיים, גם כאלה שלא מושפעים ממנו באופן ישיר.


מאז 2014 המטבע המקומי נשחק, והדולר התחזק מולו ב-240% - דבר שהשפיע על משכורותיהם של אוקראינים רבים. אלא שבניגוד ליתר האוכלוסיה, ההיי־טקיסט האוקראיני מקבל את משכורתו בדולרים, כך שהוא מצליח לדלג מעל הזעזועים הפוליטיים שהיו מנת חלקה של אוקראינה בשנים האחרונות.

"המערכת היא עדיין פוסט־סובייטית"


אחד מהאנשים שדואגים להקל על התעשייה המקומית מבחינה ביורוקרטית ולקדם מדיניות דיגיטלית הוא סגן שר הכלכלה האוקראיני מיכאיל טיטרצ'וק. הפגישה עם טיטרצ'וק נערכה במלון פיירמונט בקייב, רגע לפני פתיחת חגיגות יום העצמאות של רומניה שנערכו במקום. בפתח הפגישה מוציא טיטרצ'וק כרטיס ביקור, ומצביע על קוד QR המודפס על אחד מצדדיו, סמל לדיגיטציה שאותה הוא מנסה לקדם.

לפני תפקידו הנוכחי עבד טיטרצ'וק, 33, בכמה מקומות בעולם דרך משרד הביטחון האוקראיני. לדבריו, אחרי שנים רבות מחוץ לאוקראינה, ואחרי שאחיו נהרג בקרבות בעיר דונייצק במהלך המהומות שפרצו במדינה ב–2014, הוא החליט שהוא רוצה לשפר את המצב הכלכלי במדינה. אחרי שמילא תפקיד אדמניסטרטיבי בקבינט השרים, הוא מונה לסגן שר הכלכלה, תפקיד שבמסגרתו הוא אחראי על שישה תחומים, בהם השקעות וחדשנות ו–IT.

טיטרצ'וק מדבר על ישראל בהתלהבות. "קראתי את הספר סטארט־אפ ניישן, ואני מנסה להטמיע את המודל הישראלי באוקראינה", הוא אומר. "המצב פה אינו מספק. המערכת עדיין פוסט־סובייטית. בישראל, לעומת זאת, יש אקו־סיסטם שבו האקדמיה, עולם העסקים והממשלה משלבים זרועות. באוקראינה, לעומת זאת, הכל עובד בנפרד, ואני מנסה לחבר כאן את שלושת הקודקודים האלה. התחלנו פיילוט באוניברסיטת ז'יטומיר שבצפון־מערב אוקראינה, כדי לבחון את צורכי התעשייה, כך שהבוגרים ימצאו מיד עבודה. לא צריך ללמוד רק בשביל התעודה. יש לנו רפורמה שאינה פשוטה לביצוע, וצריך בשבילה דם חדש".

לדבריו, "אאוטסורסינג זה טוב וחשוב לכלכה של אוקראינה, אבל כלכלה ללא חדשנות לא שווה הרבה, ולכן אנחנו חייבים להניע חדשנות". אחד הדברים שיובילו לכך לטענתו הוא דיסציפלינה ומערכת חוקים ברורה. "כיום, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. נדרשת תוכנית עבודה מסודרת שמקדמת דיגיטציה. ישראל עשתה את זה באופן יפה כשהחליטה למשל לרשת את כל המדינה עם אינטרנט בפס רחב. אנחנו רוצים לספק אינטרנט באיכות גבוהה לכולם, בין היתר כדי שיוכלו לצפות בטלוויזיה מקומית ולא בתעמולה רוסית באזור הגבול. אם נטמיע חדשנות בצורה טובה, אנחנו יכולים לשפר ב–10%–15% את התמ"ג. בשנה שעברה הצמיחה היתה 2.3%".


35% מהצעירים רוצים לעזוב את המדינה

אחת הבעיות הקשות באוקראינה היא השחיתות השלטונית וההון השחור. במהלך מהומות 2014, פרצו אזרחים לאחוזתו של ינוקוביץ', ומצאו בביתו מגרש גולף פרטי, מכוניות רולס רויס ואסלות מעוטרות זהב. ינוקוביץ׳, כאמור, הודח מאז מתפקידו וכיום הוא חי ברוסיה.

מי שמרבה לכתוב על שחיתות באוקראינה, בעיקר בתחום התשתיות, הוא העיתונאי והבלוגר אלכס דובינסקי. בפגישה עמו באחד מבתי הקפה במרכז קייב, כשהוא מלווה בשני שומרי הראש שלו, הוא מסביר מדוע למרות חילופי השלטון (הנשיא כיום הוא פטרו פורושנקו, איש עסקים מיליארדר ופרו־מערבי) והניסיון להיפתח לאירופה, המצב עדיין רע.

לאחר המלחמה עם רוסיה ב–2014, שלמעשה ממשיכה עד היום במזרח המדינה, הסכמי יבוא הפחם של אוקראינה נצמדו להסכמי רוטרדם, כדי למנוע את הצורך לרכוש פחם מרוסיה. "האבסורד הוא שאנחנו משלמים כיום הרבה יותר על חשמל, שמגיע בפועל מאזור דונייצק, המוחזקת על ידי בדלנים רוסים, ומאותה חברה", הוא אומר. "החזות השתנתה, אבל בפועל הכל אותו דבר. עדיין גונבים אותנו, אבל בדרך שונה".

על סצינת ההיי־טק המקומית הוא אומר: "הם נמצאים בבועה אחרת, ואינם חלק מהמשחק השחור, אבל 35% מהצעירים בני 25–35 מעידים שהיו רוצים לעזוב את המדינה", הוא מסביר, ומקווה שהדור החדש יביא לשינוי.

גם טיטרצ'וק מציין שאוקראינה עוברת תקופה קשה. "אנחנו צריכים זמן כדי שהדור שלנו יהיה בשלטון. בינתיים אנחנו עושים מהלכים כדי לשמר כאן את הדור הצעיר, וזה לא קל, בגלל החוקים והביורוקרטיה הישנה. באחרונה בוטלו 500 חוקים סובייטיים ואנחנו משפרים את השירותים הדיגיטליים שניתנים לעסקים".

טיטרצ'וק גם גאה בכך שאוקראינה התקדמה למקום ה–50 ברשימת החדשנות העולמית הכוללת כ–130 מדינות (Global Innovation Index) — קפיצה של שישה מקומות מאז 2016. בראש הרשימה ניצבת שווייץ, ואחריה מרבית מדינות סקנדינביה, שכובשות את העשירייה הראשונה. שכנותיה של אוקראינה — פולין, ליטא, רומניה ואפילו רוסיה — מדורגות במקומות גבוהים יותר ממנה, וישראל ממוקמת במקום 17 המכובד.

"אנחנו מנסים לשמר חברות מקומיות ולגרום לחברות טכנולוגיה להגיע לאוקראינה. בחמש השנים האחרונות סטארט־אפים מקומיים גייסו 500 מיליון דולר, והקצב עולה", אומר טיטרצ'וק. לשם השוואה, בשנה שעברה גייסו סטארט־אפים ישראליים 4.8 מיליארד דולר. "בישראל המדינה משקיעה בסטארט־אפים. גם באוקראינה יש תקציב ממשלתי לסטארט־אפים, אך הוא לא גבוה. אנחנו צריכים לתמוך ביזמים שלנו, וללמד ילדים תכנות. אנחנו גם צריכים לשפר את מעמדם של המורים והמרצים. אוקראינה תהיה מדינה מצוינת, אנחנו רק צריכים לנקות את מה שנעשה פה ב–25 השנים האחרונות".

סגן שגריר ישראל באוקראינה, אמיל בן נפתלי, מנסה לקדם בחודשים האחרונים שיתופי פעולה בין ההיי־טק הישראלי לאוקראיני. לפני כחודש הוזמנו ביוזמת משרד החוץ כמה צעירים מקרנות הון סיכון ואקסלרטורים ישראליים לקייב. "ישראל נחשבת פה מודל לחיקוי של מדינה מוצלחת, שלמרות האיומים הביטחוניים, מצליחה להציג נתונים כלכליים מרשימים בקנה מידה עולמי, בין היתר הודות לתעשיית ההיי־טק. אוקראינה רואה שגם לה יש המון פוטנציאל בתחום. זה תהליך, וזה תלוי בהרבה שינויים שאליהם הם התחייבו", אומר בן נפתלי.

בן נפתלי מסביר כי ברמה הלאומית, אוקראינה ניצבת בפני שני אתגרים. הראשון, בקרב מול הבדלנים הפרו־רוסים במחוזות המזרחיים לוהנסק ודונייצק — אזורים שבהם לצבא האוקראיני אין שליטה. למחוזות האלה אף יש מושל משלהם, על אף שהקהילה הבינלאומית אינה מכירה בעצמאותם. האתגר השני הוא יישום הרפורמות למיגור השחיתות, שאותן נקט הממשל הנוכחי. הרפורמות האלה הן אחד התנאים לקבלת סיוע כלכלי מגורמים בינלאומיים.

על השאלה אם יש אנטישמיות באוקראינה, משיב בן נפתלי כי לא מדובר בתופעה רווחת, וכי האנטישמיות שבה כן ניתן להיתקל במדינה היא "מהסוג הישן, הקלאסית, שהשיח השולט בה הוא שיהודים שולטים בעולם וכדומה. באחרונה דווח על כתובות נאצה שרוססו בבית כנסת, וראש של חזיר שנזרק על קבר הרבי נחמן באומן. היו גם ניתוצי קברים.

"הרשויות והממשל טוענים שלפעולות האלה אחראים סוכנים רוסים, שעושים זאת כדי למשוך ביקורת מערבית כלפי אוקראינה. אבל זה לא נגמר שם. חברי פרלמנט אוקראינים התבטאו באופן אנטישמי, ובקרוב ייקרא רחוב בקייב על שם גנרל בדיוויזיה אוקראינית ששיתפה פעולה עם הנאצים. בממשל רואים בו מישהו שנלחם עבור השאיפות הלאומיות של אוקראינה, והמהלך נתמך על ידי הכוחות הפרו־מערביים במדינה".

"האוקראינים לא התברכו בתרבות היזמית הישראלית"


הפנייה הגוברת והולכת של חברות ישראליות למיקור חוץ והעסקתם של מתכנתים אוקראינים ומזרח אירופים מעלות שאלה אודות מצבה של התעשייה הישראלית. ישראל מציגה נתונים מרשימים, שבאוקראינה מתקנאים בהם, אבל האם הפנייה מזרחה צריכה לעורר דאגה?

לדברי מנכ"ל רשות החדשנות אהרון אהרון, אין סיבה אמיתית לדאגה. "לא נראה כי מרכזי הפיתוח באוקראינה מהווים חלופה או מאיימים על ההיי־טק הישראלי. מקומות אלה לא נתברכו בתרבות היזמית ובאקו־סיסטם הקיים במדינת ישראל, ולראיה — היקף השקעות ההון סיכון במדינות האלה נמוך דרמטית מבישראל".

לעומתו, ניר זהר, נשיא וויקס, דווקא מודאג מהיכולת של חברות היי־טק להתפתח בישראל. "אני רוצה לבנות חברה גדולה מאוד, ושוק העבודה הישראלי הוא קשה", הוא אומר. "אני אוהב את השוק הישראלי, ואיני מתכוון לוותר על המתכנתים הישראלים, אבל המלאי מוגבל והתחרות מטורפת.

"סטארט־אפים שצריכים עובדים בודדים יכולים לשלוף כאלה עם תנאים מטורפים, וגם פייסבוק וגוגל יכולות להרשות לעצמן להציע משכורות גבוהות ב–50% ממחיר השוק — והן עושות את זה. וויקס נמצאת במקום קשה יותר מהבחינה הזאת. כהנהלה, אני חושב על עתיד החברה, ולכן אני לא יכול שכל הפעילות שלה תתרכז בתל אביב מבחינה כלכלית. אבל אם אני יוצא מחוץ לעיר, אני צריך להתחיל לחשב נסועה וגורמים נוספים, וגם זה לא פשוט".

לדבריו, "אוקראינה ככלל יכולה לאיים על ישראל. זה לא טוב שאנחנו לא מלמדים ילדים תוכנה מהגן. הצורך באנשי תוכנה רק יגדל. לימודי שפות של תלמידי ישראל צריכים להתחיל בעברית, ולהמשיך באנגלית, מתמטיקה ותוכנה — בלעדיהן לילדים שלנו אין עתיד. זו הדרך היחידה להתחרות בעולם הזה".

ברשות החדשנות מודעים לבעיה, ועושים פעולות רבות בנידון. לטענת אהרון, "צריך להגביר את היצע כוח האדם המקומי על ידי הכשרה מקצועית, הסבות וחיזוק תחומים שיש להם ביקוש גבוה בשוק במוסדות הלימוד האקדמיים. אנחנו עוד רחוקים מאוד מלמצות את הפוטנציאל בארץ, יש חלקים שלמים של האוכלוסיה שלא משתתפים מספיק בהיי־טק, כמו חרדים, נשים, ערבים ואפילו בני 45 ומעלה שנפלטים מהתעשייה ומתקשים למצוא את דרכם חזרה. אני חושב שהסכנה מוחשית, אבל רחוקה, והיא מצביעה על בעיה בריאה של עלייה בביקושים במקצועות ההיי־טק".

בתום שלושה ימים בטמפרטורה שנעה בין אפס מעלות למינוס 2, התחושות לגבי אוקראינה מעורבות. מצד אחד, המשברים הפוליטיים ורמת השחיתות הגבוהה שמונעים מהמדינה להתקדם, ומנגד, תעשיית היי־טק שרק הולכת וגדלה, ונותנת תקווה לצעירים רבים. איזה מהם יקבע את הטון — ימים יגידו.

ההבטחה של ההיי־טק האוקראיני

אוקראינה נחשבת כיום לאחד היעדים האטרקטיביים ביותר להעסקת עובדים במודל של מיקור חוץ. חברות רבות בעולם וגם בישראל מאמצות את המודל ומעסיקות עשרות אלפי מתכנתים מקומיים מוכשרים ומלומדים בשכר נמוך יותר מזה הנהוג במערב. הסידור הזה נוח לחברות המערביות, שזוכות למאגר עובדים איכותיים, שנהנים בתורם ממשכורות גבוהות מהממוצע במשק.

אך המצב הנוכחי, שבו מרבית עובדי ההיי־טק משרתים חברות זרות, אינו אידיאלי עבור השוק המקומי, שצמא לחדשנות. בינתיים, התעשייה המקומית מחכה בכיליון עיניים לסיפור הצלחה גדול שישים את אוקראינה על מפת החדשנות האירופית, ויעורר שיח יזמי מקומי. כששואלים את עובדי ההיי־טק המקומיים מי מסומנת כאותה הבטחה - התשובה לרוב זהה: גרמרלי (Grammarly).

הסטארט־אפ, שהוקם ב-2008 על ידי שלושה יזמים אוקראינים, פיתח תוכנה לתיקון שגיאות כתיב ותחביר בשפה האנגלית. לדברי החברה, יש כיום 10 מיליון משתמשים יומיים בתוכנה, שניתנת לשימוש בסמארטפונים, על גבי המחשב ועל גבי אפליקציות שונות - כמו מייל וצ'אט. גם בישראל יש לחברה לא מעט משתמשים.

"הכל התחיל מתוך כוונה לעזור לאנשים לתקשר באופן נכון יותר", אומר ל-Markerweek דימה לידר, מייסד שותף וראש חטיבת שפות בחברה. "התחלנו עם דברים בסיסיים, והתקדמנו לכלים נוספים בניתוח השפה, כמו בהירות והאופן שבו משפיע הטקסט על הנמען - אם הוא משיג את המטרה". בעתיד, הוא מקווה, החברה אף תצליח לחזות את תגובת הקורא. "אנחנו מתקשרים עם יותר ויותר אנשים בכתב, ויש לנו פחות זמן לחשוב על מה שאנחנו כותבים. מעולם לא היינו כל כך לא מובנים. המוצר שלנו נועד לפתור את הבעיה הזאת", הוא מוסיף.

גרמרלי מעסיקה כיום כ-150 עובדים באוקראינה ובארה"ב. שלושת משרדיה ממוקמים בקייב, ניו יורק וסן פרנסיסקו. המשרד בקייב הוא הגדול ביותר, ובו נמצא מרכז הפיתוח של החברה. "כיום אנחנו חברה גלובלית, אבל אנחנו מעריכים את השורשים האוקראיניים שלנו - זה חשוב לנו מאוד. שם נולד הרעיון, ובכוונתנו להגדיל משמעותית את המשרדים בקייב", אומר לידר. בנוגע לתעשייה המקומית, הוא אומר: "יש המון כישרונות טובים. ההצלחה שלנו תשפיע על היזמים המקומיים ותוסיף למוניטין של אוקראינה מבחינת המשקיעים".

הצלחתה של גרמרלי משכה באחרונה את תשומת לבם של כמה מהמשקיעים הבולטים בעמק הסיליקון. לאחר כשמונה שנים שבהן פעלה ללא מימון חיצוני (Bootstrap), גייסה גרמרלי לפני כמה חודשים 110 מיליון דולר - מהלך שסוקר בהרחבה באוקראינה. "היינו רווחיים החל מהשנה השנייה לפעילותנו משום שגבינו תשלום על כל מנוי, אך לפני כשנתיים שינינו את המודל ל– Freemium (שימוש בחינם). השינוי הזה היה הדבר הכי קשה שעשינו, אך גם המוצלח ביותר, והתחלנו לצמוח במהירות. כדי לתמוך בצמיחה, להאיץ את הפיתוח ולהגיע לקהלים בכל העולם, החלטנו לגייס כסף", אומר לידר.

כמו מרבית החברות הפרטיות, גרמרלי לא חשפה מהו שווייה על הנייר, אך ניתן להעריך כי לאחר גיוס בסדר גודל כזה, הוא נע סביב חצי מיליארד דולר. בין אם תמשיך לצמוח, תונפק או תעשה אקזיט מרשים - תעשיית ההיי־טק המקומית רק תרוויח מכך.

https://www.themarker.com/markerweek/MAGAZINE-1.4796283

Бачило: пользователи не стали тупее



См. также:
Бачило: Процесс определения победителя
Бачило: о криптовалютах, биткоине, майнинге
Бачило: MINIX работает в Intel Management Engine на процессорах Intel
Бачило: Будущее всегда наступает незаметно
Бачило: пользователи не стали тупее
Бачило: Будущее всегда наступает незаметно

Полностью ролик "Вместо новогодних передач на ТВ - 2018" https://www.youtube.com/watch?v=8OhhyBLoJI4