Monday, April 30, 2018

Серебряков - об эмиграции, детях и законе подлецов / вДудь

[עושים היסטוריה] 236: תעלומת הנמל העתיק של קיסריה (Hebrew)

mp3

נמלה המפואר של קיסריה היה פלא אדריכלי, אבל גם תעלומה ארכאולוגית. כמאה שנים בלבד לאחר שנחנך הנמל עוצר הנשימה של קיסריה – הוא כבר היה הרוס. שוברי הגלים הגדולים התמוטטו, המזחים הארוכים התפרקו, ומהפנינה האדריכלית הזו נותרו רק כתמים כהים על קרקעית הים. מה קרה לנמל המדהים של קיסריה העתיקה?


Ниже есть продолжение.

תמלול הפרק: תעלומת הנמל העתיק של קיסריה

אני נמצא בטיילת של נמל קיסריה. אם טרם יצא לכם לבקר כאן, אתם מפספסים חוויה מדהימה: מדובר באחד הגנים הלאומיים היפים ביותר בישראל. מאחורי ומשמאלי, עתיקות מרהיבות: ההיפודרום והאמפיתאטרון המפורסמים, פסלי שיש וחומות צלבניות מרשימות. מימיני – מסעדות ובתי קפה לאורך הטיילת.

ממול העתיקות והטיילת, נמצא הים הכחול, פתוח מאופק אל אופק אם הייתי מדלג בזמן אלפיים שנים לאחור, הייתי רואה מולי נוף אחר לגמרי. לפני אלפיים שנה ניצב כאן הנמל המודרני והמרשים ביותר של העולם העתיק. נמל שהיה מתקדם כל כך מבחינה טכנולוגית, עד שהאפיל אפילו על נמלי יוון ורומי הגדולות.
נמלה המפואר של קיסריה היה פלא אדריכלי, אבל גם תעלומה ארכאולוגית. כמאה שנים בלבד לאחר שנחנך הנמל עוצר הנשימה של קיסריה – הוא כבר היה הרוס. שוברי הגלים הגדולים התמוטטו, המזחים הארוכים התפרקו, ומהפנינה האדריכלית הזו נותרו רק כתמים כהים על קרקעית הים. מה קרה לנמל המדהים של קיסריה העתיקה?
המלך הבנאי

הורדוס לא נחשב לאחד המלכים הפופולריים בהיסטוריה היהודית, בלשון המעטה. הוא משל על ארץ ישראל ביד ברזל, גבה מסים גבוהים, החרים בתים של יהודים עשירים והעריץ את התרבות הרומית הפגנית למורת רוחה של האוכלוסייה היהודית המקומית.

להגנתו של הורדוס יאמר שהוא מלך על יהודה באחת מהתקופות ההיסטוריות המאתגרות ביותר שלה. ימי שלטונו של הורדוס, משנת 40 לפני הספירה ועד מותו בשנת 4 לפני הספירה, היו ימי תקופת מעבר של רומא מהיותה רפובליקה לאימפריה, ושאיפות הקיסרים הרומיים להרחיבה איימו לדרוס גם את עמי האגן המזרחי של הים התיכון. במקביל, התחוללו בארץ ישראל מלחמת תרבות בין היהדות לתרבות ההלניסטית, ומלחמת דת פנימית בין כתות ובין זרמים שונים ביהדות עצמה – תקופה שהפיקה את כת האיסיים, את הנזירים הטהרנים של מגילות ים המלח, את ישו והנוצרים המוקדמים, ועוד רבים. הורדוס פסע בין הטיפות, משתדל לשמור על אוטונומיה פנימית ועל שקט תעשייתי בתוך ממלכתו, מבלי להרגיז את בעלי הבית הרומים. למען ההשוואה, ארכלאוס (Archelaus), בנו של הורדוס שירש אותו, לא הצליח להחזיק מעמד על כס המלכות אפילו שנתיים.

הורדוס הכיר את רומא היטב. הוא התחנך על ברכי התרבות הרומית והבין את רצונות אדוניו וחששותיהם. הוא ידע שאחד הצרכים הבוערים והחשובים ביותר של שליטי רומא הוא אבטחת אספקה שוטפת של חיטה ממצרים עבור אוכלוסייתה הגדולה של העיר. משלוחי החיטה הגיעו לרומא על גבי ספינות מטען גדולות, אבל ההפלגה הארוכה ממצרים הייתה רוויה בסכנות: סופות חורף פתאומיות ארבו לימאים, ולאורך חופיה של ארץ ישראל אין כמעט מעגנים טבעיים מוגנים שספינה יכולה להטיל בה עוגן. זה היה הרקע להחלטתו של הורדוס להקים נמל חדש, שבו יוכלו ספינות המשא הרומיות לעצור בדרכן מאלכסנדריה לרומא. נמל כזה, ידע הורדוס, יחזק מאד את תדמיתו בעיני הרומים – ובמקביל יחזק את קשרי המסחר הבינלאומיים של ארץ ישראל עם שאר העמים השוכנים סביב הים התיכון. סחורות שייכנסו וייצאו דרך הנמל יחזקו מאוד את הכלכלה המקומית – ובעקיפין, גם את שלטונו שלו.

השאלה הראשונה שניצבה בפני הורדוס הייתה – היכן להקים את הנמל החדש?

"[יעקב] שמי יעקב שרביט. אני מנהל את היחידה לארכאולוגיה ימית של רשות העתיקות."

פרט להורדוס, שאותו כנראה לא נצליח להביא לראיון בעושים היסטוריה, יעקב שרביט הוא כנראה אחד האנשים המוכשרים ביותר לענות על השאלה: את עשר השנים האחרונות הקדיש שרביט למחקר ארכיאלוגי אינטנסיבי של נמל קיסריה. ראיין את יעקב שרביט – נתן פוזניאק.

"[יעקב] קיסריה יושבת כמעט על הגבול הצפוני בין יהודה לפיניקיה. דור, העיר הצפונית יותר – מעט צפונה מקיסריה – גם כן עיר נמל, אבל שייכת כבר לגורם אחר. לכן הוא בוחר את הנקודה הצפונית ביותר שהוא יכול כדי לקלוט, בעתיד, את אותן ספינות שיגיעו מאיזור אלכסנדריה שבמצרים, ספינות הדגן הגדולות, אל קיסריה, אל קצה הגבול."

אם כן, השיקול העיקרי בבחירת קיסריה עבור הנמל החדש היה בעיקרו גיאו-פוליטי, שכן איך שלא נסתכל על זה – אין שום הגיון גיאוגרפי בהקמת נמל במקום זה. חוף הכורכר הסלעי בקיסריה חשוף לגמרי לרוחות ולגלים, ללא כל מפרץ טבעי או הגנה אחרת כפי שקיימות במפרץ חיפה, לעתלית או ליפו סביר להניח שהורדוס הבין היטב את גודל האתגר שהוא לקח על עצמו בהחלטה להקים נמל דווקא במיקום הגרוע הזה – אבל הורדוס, הידוע גם בכינויו 'המלך הבנאי', לא היה אדם שחשש מאתגרי בניה. הוא אחראי לכמה מהמפעלים האדריכליים הגדולים והמורכבים ביותר בהיסטוריה של אזורנו כגון שיפוץ בית המקדש שחכמי התלמוד אמרו עליו – 'מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו,' וגם הקמת העיר סבסטיה על חורבותיה של שומרון הישנה. סביר להניח שהמלך שהחליט להקים ארמון מפואר ומבוצר על המצוקים הכמעט בלתי נגישים של מצדה, לא היסס הרבה לפני שהחליט לבנות את הנמל החדש שלו דווקא על קו החוף הבעייתי של קיסריה.ומשערים שהייתה סיבה נוספת להחלטה להקים את הנמל בקיסריה כיוון שבמקום שבו שוכן היום נמל קיסריה עמד בעבר כפר דייגים קטן בשם 'מגדל סטרטון'.

"[יעקב] למגדל סטרטון, כישוב חוף או כישוב נמל, היה כנראה איזשהו – קשה לי להגיד נמל, כי אנחנו מיד מציירים בדמיוננו שוברי גלים ומזחים וכדומה – אבל איזושהי נקודת עגינה משמעותית, עם כנראה כל מיני תוספות כדי לשפר את תנאי העגינה ותנאי הטעינה והפריקה בה. הוא בוחר אותו קודם כל כי יש שם תשתית בסיסית. ללא התשתית הבסיסית הזו של נמל קטן אי אפשר להתחיל להקים נמל גדול. יש אופרציה שלמה וגדולה של כלי שיט שצריך להביא למקום כדי להוביל חומרים וכן הלאה."

בשנת 23 לפני הספירה נפגש הורדוס עם מרקוס אגריפה, מפקד הצבא של הקיסר אוגוסטוס. איננו יודעים על מה דיברו השניים, אבל סביר להניח שלפגישה היה תפקיד חשוב בהתנעת פרויקט בניית הנמל, שכן כדי לבנות את הנמל השאפתני שלו – הורדוס היה מוכרח להיעזר בשלטון המרכזי ברומא.
הבטון הרומאי

"[יעקב] צריך היה להביא לפה מהנדסים ואדריכלים מאיטליה או מהאימפריה הרומית, כי היהודים לא ידעו לבנות נמלים. אנחנו היינו אנשי יבשה! חיו באזור הרי יהודה, ירושלים, בצפון, והתעסקו פחות בפעילות ימית. ובטח ובטח לבנות נמל בים הפתוח."

ולא רק ידע וניסיון בבנייה ייבא הורדוס מרומא. בשנת 22 לפני הספירה, שנה אחרי הפגישה עם מרקוס אגריפה, החלו מגיעות למעגן הזעיר של מגדל סטרטון עשרות ספינות משא רומאיות גדולות, חמישים מטר אורך כל אחת. בבטן הספינות, בתוך שקים מלאים עד להתפקע, נישא אחד מפלאי הטכנולוגיה הגדולים ביותר של העולם הקדום. הייתה זו אבקה דקה, צהבהבה-אפורה, שהיא אחת הסיבות העיקריות לכך שגם אנחנו, בני העידן המודרני, עומדים ומשתאים בפני פרויקטי הבניה העצומים של האימפריה הרומית, למעלה מאלף וחמש מאות שנה לאחר שנעלמה.

חומרי הבניה המסורתיים באזור המזרח התיכון היו לבני בוץ וחמר שיובשו בשמש או בתנור והונחו זו על גבי זו כדי ליצור קירות. לפני אלפי שנים גילו הקדמונים, וגם הבנאים הרומים בכללם, כי אם שורפים בתנור אבן-גיר ומוסיפים לה מים – מתקבלת מעין משחה לבנה שניתן להשתמש בה כמלט כדי להצמיד את הלבנים ולהדביקן זו לזו. בחשיפה לאוויר פתוח התייבשה המשחה הלבנה והפכה לסלע מלאכותי קשיח שהעניק חוזק ויציבות לקיר הלבנים. המלט מבוסס הגיר אמנם חיזק מאוד את קירות הלבנים, אך הם היו מוגבלים למדי במשקל שיכלו לשאת עליהם. עם מלט ולבנים ניתן לבנות מבנים בעלי שתיים או שלוש קומות – אבל לא מבני ענק מפוארים כדוגמת הקולוסיאום.

פריצת הדרך המשמעותית בטכנולוגיית הבניה הרומית אירעה אי שם במאה השלישית לפני הספירה. הבנאים הרומים גילו שאם מוסיפים למלט הגירי אפר וולקני – דהיינו, אפר שנפלט כתוצאה מהתפרצות געשית – הסלע המלאכותי המתקבל לאחר התייבשות התערובת חזק וקשיח בסדרי גודל מעל כל מה שהיה בידיהם קודם. הם ערבבו את המלט החדש עם חול ואבני טוף וולקניות קלות ואווריריות – והתוצאה הייתה בטון.

המצאת הבטון חוללה מהפכה דרמטית באדריכלות הרומית. החוזק האדיר של קירות ועמודי הבטון איפשר למהנדסים ולאדריכלים הרומים להעז לחלום על מבנים ומונומנטים גדולים יותר מאי פעם. במקום שורות צפופות של עמודים שנועדו לשאת את משקל מבנה, קירות בטון דקים יחסית שחררו את המהנדסים לתכנן מבנים בעלי חללים גדולים ומרשימים יותר. הדוגמה הברורה ביותר למהפכת אדריכלות שיצר הבטון הרומי היא הפנתיאון, מקדש שהוקם ברומא במאה השנייה לספירה. כיפת הבטון העגולה של הפנתיאון שקוטרה יותר מארבעים מטרים היא עדיין, אלפיים שנים לאחר שנבנתה, הכיפה הגדולה ביותר שהוקמה אי פעם מבטון שאינו מזוין – דהיינו, בטון שאינו מכיל מוטות ברזל לחיזוק המבנה.

מעניין לציין שעם נפילתה של האימפריה הרומית – אבדה גם טכנולוגיית הבטון. כל עוד עמדה האימפריה הרומית על כנה נשמר הידע ההנדסי, וה'מתכון' להכנת בטון עבר בין הבנאים מדור לדור. כשהתפוררה האימפריה, בסביבות אמצע האלף הראשון לספירה, התמוטטה גם כלכלתה – ולאיש לא היה די כסף לממן את הקמתם של מבני ענק מפוארים כדוגמת הקולוסיאום והפנתיאון. מכיוון שבניינים קטנים אפשר לבנות גם מלבנים וממלט-גיר פשוט, הלך ופחת הצורך להשתמש בבטון – במיוחד בהתחשב בעובדה ששינוע אלפי טונות של אפר וולקני היה יקר מאד בפני עצמו. הבנאים הפסיקו להשתמש בבטון, ובתוך דור או שניים נשכח סוד הכנתו של הבטון הרומאי. האדריכלים של ימי הביניים עמדו כמשתאים בפני יצירות המופת האדריכליות של קודמיהם העתיקים – אבל לא היה להם מושג איך לשחזר אותם. רק אלף וחמש מאות שנים מאוחר יותר, בשלהי המאה ה-18 נתגלתה מחדש בארצות הברית טכנולוגיית הבטון.

בחזרה לעת העתיקה. במשך מאתיים שנה שכללו הבנאים הרומים את טכניקת הבנייה בבטון, עד שבסביבות שנת 27 לפני הספירה, ימי תחילת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס, הגיעו לפסגת שלמותה. הם גילו כי אפר וולקני ספציפי בשם 'פוצולנה', על שמה של העיירה הרומית פטולי (Petouli) שבסמוך לה נמצאו מרבצים גדולים שלו, הוא האפר שממנו ניתן ליצור את המלט החזק והעמיד ביותר מכל סוגי האפר הוולקני שהכירו עד אז. זאת ועוד, לבטון שנוצר מהאפר הזה הייתה תכונה חשובה נוספת: הוא היה מסוגל להתייבש ולהתקשות גם מתחת למים. גילוי זה איפשר להמהנדסים הרומים להקים נמלים גדולים ומשוכללים יותר מאי פעם, בעלי שוברי גלים ומזחים עשויי בטון. יעקב שרביט:

"[יעקב] זו הייתה אחת המהפכות הגדולות של התרבות הרומאית. זה הוביל למהפכה בבניה של גשרים עם קמרונות מאד גדולים בין האומנות של הגשרים ומפתחים מאד גדולים, אקוודוקטים, מונומטנים מאד גדולים וטיוח או דיפון של מאגרי מים וכדומה – ובין היתר, בניה של נמל."
הנמל המתקדם ביותר בעולם העתיק

עד מהרה הפך השימוש בפוצולנה, אותו אפר וולקני מפטולי, לתקן אחיד בכל הפרויקטים הגדולים של האדריכלות הרומית. ארבע שנים בלבד לאחר גילוי הפוצולנה, בצירוף מקרים היסטורי במיוחד, החליט הורדוס לבנות את הנמל החדש שלו בקיסריה. ספינות המשא שעגנו לחופי מגדל סטרטון נשאו בבטניהן שקים מלאים בפוצולנה, חומר הפלא, שיא טכנולוגיית הבנייה הרומית. הנגרים היהודים, תחת השגחת המהנדסים והאדריכלים המנוסים שהביא הורדוס מרומא, בנו מסגרות עץ גדולות המכונות ‘קייסונים’, השיטו אותן על פני הים אל האזורים בהם תוכננו להיות שוברי הגלים, ואז יצקו לתוכן את תערובת הבטון.

ביחס לנמלים אחרים בעולם העתיק, הנמל בקיסריה היה ענק. מי שמבקר היום בגן הלאומי בקיסריה יכול לראות שם מעגן קטן – אבל המעגן הנוכחי הוא רק חלק קטן משטחו המקורי של הנמל העתיק.

"[יעקב] שוברי הגלים של נמל קיסריה בלטו החוצה, מהרציף של הנמל הפנימי, למרחק של כשמונה מאות מטרים.

[נתן] זה הרבה.

[שרביט] זה יוצר ברכת נמל מאד גדולה. רק הנמל הפנימי השתרע על שטח של כמעט מאתיים דונם. כדי לקבל פרופורציות, זה סדר גודל של מרינה אשדוד, אשקלון, אולי אפילו גם הרצליה. בכל אחת מהמרינות האלה עוגנות שם היום בסביבות שש מאות יאכטות ויותר. "

כמות החומר שייבא הורדוס מרומא הייתה חסרת תקדים: כעשרים וארבעה אלף קוב של פוצולנה הובאו ממרחק של למעלה מאלפיים ושלוש מאות קילומטרים והפליגו לפחות שמונה שבועות עד שהגיעו לקיסריה . אל החומר המיובא יש להוסיף את חומרי הבנייה המקומיים שכרו הפועלים באזור: כשניים עשר אלף קוב של סלע כורכר, וכמות דומה של סלעי גיר.

"זה היה המפעל הגדול ביותר, ומבחינה לוגיסטית כנראה המפעל המסובך ביותר, של הורדוס בארץ ישראל. זה גם מצביע במידה רבה על המגלומניות שלו. היה צריך לתזמן את כל כלי השייט האלה, שהגיעו מאירופה – מאיטליה והים האגאי – לקיסריה בעונה המתאימה. לפרוק את הסחורה הזו. צריך להוביל אותה ולאחסן אותה היכן שהוא. צריך היה אלפי עובדים, אם לא עשרות אלפים, כדי להקים את הנמל הזה – וזה כולל את כל משלחי היד. מנגרים שיבנו את הספינות, דרך נפחים ותופרי מפרשים וכן הלאה וכן הלאה. וצוללים שהיו צריכים לרדת ולמקם את אותן תבניות בצלילה חופשית. ולתזמן את כל המשלוח בזמן מאד מוגבל בלי שיש לו אינטרנט, וואטסאפ או אפילו דואר.

[נתן] אפילו מחשבון אין לו.

[שרביט] אפילו מחשבון אין לו. והוא מבצע את כל זה תוך פרק זמן יחסית קצר. הוא מתחיל את הבניה סביב שנת 22 לפנה"ס, מסיים בשנת 12 לפנה"ס, ועומד על כנו אחד הנמלים המפוארים ביותר בים התיכון. יוסף בן מתתיהו מתאר שהוא שווה בגודלו או אפילו קצת יותר גדול מנמל פיראוס המפואר."

מעבר לאתגר הלוגיסיטי האדיר, הבנאים של הורדוס עמדו מול אתגר לא פחות גדול – הים עצמו. כל הנמלים הקודמים שהקימו הרומים נבנו בתוך מפרצים מוגנים או בשפכי נהרות. נמל קיסריה היה הנמל הגדול הראשון בהיסטוריה שנבנה בים הפתוח, חשוף למלוא עצמת הגלים והרוחות. היה זה פרויקט הנדסי פורץ דרך ברמה גלובלית, והורדוס מימש אותו בחבל ארץ שהיה אחת הפינות הנידחות והמפגרות של האימפריה הרומית. דמיינו לעצמכם את דרום סודן או אריתריאה מחליטות להקים נמל חלל אולטרה-מודרני, או מפעל לייצור שבבים המתקדם ביותר בעולם, ותקבלו מושג על גודל האתגר. העובדה שאנשיו של הורדוס הצליחו לבנות את נמל קיסריה בתוך עשר שנים בלבד היא לכשעצמה השג מדהים. לשם השוואה, הקולוסיאום – במרכזה של עיר הבירה של האימפריה ועל יבשה מוצקה – נבנה בתוך שמונה שנים.

הנמל נחנך בשנת עשר לפני הספירה והורדוס נתן לו את השם 'סבסטוס' (Sebastos), לכבודו של פטרונו, הקיסר אוגוסטוס – כיוון ש'סבסטוס' הייתה הגרסה היוונית לשמו. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו ביקר בנמל החדש לאחר שנחנך, ומהתיאור בספרו ‘קדמוניות היהודים’ אפשר להסיק את הרושם האדיר שהותיר עליו מפעל הבנייה האדיר הזה:

"שם הוא [הורדוס] בנה באבן לבנה [את הנמל] המעוטר בארמונות הנהדרים ביותר, ומציג שם כפי שלא הציג בשום מקום אחר את אופיו המפואר. […] משוברי הגלים התרוממו, במרווחים קבועים, מגדלים מאסיביים, שהגדול והמפואר מביניהם כונה 'דרוסיאון' (Drusion) על שמו של הקיסר אוגוסטוס, בנו המאומץ של יוליוס קיסר. […] בפתח הנמל עמדו פסלים אדירים, שלושה בכל צד, על עמודים. העמודים בצידם השמאלי של כלי שיט הנכנסים לנמל נתמכו בידי מגדל ענק, ואלו שבצד השמאלי בידי שני גושי אבן צמודים שגובהם עלה מעל זה של המגדל בצד הנגדי. […] על החוף שמול פתח הנמל ניצב מקדש לקיסר, ראוי לציון בזכות יופיו ומימדיו. בתוכו יש פסל ענק של הקיסר, לא נחות מפסלו של זאוס באולימפיה ששימש לו כמודל […]. "

וכפי שמסביר הארכיאולוג יעקב שרביט, סבסטוס – כמו בכל נמל מאז ומעולם – היה הרבה יותר מאשר שוברי גלים אדירים ומגדלים מפוארים, כי אם גם מרכז לוגיסטי מורכב ומפותח.

"[יעקב] רציפים רחבים עם מתקני איחסון לסחורות. בעורף היו מחסנים לאגירת אותה חיטה או חפצים מיובאים. מגדל, ובמקביל לו מגדלור, כדי שידעו היכן להגיע. אחת הבעיות הגדולות באזור חוף הכרמל הדרומי ובכלל בחופים הדרומיים יותר זה הקושי בלנווט אליהם. אין לנו, כמו בחופי יוון ושאר אירופה, כל כך הרבה עזרי ניווט טבעיים כמו הרים גבוהים ואיים שאנחנו יכולים להעזר בהם ולקחת אליהם כיוונים. לכן בונים מגדלור. יש לנו צי שלם שתפקידו להגן על הנמל וסביבתו, כי אם הנמל לא מוגן ויצא שמו רעה בקרב הספנים – אף אחד לא יבוא לעגון בו, לעבור את החורף בתוכו. וכל כלי השיט האחרים שנותנים שירותים: סירות גוררות, נתבים שדאגו להכניס את הספינות לתוך הנמל ולהביא אותן למקום עגינה בטוח. מספנות. אין נמל בלי מספנה. ספינה צריכה תיקונים, לתפור מפרשים, לרכוש חבלים חדשים כי החבלים היו עשויים מחומרים אורגניים והיו מתבלים עם השנים. מן הסתם מסגריה או נפחיה שייצרה עוגנים ומסמרים. כל הדברים שצריכים לתת שירות לכלי השיט."

אלפיים שנים מאוחר יותר כתב הארכיאולוג פרופסור אבנר רבן על נמל קיסריה כי –"סבסטוס הוא ככל הנראה אחד ההישג הגדולים של ההנדסה הרומית, והנמל המודרני האמתי הראשון בימי קדם."

גם יעקב שרביט מסכים עמו:

"[יעקב] לדעתי – ויהיו שיחלקו עלי – הנמל והעיר קיסריה זה אולי המפעל הגדול ביותר של הורדוס בארץ ישראל. אולי מספר אחד שלו."

הנמל נעלם

ואז, בסך הכל מאה שנים מאוחר יותר, הנמל המפואר הזה נעלם. שוברי הגלים הארוכים התמוטטו, המגדלים קרסו והפסלים נעלמו כלא היו. החול כיסה את הרציפים והמזחים שבחלקו הפנימי של הנמל: הדורות הבאים בנו עליו את בתיהם, וכיום ניצבים שם הטיילת והמסעדות שאנחנו פוסעים עליהם בגן הלאומי של קיסריה. כל מה שנותר מהפרויקט השאפתני של הורדוס הוא הריסות שנחות על הקרקע החולית בעומק של חמישה מטרים מתחת לגלים.

"[יעקב] במחקרים ארכיאולוגים שנעשו על ידי פרופ' רבן במסגרת החפירות בנמל קיסריה, באזור שובר הגלים המערבי, בקצה הדרומי, נמצא מטען של ספינה טרופה רומית משנת 90 לספירה. איך אנחנו יודעים? כיוון שבמטען שלה היו מטילי עופרת ועליהם חותמת עם הפרטים."

יעקב מתכוון לחותמת של הקיסר הרומאי דומיטיאנוס (Domitian) שבה מופיעה המילה Germanicus. דומיטיאנוס אימץ את התואר הזה בשנת 84 לספירה, והשתמש בו עד מותו בשנת 96 לספירה. עובדה זו מאפשרת לחוקרים לתארך את טביעת הספינה הרומית בדיוק מרשים.

"[יעקב] אבנר הניח שמכיוון שהספינה נטרפה על שובר הגלים, כנראה ששובר הגלים לא היה קיים, הוא היה כבר שרטונות, והספינה עלתה על שרטון. הטענה הייתה שסביב שנת 90-100 לספירה, נמל קיסריה כבר למעשה מפסיק לתפקד כנמל מוגן ובטוח."

מאה שנים. מאה שנים בלבד. אולי חלקכם תוהים מדוע אני משתמש במילה 'בלבד': הרי מאה שנים הם די הרבה זמן? ובכן, לא כשמדובר במבני בטון רומים. אלפיים שנים אחרי שנבנו, הקולוסיאום עדיין עומד תילו פחות או יותר במצב סביר. גם הפנתיאון המרשים ניצב על כנו, וכך גם אלפי בניינים אחרים שבנו הרומאים באותה התקופה.

'טוב,' אני שומע אתכם אומרים, 'אלו מבנים שעמדו על היבשה, ולא נאלצו להתמודד עם השחיקה של הים.' כן, אני שומע כל מה שאתם אומרים. זו טכנולוגיה חדשה. מה, רק לפייסבוק מותר? בכל אופן, אנחנו יודעים שמי הים המלוחים בהחלט עושים שמות במבנים תת-ימיים: בטון מודרני שורד בערך חמישים שנים מתחת למים לפני שהוא מתחיל להתפורר.

אבל כאן בדיוק נעוצה הנקודה המעניינת והמפתיעה בכל הסיפור: הבטון הרומי עמיד בפני שחיקת מי הים הרבה יותר מאשר הבטון המודרני. שוברי גלים ומזחים שבנו הרומאים בנמלים לכל אורכו ורוחבו של הים התיכון עדיין עומדים על תילם, לפחות במקומות שבהם לא נהרסו כדי לפנות מקום למבנים חדשים יותר. לדוגמה, במעגן בשם קרסוניסוס (Chersonisos) שבצפון האי כרתים אפשר עדיין לראות חלקים משובר הגלים ומהמזחים הרומים העתיקים. רק בחמש השנים האחרונות הצליחו חוקרים לפענח את סוד עמידותו של הבטון הרומי. הפוצולנה, מסתבר, מכילה תרכובת אלומיניום שבמגע עם מי מלח יוצרת גביש נדיר בשם 'טוברמוריט' (Tobermorite) אשר מחזק מאוד את הקשר בין גרגירי הבטון ומונע מהם להתפורר. סביר להניח שגילוי הטוברמוריט יביא לשיפור בבטון המודרני בעוד שנים לא רבות, ואולי גם יתרום לאיכות הסביבה: כשהבטון עמיד יותר, לא צריך ליצר כמויות כה גדולות של בטון חדש כדי להחליף את הבטון המתפורר הקיים.
בעיות במלט בקיסריה

ומה לגבי הבטון בקיסריה? הרי גם הוא נוצר לפי אותו מתכון רומאי. אבל מחקרים שבחנו את סלעי הבטון בקיסריה העלו שהבנאים המקומיים של הורדוס לא עשו עבודה מוצלחת במיוחד בהכנת תערובת הבטון. ראשית, הבנאים היהודים החליפו את אבני הטוף הוולקניות במתכון המקורי, בגרגירי כורכר ממחצבות מקומיות. הכורכר והטוף דומים זה לזה בכך ששניהם 'ספוגיים' יחסית – אבל בדיעבד מחקרים מודרניים מראים שביחס לטוף, הכורכר אינו נצמד טוב מספיק למלט, והבטון שהתקבל היה חלש יחסית.

נוסף על כך, בתערובת הבטון בקיסריה נתגלו גושים גדולים יחסית של אבן גיר, מה שאומר שככל הנראה הבנאים לא ערבבו את המלט כמו שצריך כשהכינו אותו. מאוחר יותר, גושי הגיר נמסו במים והותירו אחריהם מכתשים וסדקים בסלעי הבטון.

אבל לפני שאנחנו מאשימים את הבנאים של הורדוס ב'חאפריות', ראוי לזכור שהתנאים שבהם עבדו היו שונים מאוד מאלו שבהם עבדו בנאים רומים.

"[יעקב] הנמל הקדום ביותר, כנראה, ושהוא היה הגרעין או לב ליבו של נמל קיסריה, זה הנמל הפנימי. היום, מי שמסייר בנמל קיסריה הוא למעשה הולך על הנמל הפנימי, על שטח [שהיה פעם] מים. הטיילת שנמצאת צמוד לקו החוף היום באזור המסעדות, זה הנמל הפנימי. הוא יובש מאוחר יותר.

שם בנו הנגרים את אותן תבניות עץ גדולות, הורידו אותן אל המים וסירות משוטים – ממש כמו הגוררות הממונעות של היום – גררו אותן אל המקום שבו תיכננו לשקע אותן בים.

[נתן] בשלב הזה הכל עדיין צף.

[יעקב] הכל צף, זה כמו ספינה או דוברה. מעגנים אותה באמצעות עוגנים אל המיקום המדויק בו רוצים לשקע אותה, ומתחילים למלא אותה לאט לאט, בצורה מסודרת, באותו מלט הידראולי, אבנים וכדומה. לאט לאט, כשהמלט הולך ומתייבש וצובר משקל, כל התבנית הולכת ושוקעת, עד שהיא שוקעת לחלוטין."

כפי שמתאר שרביט, חלק מעבודת ערבוב הבטון נעשתה ככל הנראה בים הפתוח, כשהבנאים חשופים לגלים ולרוחות. אלו תנאים שונים מאוד מהתנאים הרגועים של עבודה ביבשה, או אפילו על המים במפרצים רגועים או בשפכי נהרות. גם הבנאים היהודים וגם המהנדסים הרומאים שהדריכו אותם לא היו מנוסים בעבודת בנייה בתנאים כאלה, וסביר להניח שאיכות התערובת סבלה בשל כך.

אבל לא זו הסיבה להעלמותו של נמל קיסריה. למרות הערבוב הלא מושלם ולמרות הבחירה בכורכר במקום טוף, קוביות הבטון שמהן נבנו שוברי הגלים לא התפוררו, ונותרו ברובן פחות או יותר שלמות על קרקעית הים. החוקרים שבחנו את הבטון הרומאי בקיסריה עדיין נותנים לו ציון טוב:

"השילוב של בעיות אספקה, חוסר ניסיון ואתר בניה קשה במיוחד הביאו לייצורו של של בטון נחות – אבל עם זאת, עדיין עמיד באופן יוצא דופן."

גם יעקב שרביט מסכים עם ההערכה הזו.

"[שרביט] כן, בהחלט, ועל זה אני יכול להעיד ממש מחפירה שסיימנו ממש לפני ימים ספורים עם משלחת מחו"ל. אחד המתקנים שחשפנו, אחד המבנים, היא תבנית עץ – קייסון – שבנויה כפי שבנו ספינות באותם הימים שמכילה את אותו המלט, פוצולנה, עם גושי אבן. כדי לחדור את זה היינו צריכים להשתמש ממש בפטיש ואיזמל ולעבוד די קשה כדי להוציא דגימות קטנות לבדיקות."

אם כן, אם גם הבטון ממנו היה עשוי נמל קיסריה היה בכל זאת עמיד למדי בפני נזקי הים – מדוע קרס נמל קיסריה בסך הכל מאה שנים לאחר שנבנה? זהו מסתורין שהארכיאולוגים מתמודדים מולו מאז החל המחקר הארכיאולוגי המודרני בקיסריה, באמצע המאה העשרים לערך.
היה צונמי או לא?

הפתרון האפשרי הראשון לתעלומת קריסתו של נמל קיסריה נתגלה באמצע שנות השבעים. חוקרים מאוניברסיטת חיפה שערכו סקר גאולוגי באזור הנמל גילו שם 'העתק' או שבר: סדק דק וארוך בקרקעית הים, במקביל לקו החוף. סדקים אלה מרמזים, בדרך כלל, על תזוזת הקרקע – ואכן, המדידות הראו שקרקעית הים בצדו המערבי של הסדק נמוכה בכחמישה מטרים מהקרקע בצדו המזרחי, הקרוב יותר לחוף. תזוזה כזו של הקרקע יכולה להתחולל באופן אטי ורציף – או שהיא יכולה להיות אלימה ופתאומית, או במילים אחרות – רעידת אדמה.

אם כן, ההשערה הראשונה גורסת שרעידת אדמה פתאומית פקדה את אזור הנמל לקראת סוף המאה הראשונה לספירה. אחת התופעות המוכרות והמסוכנות בזמן רעידת אדמה היא זו המכונה 'התנזלות': כאשר הקרקע עשויה מגרגירים קטנים בסביבה רוויית מים, התנודות המהירות הופכות את הקרקע למעין נוזל צמיג שאינו מסוגל לתמוך במשקל רב. בעולם ידועים מקרים של קריסת בניינים רבי קומות בזמן רעידת אדמה כשהקרקע עליה ניצבו התנזלה והפכה, למשך דקות ספורות, לג'לי. ברעידת האדמה הגדולה בעיירה קריסצ’רץ’ שבניו-זילנד בשנת 2011, שבה נהרגו גם מספר ישראלים, חלק גדול מהנזק היה כתוצאה משקיעה של מבנים, תשתיות צנרת ואפילו מכוניות ששקעו לתוך הקרקע. אם רעידת אדמה כזו פקדה את נמל קיסריה, אולי החול שמתחת לשוברי הגלים התנזל ולא היה מסוגל עוד לתמוך בקוביות הבטון הכבדות.

אבל לאורך השנים העלו חוקרים רבים טענות הסותרות את השערת רעידת האדמה. למשל, מחקרים מודרניים יותר העלו שבאלפיים השנים האחרונות קו החוף של ישראל יציב למדי מבחינה טקטונית, ולא חלו בו שינויים של יותר מעשרים סנטימטרים לכאן או לכאן. אם המחקרים האלה צודקים, אזי הם סותרים את ההשערה של שקיעת קרקעית הים בהיקף של חמישה מטרים שלמים.

לפי טענה סותרת אחרת, אירוע קטסטרופלי כדוגמת רעידת אדמה משאיר אחריו עדויות היסטוריות רבות בדמות מסמכים ותיאורים של סופרים בני התקופה. למשל, אנחנו יודעים על רעידת אדמה חזקה שפקדה את קיסריה בין השנים 127 ו-130 לספירה, דהיינו כשלושים שנים לאחר הזמן שבו כנראה הפסיק הנמל לתפקד. ישנם עדויות לרעש חזק שפקד את האגן המזרחי של הים התיכון בסביבות שנת 92 לספירה – בדיוק בתקופה שאנחנו מכוונים אליה – אבל העדויות הכתובות אינן מזכירות את קיסריה, אלא אזור אחר בים התיכון. יש גם חוקרים שטוענים שהעתק שנתגלה בקרקעית הים כלל אינו שבר גיאולוגי, אלא בסך הכל שוליו המערביים של רכס הכורכר התת ימי שנמצא לאורך חלק גדול מחופי הארץ.

אפשרות נוספת לסיבה שבגללה נהרס נמל קיסריה, סיבה הקשורה בקשר הדוק לרעידת אדמה, היא גל צונאמי. גלי צונאמי נוצרים כתוצאה מרעידת אדמה בלב ים, וישנן עדויות ארכיאולוגיות וגיאולוגיות ברורות לכך שלאורך ההיסטוריה פקדו גלי צונאמי את חופי האגן המזרחי של הים התיכון. אפילו בתלמוד קיים תיאור של גל צונאמי שפגע בחופי הארץ בסביבות המאה השנייה לספירה, והביא לחורבנה של אנטיוכיה שבסוריה. כל מי שצפה בסרטוני הוידיאו של הצונאמי בדרום מזרח אסיה ב-2004 יודע שגלי הענק האלה מסוגלים בקלות למוטט אפילו מבנים גדולים בהרבה מהנמל העתיק של הורדוס.

אבל גם בהשערה הזו יש חוקרים שמטילים ספק. גלי צונאמי אינם אירוע נקודתי: הם משאירים אחריהם נזק אדיר על פני שטח גדול. חפירות ארכיאולוגיות בחלק היבשתי של קיסריה לא העלו עדויות לנזקים רחבי הקף שכאלה, ולא נתגלו עדויות חד משמעיות לצונאמי מהתקופה הזו במקומות אחרים לאורך חופי הארץ. וכמו במקרה של השערת רעידת האדמה – לא קיימים מסמכים או תיאורים של פגיעה כזו בנמל קיסריה, לפחות לא במסמכים ששרדו את שיני הזמן.

השורה התחתונה היא, אם כן, שאם נמל קיסריה התמוטט בעקבות אירוע אלים וקטסטרופלי כרעידת אדמה או צונאמי – היינו מצפים לגלות עדויות חותכות ומוחשיות יותר. העובדה שלא גילינו כאלה עד היום אין פירושה שבוודאות לא היו רעידת אדמה או צונאמי – אבל הסיכוי שזו הסיבה להרס הנמל אינה גבוהה. מכאן שעלינו לחפש סיבה אחרת, סבירה יותר.

כאמור, המלך הורדוס הלך לעולמו בשנת ארבע לספירה, והותיר אחריו חבל ארץ רווי במתיחות דתית אדירה – הן בין הכתות היהודיות לבין עצמן, והן בין היהודים לבני התרבות ההליניסטית. בנו של הורדוס הודח מכס המלכות שנתיים לאחר מות אביו, והוחלף בנציבים רומים. שישים שנים לאחר מכן פרץ המרד הגדול שהסתיים בחורבן בית המקדש ויישובי הגליל. וכפי שניתן לשער, לאף אחד בארץ ישראל – יהודי או רומאי – לא היה זמן, כסף או רצון לתחזק את הנמל.

"[יעקב] נמל קיסריה תפקד לאורך תקופה ארוכה, ואנחנו מניחים שלפחות כל עוד הורדוס היה בין החיים. כשהוא היה בין החיים, זו הייתה הפנינה שלו. גולת הכותרת של מפעליו. הוא דאג לטפל בו. נמל שלא מטופל – לא מחזיק מעמד. גם היום זה ככה. הוא נסתם בחול, הסערות פוגעות בשוברי הגלים וברציפים. צריך לתחזק ולתפעל אותו כל הזמן. אם אני אעשה השוואה לנמלים ומרינות בארץ היום, אחת לשנה-שנתיים מתבצעת פעולה של העמקת המרינה, כי היא נסתמת בחול.

בימיו של הורדוס, אנחנו מניחים שהיה צוות תחזוקה שטיפל במקום וניתנו לזה תקציבים. הוא פעל, תחזק ושמר על הנמל. לאחר הורדוס, ואנחנו מכירים את הרקע ההיסטורי שלאחר מכן, כשכל אחד עסוק וטרוד בענייניו, מתחילה דעיכה קלה של הנמל, מבחינת התחזוקה שלו."

לכשעצמו, העדר תחזוקה – או 'דעיכה קלה בתחזוקה', כפי שמתאר זאת יעקב שרביט – לא גורמים לנמל להתפורר בין לילה. אבל למי שלא מכיר את הים מקרוב, קל לשכוח איזו עוצמה ואילו כוחות אדירים מביאות עימן סופות חורפיות באזורנו. למזלנו – או לרוע מזלנו, במקרה הזה – קיבלנו תזכורת מוחשית מאד לעוצמת הסופות בים התיכון לא מזמן.
הסופה הגדולה של 2010

ב- 2010, בלילה שבין האחד עשר לשניים עשר בדצמבר, פקדה את חופי ישראל אחת הסופות החזקות שחווינו בעשורים האחרונים. רוחות דרום-מערביות של עד כמאה ועשרים קילומטרים לשעה הרימו גלים של עד ארבעה עשר מטרים, וגלי ענק אלה התנפצו על חופים מצפון ועד דרום. בנמל תל אביב נהרסו מסעדות על הטיילת, ובאשדוד ובאשקלון קרסו מצוקי חול ושוברי גלים.

הנזק הגדול ביותר שגרמה הסופה, עם זאת, היה בקיסריה. המזח הדרומי קרס ונשטף לתוך הים, וסלעים ענקים התנתקו משובר הגלים וניפצו פסיפסים עתיקים. יעקב שרביט עצמו אמר בראיון לאתר האינטרנט nrg- "אני עצוב מאוד, עתיקות רבות הוכחדו ברגע אחד. אני עובד 23 שנה, ואובדן כזה לא ראיתי מימי."

הנזק הכבד שגרמה הסופה בקיסריה ב-2010 שכנע את רוב החוקרים שאין צורך ברעידות אדמה או בגלי צונאמי כדי להסביר את נפילתו המהירה של נמל קיסריה. עצמתן המפתיעה של סופות החורף בים התיכון, בשילוב סערות פוליטיות ומלחמות שמנעו מהנמל תחזוקה שוטפת חיונית – מספקות הסבר מניח את הדעת וסביר הרבה יותר.

לנמל קיסריה, על כל תפארתו וגדולתו, הייתה נקודת תורפה בסיסית: מיקומו הגאוגרפי. הורדוס, המלך הבנאי, טעה טעות מרה בכך שהחליט להקים את הנמל המתוחכם והמתקדם ביותר של העולם הקדום דווקא בים הפתוח, ללא כל הגנה מפני הגלים והרוחות. בכל חורף התנפצו הגלים הכבדים על שוברי הגלים הגדולים של הנמל. הם לא יכלו לבטון הרומי החזק והעמיד, אבל החול שעליו עמדו שוברי הגלים היה פגיע הרבה יותר. סופות החורף כרסמו בחול הזה, חפרו תחת שוברי הגלים ולאט לאט ובהתמדה 'משכו את השטיח' מתחת לרגליהם. כל עוד היה מי שיתקן את נזקי סופות החורף, יחזיר סלעים למקומם ויחזק את שוברי הגלים – הנמל המשיך לתפקד. אבל ברגע שבני האדם הפסיקו לטפל בנמל, הנזק המצטבר הביא להתמוטטותו המוחלטת בתוך עשרות שנים ספורות בלבד.

"[יעקב] הסערה שהייתה ב-2010, סערה גדולה וחזקה, הסירה כמויות נכבדות של חול מקרקעית הים באיזור: מעל שני מטרים חול שהוסרו.

כשאני מסתכל על כל הנתונים שאספנו בשנים האחרונות, כל שנותר לי להגיד הוא ששיני הזמן פגעו בנמל קיסריה. אנחנו לא צריכים אסון! צריכים תחזוקה כושלת, סערות עקביות שפוקדות את הנמל, סערות חזקות מאד כמו זו של 2010, שהאוקינוגרפים אומרים שהיא פוקדת את חופי ישראל אחת לחמישים שנה. אחד הגורמים הדומיננטיים הוא נושא התחזוקה של הנמל."

מה ניתן ללמוד מסיפורו של נמל קיסריה העתיק? אני חושב שזכינו כאן להערכה מחודשת לגבי יכולותיהם ושאיפותיהם של בני העת העתיקה, ובפרט לגבי הורדוס עצמו והמהנדסים והבנאים שעבדו בשירותו. מפתיע במקצת לשמוע על מלך של פרובינציה נידחת שמחליט לקחת על עצמו פרויקט כה מורכב ומסובך – הקמת הנמל המתקדם ביותר של זמנו – ועושה זאת בהצלחה מסחררת ובפרק זמן קצר להדהים.

הלקח השני הוא שזלזול בעצמתו של הטבע הוא רעיון לא טוב. הורדוס בחר את מיקום הנמל החדש משיקולים של קווי גבול ושאיפות פוליטיות מול אדוניו ברומא – אבל בין שלל השיקולים הגאו-פוליטיים, הוא בחר להתעלם, או אולי פשוט לא העריך נכון את העובדה שנמל שחשוף כל כך למלוא עצמתם של הרוחות והגלים הוא נמל פגיע שדורש תחזוקה אינטנסיבית מעל ומעבר לכל נמל אחר באותה התקופה. ברגע שענייני האדם הפריעו לתחזוקה הזו – חזר הים לדרוש את אשר שלו, ואפילו הבטון הרומאי לא עזר.

אז בפעם הבאה שתבקרו בגן הלאומי בקיסריה, הפנו את מבטיכם בתחילה אל החוף – אל האמפיתאטרון המרשים, ההיפודרום הענק והארמונות – ותעריכו את גדולתו וחזונו של הורדוס. אבל אז הפנו את מבטיכם אל הים הכחול, הריק מאופק אל אופק – היכן שעמד פעם הנמל המפואר – ותנו קצת כבוד לים.

https://www.ranlevi.com/2018/02/25/osim_historiya_236_qysariya_port_mst/

Парфенов - о преемнике, Серебренникове и мате / вДудь

Познер - о цензуре, страхе и Путине / вДудь

AlgCalcOne: Topology, Winding Numbers and Signed Area (English)

Нанесены ракетные удары по военным объектам в Сирии

Позиции сирийских войск в окрестностях городов Хама и Алеппо подверглись ракетным ударам.

По его сведениям, "новая агрессия против Сирии" была совершена в 22:30 мск в воскресенье. Телеканал пока не привел данных о потерях. В прямом эфире видно, что ракетные удары вызвали на одном из объектов сильный пожар.

Телестанция Sky News Arabia, в свою очередь, передала, что ракетной атаке подверглись военные позиции не только сирийской армии, но и проиранских вооруженных формирований, воюющих на стороне Дамаска. В частности, один из ударов был нанесен по району дислокации 47-й моторизированной бригады к югу от Хамы (220 км от Дамаска), где находятся иранские военные советники, а другой - по населенному пункту Сальхаб в этом же районе.

По информации Sky News Arabia, ракеты разорвались также на военном аэродроме к востоку от Алеппо, рядом с международным аэропортом северной столицы в Нейрабе. Пока неизвестно, какая сторона предприняла новое нападение на Сирию.

Ниже есть продолжение.

...По предварительным данным, сообщает арабская редакция телеканала Sky News, были атакованы склады оружия, погибли не менее 40 человек.

Израильский блогер "Абу Али" пишет, что к северо-востоку от Хомса была атакована иранская военная база "Джабель 47", которая расположена всего в 40 км от российской авиабазы "Хмеймим", прикрываемой зенитными ракетными комплексами С-400 (они не были задействованы для перехвата ракет).
http://txt.newsru.co.il/mideast/30apr2018/syria_101.html
http://tass.ru/mezhdunarodnaya-panorama/5169630

Saturday, April 28, 2018

באג 8200: האם המעבר של קריית המודיעין יציל את באר שבע? (Hebrew)

Сокращено.




דרישות שהציג השבוע משרד הביטחון כתנאי להעברת יחידת המודיעין לנגב מעלות שוב את שאלת התועלת בהעתקת מחנות צבאיים לדרום ■ "העברת 8200 לא תשנה כמעט דבר. ב–20 השנה האחרונות באר שבע נמצאת בפיגור שיטתי בהשקעה בתשתיות"


יש המשך למטה.
Ниже есть продолжение.

"לא די לקרוא לבאר שבע מטרופולין כדי שתצבור כוח ותהיה אבן שואבת לאוכלוסייה", כתבה ד"ר מאיה חושן כבר לפני שמונה שנים, בדו"ח מעקב על יישום תמ"א (תוכנית מתאר ארצית) 35. כיום, חושן היתה כותבת ככל הנראה כי לא מספיק לכנות את באר שבע בירת הסייבר כדי להפוך אותה למטרופולין.

השבוע הנחית צה"ל את מכת החסד לסופרלטיב בירת הסייבר, כשהתנה את המעבר של קריית המודיעין לנגב בקידום צעדים שיעלו מיליארדי שקלים לקופת המדינה. רובם יוקצו לשימור מגוריהם של רוב קציני 8200 במרכז באמצעות קו רכבת מהיר לבסיס - שאותו דורש הצבא כתנאי למעבר.

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, והרמטכ"ל, גדי איזנקוט, פירסמו השבוע הודעה שבה הם מזהירים כי בהיעדר רכבת ישירה ומעטפת תומכת לשימור משרתי הקבע שיעברו לדרום, קיימת סכנה להצלחת הפרויקט. לכן, הם מבקשים כי הממשלה תקצה 1.3 מיליארד שקל למעטפת פרט (שתכלול בין היתר פתרונות מגורים ותעסוקה לבני או בנות הזוג), שתסייע בשימור ההון האנושי של חיל המודיעין גם אחרי המעבר דרומה. לטענתם, נדרש תקציב נוסף להשקעות בתחבורה, מגורים וחינוך. הדרישות פותחות מחדש את השיח על מידת התועלת הצפויה לבאר שבע ולנגב כתוצאה מהעברת הבסיסים השונים לדרום.

ההודעה נמסרה לאחר שפורסם ב-
TheMarker
כי משרתי הקבע בחיל המודיעין מסרבים לעבור ללקית - הסמוכה למועצה המקומית לקיה, הממוקמת בין מיתר לעומר. כל זה קורה לאחר שהמדינה כבר השקיעה כ–300 מיליון שקל בהכשרת השטח המיועד להקמת קריית המודיעין בנגב.

כשהנהירה למרכז גדלה - גם הפערים גדלים

חושן, גיאוגרפית ומתכננת ערים בהכשרתה וחוקרת במכון ירושלים לחקר מדיניות, כתבה פרק בדו"ח שערכה, שעסק בשאלה מדוע מטרות פיזור האוכלוסין של תמ"א 35 החטיאו את המטרה, ובמקום שהפריפריה תיושב - תהליכי ההגירה לכיוון המרכז נמשכו ונמשכים גם כיום.

השנים חלפו, אך באר שבע, שאיבדה לפני שנים את הכינוי בירת הנגב, נותרה עם הכינוי מטרופולין, אף שקשה לראות אותה מתפקדת כמרכז מטרופוליני שבו מרוכזת עיקר התעסוקה, הפנאי והמסחר האזוריים. אמנם קיימים בעיר סימנים של מטרופולין - כמו בית חולים סורוקה, אוניברסיטת בן־גוריון, קריית הממשלה ועוד - אך עדיין אין אלה אינם מרכזים מטרופוליניים נוסח תל אביב ואפילו חיפה.

"ככל שהפערים בין מרכז לפריפריה גדלים - כך כושר המשיכה של המרכז לאוכלוסייה מהפריפריה גדל - וגם המשיכה להשקעות כלכליות, חברתיות, וכן השקעות בתרבות, פנאי ושירותי ציבור למיניהם. כל אחד מגורמי המשיכה האלה רק מגביר את הפערים", כתבה חושן בדו"ח. במלים אחרות, חושן מסבירה כי במצב שבו הנהירה מהפריפריה למרכז גדלה — גם הפערים בין המרכז לפריפריה גדלים.

זה בדיוק התהליך שאירע בשנים האחרונות. חושן הסיקה כי אנו חיים במציאות של פערים מרחביים הגדלים במהירות, וכדי להקטין אותם, נדרשת מדיניות עוצמתית לצמצום הפערים בכל התחומים, ובהם בנייה ופיתוח. עם זאת, היא התריעה כי התוויית מדיניות אינה מספקת, מפני שמה שיעשה את השינוי הוא יישום המדיניות. ובנקודה זו - יישום - נתקעות בישראל לא מעט תוכניות.

מה שאמור היה להיות המדיניות העוצמתית שאליה כיוונה חושן הוא העברת בסיסי צה"ל לדרום. "מעבר צה"ל לנגב הוא ביטוי ממשי לחזונו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, להפרחת הנגב. המעבר לוקח חלק מרכזי בעשייה הלאומית לפיתוח האזור", נכתב באתר משרד הביטחון, תחת הכותרת "עוברים לדרום — מפריחים את הנגב".

"זהו פרויקט התשתיות הגדול ביותר שנעשה אי פעם בישראל, והוא משקף שינוי בסדרי העדיפויות, בכך שהוא הופך את הנגב לאזור אטרקטיבי. מעבר צה"ל לנגב יתרום לבניית עוצמתו של צה"ל. מעבר לכך, המעבר יביא להתפתחות אזורית אדירה — יישובים קיימים יתרחבו; קווי רכבת וכבישים ייסללו; ותשתיות האזור כולו בתחומי החינוך והבריאות יתפתחו".

כלומר, חיזוק הנגב נתפש כמשימה אסטרטגית. הוא מתבסס על תפישה שלפיה אין משמעות לבניית עוד ועוד דירות וקניונים, ללא יצירת אזורי תעסוקה מתקדמים ומותאמים לעידן הטכנולוגי. פארק ההיי־טק שהוקם בעיר (סמוך לאוניברסיטת בן־גוריון ולתחנת הרכבת) הוא נדבך מרכזי בחזון הזה. חלק מהחברות שהגיעו לשם עשו זאת בידיעה שמדובר בפרויקט רחב, שכולל גם את בניית קריית התקשוב וקריית המודיעין של צה"ל באזור.

החיבור בין היחידות הטכנולוגיות של הצבא להיי־טק הישראלי ברור ומוכח, ויצירת זיקה ביניהם מספקת מגוון רחב של אפשרויות לאנשי קבע שהיו אמורים לעבור לגור באזור - גם במציאת עתיד תעסוקתי בשוק הפרטי וגם בהיצע מקומות עבודה הולם לבני ובנות זוגם, מה שעשוי להשאיר אותם לגור בנגב.

אמנם בצה"ל מקובל שאנשי קבע נודדים מדי פעם עם משפחותיהם ברחבי המדינה בגלל אילוצי השירות, אך ביחידות הטכנולוגיות המתקדמות של המודיעין התופעה נפוצה פחות. הבסיסים המרכזיים של החיל נמצאים באזור המרכז, בעיקר בגלילות (שם נמצאת מפקדת יחידה 8200) — כמה מאות מטרים מהסינמה סיטי, קניון שבעת הכוכבים וכל מה שיש למרכז להציע לאנשי הקבע ולמשפחותיהם.

העברת קריית המודיעין לנגב היתה אמורה להיות השלב הרביעי והאחרון בפרויקט של מעבר צה"ל לנגב. קדמו לו העברת בסיס וטייסות תובלה מנתב"ג לנבטים, הקמת עיר הבה"דים סמוך לצומת הנגב, והקמת קריית התקשוב בסמוך לפארק ההיי־טק בבאר שבע. שני השלבים הראשונים בוצעו במלואם. השלב השלישי ייצא לדרך כנראה עד סוף 2018, ומה שתקוע הוא מה שהוגדר גולת הכותרת של הפרויקט: הקמת קריית המודיעין. הפרויקט היה אמור לקדם שתי משימות מרכזיות: פינוי שטחים יקרים במרכז כדי שניתן יהיה לקדם בהם תוכניות בנייה, ופיתוח הנגב וחיזוקו.

תחזיות אופטימיות מדי

למרות ההכרזות הרמות, שלושה מחקרים בלתי־תלויים שבוצעו על ידי שלושה גופי אקדמיה שונים הסיקו כי בכל הקשור לפיתוח אזור הדרום וצמצום הפערים מהמרכז, הפירות של אותה מדיניות יהיו דלים - בעיקר ביחס להשקעות העתק.

"מעבר צה"ל דרומה הוא טיפה בים שהולכת להיבלע בשלולית רדודה שקיימת כאן", אומרת פרופ' נורית אלפסי מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן־גוריון, שהובילה את אחד המחקרים. לדבריה, "הראינו במחקר שבמשך שנים, המדינה מזניחה את הנגב. לשיח שלפיו העברת בסיסי צה"ל לדרום תקדם את הערים בנגב מבחינות חינוך, מדע, רמת השירותים מיתוג ועוד - אין על מה להתבסס. אמנם נעשות פעולות מצוינות עבור צה"ל, אבל הן לא בהכרח משנות את המציאות עבור תושבי הנגב. גם כשנעשות פעולות בעלות סיכוי להיטיב עם תושבי האזור - הן מדגישות את היעדר התפקוד של המדינה עד היום. הן למעשה טיפה בים לעומת הפערים העצומים".

הקמת בסיס המודיעין בצפון באר שבע היתה אמורה להיות גולת הכותרת ולהצדיק את התואר בירת הסייבר שהודבק בשנים האחרונות לעיר. ואולם החוקרות אינן מתרשמות מההצהרות הגבוהות, ובהחלט צופות אפשרות שלפיה שמה של באר שבע אולי ייצא למרחוק מבחינת כוחות הסייבר שיהיו בה, אך כעיר היא תישאר בפיגור. חושן אינה רואה בהעברת הבסיסים ובהקמת בירת הסייבר את אותה מדיניות עוצמתית שאליה התכוונה בדו"ח שכתבה על תמ"א 35.

"הסיפור של 8200 מזכיר את המקרה של הקמת מפעל אינטל בקריית גת. אינטל התכוונה להקים אותו בבאר שבע, אבל אז תהו מי יעבור לשם, והחליטו לבנות אותו בקריית גת", מספרת חושן. "באופן כללי מדברים הרבה על שוויון ועל צמצום פערים, אבל עושים מעט מאוד. כדי שאנשים יגיעו להתיישב בעיר, הם צריכים לקבל תמריצים. הבעיה שגם זה כמעט תמיד לא עובד — כך שכנראה התמריצים צריכים להיות כל כך גדולים, שהם לא יוכלו לעמוד בפניהם".

פרט לאכזבה האפשרית מחיזוקה של באר שבע באמצעות הפיכתה לבירת סייבר, הרי שעל פי מחקרים שנערכו באחרונה, המטרופולין באר שבע גם לא ייהנה מהתחזיות הוורודות באשר למעבר אנשי הקבע לדרום, במסגרת פרויקט עיר הבה"דים. כך, למשל, מחקר חדש של חוקרים ממוסד שמואל נאמן בטכניון, בשיתוף אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, שפורסם בחודשים האחרונים, גילה כי בין התחזיות האופטימיות לבין המציאות קיים פער מטריד: בעוד המדינה העריכה כי 6,000–7,000 אנשי קבע יעברו לנגב, תחזיות המעבר הריאליות לטענתם הן בין 2,500 ל–3,600. לפי המחקר, הפרויקט עלול להסתכם בפועל במעבר של כמה מאות בודדות של משרתי קבע בלבד.

בתחילת שנות ה-2000 הוצעו לזוגות צעירים שירכשו דירות בבאר שבע הטבות כלכליות גדולות, ובהן הלוואות, מענקים והקלות מס. חלק מההטבות הוצעו במסגרת מה שכונה אז תוכנית שרנסקי, וחלקן במסגרת חוק הנגב. צעירים אמנם רכשו דירות בבאר שבע, אבל אלה היו בעיקר בני המקום. צעירים מהמרכז לא הגיעו. חושן מדברת על הצורך בשירותי חינוך וחברה ברמה גבוהה, ועל בעיה אחרת שחייבת לקבל פתרון - תעסוקה לבנות ובני הזוג של העוברים. אגב, גם בצבא ראו בתעסוקת בני הזוג נושא קריטי. לנוכח מצב התעסוקה בנגב, סביר מאוד שלמדינה יהיה קשה לתת מענה לבעיה.

"תושבי באר שבע לא נולדו חלשים"

ד"ר מירב אהרון־גוטמן, סוציולוגית אורבאנית, מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, כתבה אף היא מחקר בנושא מעבר בסיסי צה"ל לדרום, שהגיע למסקנות עגומות באשר להשפעותיהם על הדרום. היא קראה השבוע על מסמך הדרישות הצבאי, ולטענתה יש להפסיק את השיח על העברת יחידות צה"ל לנגב מנקודת מבטו של הצבא. "מספיק לדבר על מה הם רוצים, מה הם צריכים ומה הם מבקשים. ישבתי עם אנשי הצבא, אני מכירה את כל מה שהם אומרים, ואני לא רוצה לשמוע אותם. זה לא מעניין. בפועל, שיקולי המעבר נבחנים שוב ושוב מנקודת המבט של המרכז. אם המטרה היא פיתוח הנגב — צריך לשאול בראש ובראשונה מה טוב לנגב, בלי לפגוע ביכולת המקצועית והמבצעית של היחידות.הדברים האלה כבר לובנו פעמים רבות במסגרות הצבאיות, ואין שום נימוק צבאי לתנאים החדשים שמעלים צה"ל ומשרד הביטחון. מה שצריך להוביל את השיח, זה מה נכון לנגב. זו היתה מטרת המהלך - וכך צריך לבחון אותו", היא אומרת.

לדבריה, אם בוחנים את הדברים מנקודת מבט זו, התוצאות של המהלך הגדול שנעשה עד כה רחוקות מאוד מלהרשים. אהרון־גוטמן מסבירה כי "האופן שבו המהלך יצא לפועל עד כה לא מימש את מטרותיו הציבוריות ולא שימש מנוע לפיתוח הנגב. הדבר נכון לתשתיות תחבורה, אף שהיו השקעות בחלק מהכבישים. הדבר נכון גם בפיתוח מגורים ויצירת הגירה חיובית של בני מעמדות הביניים, והגדלת התעסוקה ופיתוח העסקים הקטנים.

"אגף המודיעין הוא המחנה העיקרי שהמעבר שלו יכול להוות נקודת מפנה בבאר שבע וסביבתה. עדיף לבחור בחלופה של צפון באר שבע, על פני צומת שוקת, בגלל קרבתה לעיר".

מנגד, אלפסי כועסת על עצם התוכנית לשפר את אוכלוסיית באר שבע באמצעות יבוא של אנשים מבחוץ. "אני מסכימה שזו חוצפה מצד הצבא, אבל הבעיה בכלל הפוכה ממה שמציגים", היא אומרת. "למה צריך לפלל ולחכות ל–8200, או למישהו אחר? זו הטעות הגדולה ביותר, ובכל פעם חוזרים עליה. זה לא שתושבי באר שבע נולדו חלשים. מה שהחליש אותם אלה העיר והסביבה. אתם רוצים לחזק את באר שבע? תעשו שיהיה טוב בבאר שבע. שיהיה מרכז עירוני ועיר קומפקטית ושיהיה קל להגיע ממקום למקום".

לדבריה, "העברת המחנות - כולל 8200 - לא תשנה כמעט דבר, מפני שבאופן שיטתי ב–20 השנים האחרונות באר שבע נמצאת בפיגור בהשקעות בתשתיות בחינוך, בתחבורה ובבריאות. זו קטסטרופה. יש שיפור, אבל במרכז כבר התקדמו הרבה יותר - כך שהפערים רק גדלים. כל ההסתמכות הזאת על 8200 שתגיע או לא, היא לחכות לגודו. ממילא הם יהיו כל היום בבסיסים שלהם, ולא ייכנסו לעיר".

אלפסי טוענת כי "מדברים על בירת הסייבר - אבל הקימו את קריית הסייבר במנותק לגמרי מהעיר, בצמוד לתחנת רכבת. מבחינה מסוימת זה מזכיר את קריית עתידים, שבזמנה הוקמה בשום מקום ורק אחרי עשורים היא הוטמעה ברמת החייל ובתוך תל אביב. זה קרה רק אחרי שינויים במרחב, וכשהעיר הגיעה אל קריית עתידים. לחיבור בין האוניברסיטה לסייבר יש פוטנציאל אדיר, אבל צריך להבין שייקח הרבה זמן עד שהוא ימומש מבחינת העיר, וזה אינו פוטר את המעורבים מלדאוג להתפתחותה, ולא באמצעות הסכמי גג או הוועדה לתכנון מתחמי דיור מועדפים".

https://www.themarker.com/realestate/1.6032280

В яростной битве за университетскую душу

Сокращено. Форматирование моё.



ВУЗы всегда отражали философский дух своего времени, но если в прошлом они делали упор на критическое мышление и свободу слова, то сегодня по большей части стали рассадником антирационального постмодернизма.

В последние годы в североамериканских университетах и колледжах происходит множество тревожных явлений, большинство из которых связано с охватившей Запад культурой постмодернизма.

В числе основных тенденций этой культуры: пренебрежение к фактам в угоду эмоциям и чувствам, фанатичная борьба с «микроагрессиями», исступлённое стремление к «защищённым пространствам» (защищённым от других мнений, разумеется, а вовсе не от вражеских ракет или насилия) и пирамида лицемерно гипертрофированного чувства вины. Всё это стало теперь важнейшими составляющими радикальной левой культуры, захватившей кампусы Северной Америки.

Ниже есть продолжение.

И всё это вместе, вкупе с готовностью адептов немедленно обращаться к насилию всякий раз, когда высказывается мнение, противоречащее их мировоззрению, привело в последние годы к возникновению совершенно нового явления — угрозам в адрес приглашаемых лекторов и даже отменам их лекций, часто в результате бурных беспорядков.

Вот лишь несколько, наиболее ярких примеров этого феномена: срыв лекции Бена Шапиро, прерванной с помощью включения пожарной сигнализации (и это, после того, как Университет Беркли потребовал оплату в размере 600 000 долларов за обеспечение безопасности в ходе лекции).

Отмена приглашения Айаан Хирси в Университет Брандейса вследствие угроз и протестов со стороны студентов и исламских организаций, в том числе, CAIR.

Нападение на профессора Колледжа Эвергрин, отказавшегося отсутствовать в ВУЗе в «день без белых».

Безусловно, университеты не чужды политики. Но следует чётко отделять хорошую политику, от плохой. Увы, есть немало студентов, не делающих этого различия и, похоже, пребывающих в перманентном состоянии протеста.

Хулиганы-плаксы

Многие называют этих вечно протестующих студентов «снежинками» или «нежными цветками», мол, эмоционально они столь же хрупки и чувствительны. На деле, однако, всё обстоит совершенно иначе. И в прошлом университетские студенты видели насилие в фильмах, переживали расставание с партнёром, сталкивались с мерзостью в интернете, смотрели порнографию, теряли родственников, слушали тревожные новости со всего мира и, тем не менее, всё же как-то умудрялись выжить.

...«Хулиганы-плаксы» — это определение правильно лишь отчасти, поскольку слезы для них — не более чем тактическое средство.

Большинство жалоб, озвучиваемых этими молодыми людьми, высказывается вовсе не с целью решить ту или иную проблему. Нет, всё это бесконечное нытьё служит лишь инструментом в стратегии политики с позиции силы.

Нам всем приходилось переживать подобную динамику в личных отношениях. Как только вы решили, что кто-то вам не нравится, вы сразу можете обнаружить в этом человеке что-то раздражающее. Аналогично, собравшись атаковать врага, вы обязательно отыщите какую-нибудь причину, позволяющую оправдать ваши действия.

Соответственно, тот факт, что их претензии, как правило, нарочито высосаны из пальца или же совершенно невнятны, является вовсе не просчётом с их стороны, но инструментом просчитанной стратегии...

...Конечно, студенты — это молодые люди с собственными идеями и инициативами. В то же время, всё ещё находясь в процессе развития и формирования, они подвержены влиянию со стороны специалистов и господствующих ортодоксий. Мы наблюдаем это у студентов, изучающих искусство и театр, воспитывающих в себе творческую самобытность, обретающих свой собственный стиль, или у студентов, обучающихся естественным наукам, страстно развивающим в себе способность выносить объективные суждения о сложных природных явлениях и процессах.

В обоих, указанных выше случаях студенты наделены определённой свободой выбора, самостоятельно решая, к каким академическим специальностям у них больше лежит душа. Вместе с тем, их профессиональное становление происходит под руководством наставников – ведущих избранные ими специальности – профессоров, поощряющих их, демонстрирующих им свой образ мышления и являющихся для них примером для подражания.

То, что мы видим у протестующих студентов, в большинстве своём принадлежащих к гуманитарным и социальным факультетам, является результатом академической субкультуры, выстроенной вокруг враждебности, подпитываемой из бездонной прорвы давно прокисших обид.

Обратите внимание на то, что прогрессисты, постмодернисты и представители других современных левых течений контролируют университеты в течение, по меньшей мере, двух поколений, доминируя также и в системе общественного школьного образования. При этом они хотят, чтобы мы признали и осознали, будто бы сексизм, расизм и прочие патологии господствуют в нашей культуре. Одно из двух, либо интеллектуалы и учебные заведения оказались абсолютно некомпетентны в воспитании американской молодёжи, либо им как раз удалось сформировать значительную часть молодёжи по своим канонам. Нам остаётся лишь допустить оба предположения.

И то, что одна и та же тактика (то есть стремление формировать других в соответствии со своим мировоззрением) реализуется студентами одновременно во многих кампусах, свидетельствует не столько о заговоре, сколько об использовании общего набора идей.


...То, что мы теперь наблюдаем на территории кампусов, есть не что иное, как прикладная философия. Студенты перенимают теорию у профессоров через сотни предметов на десятках курсов, а затем реализуют её на практике, университеты же, по сути, функционируют, как лаборатории для экспериментов по философии.

Так было и раньше. Исторически университеты являлись моделью для преобладающих философий своего времени. В средние века университеты представляли собой институализацию традиционной власти, директивного преподавания, вдалбливания и зубрёжки.

Со временем они эволюционировали в сторону гуманистической модели либерального образования с упором на критическое мышлении, свободу выражения мнений и признание личных заслуг по принципу: «дай лучшему из аргументов победить, независимо от того, кто его высказал». Теперь же мы видим переход к антирациональному постмодернизму и политики группового противостояния с позиции силы, когда в течение одного поколения выражение «говори власти истину» эволюционировало в «борьбе за власть плевать на истину».

За год до студенческих беспорядков во Франции блистательный постмодернист Жак Деррида предостерегал нас не быть среди тех, кто «отводит глаза в сторону, когда сталкивается с тем, что ещё нельзя назвать по имени, что декларирует своё появление и намерено этого добиться... чудовищное, бесформенное, немое, младенческое и ужасающее».

Битва за душу университета кипит, и главы ВУЗов прояснили свои принципы определённо и чётко.

http://evreimir.com/145281/18-04-20-hicks_unuver/

Армия США создала ИИ, ускоривший обучение солдат в 13 раз

Сокращено.

...В последние годы, благодаря развитию математики и росту вычислительных мощностей компьютеров, у ученых появилась возможность создавать сложные нейросети, системы искусственного интеллекта, способные выполнять нетривиальные задачи и даже "мыслить" креативно, создавая новые образцы искусства и технологий...

...Армия США и математики из университета Южной Калифорнии уже давно пытаются создать систему искусственного интеллекта, которая бы помогала бойцам вооруженных сил страны быстрее находить потенциальные источники опасности, такие как мины или растяжки, и точнее оценивать все плюсы и минусы потенциальных укрытий на поле боя.

Подобные интеллектуальные помощники можно использовать не только в качестве "советников" для солдат, но и для ускорения их обучения — ориентируясь на подсказки компьютера, бойцы будут быстрее запоминать типичные признаки того, какая опасность ожидает их впереди, и чаще избегать ее.

Ниже есть продолжение.

Для создания подобной системы ученые и их партнеры из Армии США использовали не обычные компьютеры, а так называемые программируемые вентильные матрицы — микрочипы, работу каждого компонента которых можно поменять уже после их изготовления. Такие устройства, FPGA-матрицы, сегодня используются при создании электронной начинки космических телескопов, систем связи и других областей, где необходимы низкое энергопотребление и высокая гибкость в работе.

Переход на вентильные матрицы позволил ученым снизить энергопотребление всей системы в десять раз без потери производительности, что позволит встраивать ее в военную технику и боевые костюмы солдат. Первые тесты разработки показали, что она позволяет обучать солдат примерно в 12-13 раз быстрее, чем другие системы ИИ, работающие на обычных процессорах или видеокартах.

...Только за два последних года ученые создали системы ИИ, способные обыграть человека в "непросчитываемую" древнекитайскую игру го, отыскивать важнейшие события в истории по газетам, писать сценарии к компьютерным играм, раскрашивать фотографии и видеоролики под Ван Гога и рисовать собственные картины. В начале прошлого года ученые представили систему ИИ, умеющую отличать родинки от рака кожи лучше, чем это делают самые опытные дерматологи.
https://ria.ru/science/20180428/1519620614.html

Friday, April 27, 2018

חיים רמון: בג"ץ עוקף דמוקרטיה (Hebrew)

Заметка полностью. Форматиравание моё.

ב־1995 הכריז נשיא ביהמ”ש העליון החדש, אהרן ברק, על לידת “המהפכה החוקתית”, שלפיה בג”ץ רשאי לבטל חוקים והחלטות של הכנסת. ברק נסמך על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועל חוק יסוד: חופש העיסוק, שחוקקה הכנסת ב־1992.

עוד קודם לכן קבע ברק ש”כל פעולה - ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא - נתפסת בעולם המשפט... היותו של העניין ‘פוליטי מובהק’ אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם ‘עניין משפטי’”. בקיצור, הכל שפיט; גם הסכמים מדיניים וגם פעולות צבאיות.


Ниже есть продолжение.


ה”אקטיביזם השיפוטי” הפך את בג”ץ לערכאת ערעור על החלטות הכנסת, והפר את האיזון בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת
. האדרת כנפי העליון הטילה צל על הכרעת העם, שבאה לביטוי בהחלטות הכנסת והממשלה. קודמו של ברק, השופט שמגר, חלק עליו במובהק: “לא הכל שפיט. ביהמ”ש אינו יכול להיכנס לנעליה של ממשלה המחליטה לקשור קשרים דיפלומטיים עם גרמניה או לנעליו של מפקד בשטח המחליט אם לפנות ימינה או שמאלה”. נשיא העליון לשעבר לנדאו הזהיר, שהאקטיביזם של ברק יוביל לפוליטיזציה של ביהמ”ש ולפיחות משמעותי במעמדו בעיני הציבור הרחב, וכך אכן קרה.

מ־1995 מתנהל פולמוס חריף בשאלה אם הסמיכו חוקי היסוד את ביהמ”ש העליון לפסול חוקים כקביעת ברק. משפטנים רבים, ובהם השופט חשין ז”ל ופרופ’ גביזון, סברו שאין סמכות מפורשת כזאת. השופט לנדאו אמר שזו החוקה “היחידה בעולם, שנוצרה באמרי פיו של ביהמ”ש”.

כדי לשים קץ למחלוקת בנושא העקרוני והחשוב הזה, הגעתי ב־2006 כשר המשפטים להסכמה עם הנשיא ברק על חקיקת חוק יסוד: החקיקה. הסכמנו שרק ביהמ”ש העליון בהרכב מיוחד יוכל לבטל חוקים של הכנסת, וכי תיקבע בחוק “פסקת התגברות” שתגבר על פסילת חוקים והחלטות של הכנסת בידי בג”ץ לתקופה קצובה של 4־5 שנים. המחלוקת היחידה הייתה על הרוב המינימלי לקבלת פסקת ההתגברות - ברק הציע 70 ח”כים, אני הצעתי 65. לצערי, לא הצלחתי להביא את הצעת החוק לכנסת, וגם שרי המשפטים שבאו אחריי נכשלו בכך.

כידוע, גם היום הכנסת יכולה להתגבר על חוקים שפסל בג”ץ באמצעות תיקון חוקי יסוד. כך נעשה ב־1993, כשבג”ץ התיר יבוא בשר חזיר לפי חוק יסוד: חופש העיסוק. הכנסת התנגדה להחלטה ותיקנה את חוק היסוד ברוב של 61 ח”כים.

זעקות השבר, שלפיהן פסקת ההתגברות תביא לקץ הדמוקרטיה ותפגע אנושות בזכויות האדם ובמיעוטים, חסרות בסיס. האם העליון עד סוף שנות ה־80, בראשות אגרנט, לנדאו ושמגר, לא שמר על הדמוקרטיה? האם עד המהפכה של ברק היו זכויות האדם בישראל למרמס? ברור שלא!


הסגידה של מפלגות השמאל לביהמ”ש העליון נובעת בראש ובראשונה מהעובדה שפסיקות בג”ץ עולות ברוב המקרים בקנה אחד עם השקפת עולמן. אבל לא לעולם חוסן. כבר עתה מתמנים יותר ויותר שופטים “ימניים”, ונראה שהמגמה תלך ותגבר. ב־2005 הוגשה עתירה נגד ההתנתקות מעזה. בג”ץ קבע שהעניין שפיט. השופט לוי ז”ל, בעמדת מיעוט, קבע שההתנתקות אינה חוקית. אילו תמכו עוד חמישה שופטים בדעתו, ההתנתקות הייתה הופכת לבלתי־חוקית. ככל הנראה, בתוך שנים ספורות יהיה רוב לשופטים הדומים בהשקפותיהם לעמדותיו של לוי, ואז האקטיביזם השיפוטי יהיה לצנינים בעיני מפלגות השמאל והמרכז שיפעלו להגבילו.

נראה כי תוצאות הבחירות בשנים האחרונות לא מוצאות חן בעיני מפלגות השמאל, והן מבקשות לעקוף את הדמוקרטיה באמצעות בג”ץ. לפיכך, לטובת הדמוקרטיה וביהמ”ש העליון, ראוי לחוקק לאלתר את חוק יסוד: החקיקה, שיחזיר את האיזון בין הרשות המחוקקת והשופטת כפי שהיה בימי השופט לנדאו: “דעתי היא שעלינו להימנע בכל כוחנו מלהיגרר לדרך זו (האקטיביזם). לפי מיטב הכרתי, חובתנו לנהוג בהתאפקות בכגון אלה”.

פרסום ראשון: 23.04.18 , 22:46

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5238819,00.html

Дискуссия Касперской и Чубайса | Цифровой форум 2018 Санкт-Петербург

Thursday, April 26, 2018

Jim Rogers about block chain technolog (English)

Трагедия на юге Израиля: 9 погибших

...группа из 25 молодых людей (старшеклассников из классов предармейской подготовки — «мехина кдам-цваит») была застигнута наводнениям в районе ручья Нахал-Цафит во время поездки в пустыню Арава.

Ниже есть продолжение.

...После полудня в долине Арава наводнение застигло группу учащихся курсов предармейской подготовки, совершавших экскурсию по руслу ручья Цафит в рамках образовательной программы. Речь идет о 25 подростках 17-18 лет, юношах и девушках со всей страны.

...юноши и девушки приехали в пустыню Арава вечером 25 апреля. Они переночевали в палатках, а утром отправились в поход по руслу ручья, когда внезапно началось наводнение. Части подросткам удалось подняться на возвышенность, других – унесло потоком дождевой воды.

К спасательной операции, которая продолжалась более четырех часов, были привлечены бойцы спецподразделения 669, военные вертолеты и добровольцы. Спасатели сразу обнаружили 13 подростков, которым удалось самостоятельно спастись. 11 из них не требовалась медицинская помощь, двое подростков с переохлаждением и ушибами были доставлены в больницу "Сорока" в Беэр-Шеве.

Еще 9 юношей и девушек были обнаружены либо мертвыми, либо в критическом состоянии и спасти их было невозможно.

По данным на 19:00, одна девочка считается пропавшей без вести. Ее поиски продолжаются и с наступлением сумерек, хотя в районе проведения поисковой операции начался дождь и существует угроза повторного наводнения.

Полиция открыла "горячую линию" для родственников подростков: 050-5073789.

В настоящее время из-за затоплений перекрыты многие участки трасс 90, 40 и 25.
http://cursorinfo.co.il/tragediya-na-yuge-izrailya-9-pogibshih/
http://txt.newsru.co.il/israel/26apr2018/cadavres_009.html

Wednesday, April 25, 2018

Михаил Хазин: Восточную Европу ждёт дикая депрессия

Отрывок.

...ситуация кажется очень и очень напряжённой, напоминает уже не Холодную войну, а период 1913-начала 1914 гг.

Война может быть в совершенно неожиданном для вас регионе – в Восточной Европе.

???

Потому что Брюссель объявил, что с 2020 года перестанет давать деньги «новым членам». Вы себе представляете масштаб стихийного бедствия? ВВП Польши упадёт на четверть, ВВП Прибалтики — на 50%. Остальные страны промежуточные.

Ниже есть продолжение.

А падение ВВП и, соответственно, жизненного уровня на 25% — это масштаб Великой депрессии 30-х годов прошлого века. Падение экономики на 50% — это коллапс не только экономики, но и государства. Как только это сокращение бюджета произойдёт, то вся Прибалтика превратится в сборище банд, который бегают друг за другом и отнимают еду. А все остальные – между ними.+

В этой ситуации войну ограничивает сильная власть и отсутствие оружия на руках у населения. Но при этом надо понимать, что при наличии чёрного рынка оружия на Украине будет крайне сложно контролировать его обращение...
http://ptel.cz/2018/04/mixail-xazin-vostochnuyu-evropu-zhdyot-dikaya-depressiya/

Леонид Радзиховский про Армению и Сирию

Monday, April 23, 2018

History of the entire world, I guess (English)

האנשים שרוצים לפתח A.I מוסרי או בחזרה לחוקים של אייזיק אסימוב (Hebrew)

Заметка полностью. Форматиорвание сохранено.

מערכות נשק אוטונומי שמחליטות במי לירות, רובוטים שמטפלים בחולים, אלגוריתמים שמאשרים הלוואות ובינה מלאכותית שמונעת הסתה ברשת ● כל הטכנולוגיות האלה הופכות ממדע בדיוני למציאות, אבל מעוררות אינספור בעיות אתיות ● הכירו את החוקרים שמנסים לפתור אותן


Ниже есть продолжение.

התוכנית של מדינת אינדיאנה בארצות הברית הייתה שאפתנית: להפוך את כל מערכת הרווחה שלה לאוטומטית לחלוטין. היא החלה בפרויקט עוד ב-2006, והוא היה אמור להימשך עשור ולעלות לא פחות מ-1.4 מיליארד דולר. קואליציה של חברות טכנולוגיה קיבלה לידיה את התהליך שבו המדינה מאשרת לאזרחים זכאות לסיוע סוציאלי ממשלתי.

בשלוש השנים הראשונות לתוכנית דחה האלגוריתם שבנתה הקואליציה מיליון בקשות לחבילות סיוע - זינוק של 54% לעומת שלוש השנים שלפני כן. הסיבה: הדרך שבה הוא נבנה התבססה על ההנחה שהאנשים שפונים ל-1,500 עובדי הרווחה של אינדיאנה צפויים לרמות אותם ולעשות מניפולציות, ושמטרת המחשב היא למנוע זאת. כך הוא הפך למכונה של שלילת זכאויות.

מאז אינדיאנה ביטלה את התכנית, אבל היא אינה היחידה שהלכה בכיוון הזה. באיידהו אלגוריתם מקבל החלטות בנוגע להיקף הסיוע לאנשים שזקוקים לטיפול ביתי צמוד. בארקנסו פועלת כבר שנים מערכת שלוקחת חלק בקביעת הטיפול והיקפו שלו זכאים חולים, דרי בתי אבות ואסירים בבתי כלא. גם חברות ביטוח נעזרות בבינה מלאכותית ובתהליכי אוטומציה כדי לקבוע פרמיות, וחברות כרטיסי אשראי - כדי להעריך סיכונים ולקבוע תנאי משכנתאות. בארה"ב נמצאים בשימוש נרחב אלגוריתמים שחוזים האם פושע מורשע יפשע שוב, ומואשמים בהטייה לא מבוססת נגד שחורים.

על פניו, יש היגיון בהעברת מערכות רווחה וטיפול לידיים ממוחשבות: הוצאת הגורם האנושי מהמשוואה אמורה להפוך את המערכות החשובות כל כך לענייניות יותר ויעילות הרבה יותר. ואולם, ככל שהמערכות הופכות יותר ויותר משוכללות הן מקבלות כוח עצום לקבל החלטות עם השלכות אתיות. איך מקנים לאלגוריתם עקרונות מוסריים שבאמצעותם יבחין בין מה שמותר ואסור, רצוי ומצוי? איך הוא יידע איזה אדם ראוי לטיפול רפואי מקיף, או מתי לנקוט פעולה צבאית צבאית, או איזה תוכן צריך לצנזר ברשת? האם חברות הטכנולוגיה אמורות לקבוע למכונות מה הדרך הנכונה לפעול, ואיך מקודדים דבר מורכב כל כך כמו מוסר?

בחזרה לחוקים של אייזיק אסימוב

"זו לא שאלה פשוטה", פותח ונדל וולך את שיחתו עם "גלובס", ומתכוון כנראה לומר "אל תצפו שאני אפתור את התסבוכת הזאת". וולך (Wallach), יו"ר המחלקה ללימודי טכנולוגיה ואתיקה באוניברסיטת ייל ואחד החוקרים המובילים בתחום שמכונה כיום טכנו-אתיקה. זה תחום אקדמי ומחקרי מתפתח, שמנסה לתת מענה אתי לעידן הבינה המלאכותית, שבו היא מוטמעת עמוק יותר ויותר לתוך היומיום שלנו: ברשתות חברתיות, במסחר מקוון, ברכבים אוטונומיים, במערכות בריאות, פיננסים, צבא ושיטור, והרשימה עוד ארוכה.

טוען שבעיית הקידוד הבסיסית היא דווקא החלק הקל. "כבני אדם יש לנו סטנדרטים ונורמות, אנחנו יודעים מהי הפעולה הנכונה שיש לנקוט. אנחנו יכולים לתכנת את הערכים שלנו אם המהנדסים מבינים מראש מהן הסיטואציות שהמערכת תיתקל בהם". בבעיה האמיתית, הוא אומר, אנו נתקלים כאשר המהנדסים לא יודעים בדיוק באילו מצבים המכונות ייתקלו, מתי ואיך. "אנחנו רחוקים מאוד מלהצליח בתכנות הבנה מוסרית מתוחכמת, או את היכולות להתמודד עם ערכים מתנגשים. מתחילים לחשוב על זה, אבל זה יקרה רק בעתיד הרחוק".


סטיוארט ראסל (Russell), פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת ברקלי ומי שמוביל היום את המחאה נגד כלי נשק אוטונומיים, מציג גישה שונה לחלוטין. "את לא יכולה לקודד מוסר", הוא פוסק. "אנחנו לא צריכים לנסות לעשות את זה, יש מיליארדי מערכות מוסריות שונות בעולם הזה. מה שבינה מלאכותית צריכה לעשות היא להגשים שלושה עקרונות פשוטים: מטרת הרובוטים היא למקסם את ההעדפות האנושיות; הרובוט לא בטוח מהן אותן העדפות, אך מקור המידע הטוב ביותר לגבי העדפות בני האדם הוא ההתנהגות האנושית; העבודה של המכונות הוא ללמוד אילו חיים כל אדם על פני כדור הארץ היה מעדיף לחיות, ולעזור להם להשיג זאת ככל הניתן".

הכללים שניסח ראסל וקבוצת המחקר שלו בברקלי מתבססים על גישה מוסרית תועלתנית ביסודה, וגם נראים כגרסה מתקדמת לשלושת חוקי הרובוטיקה שניסח לפני 75 שנה אייזיק אסימוב, מגדולי סופרי המדע הבדיוני. אסימוב, מחברם של ספרים כמו "אנוכי הרובוט" ו"האדם הפוזיטרוני", הבין זמן רב לפני עידן הבינה המלאכותית שחייבים לצרוב ברובוטים כללים מנחים. בגרסתם המפורסמת ביותר, אלו הם החוקים: 1. לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם ייפגע. 2. רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, כל עוד אינן סותרות את החוק הראשון. 3. רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד הגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או השני.

כיום, כשהרובוטים החכמים עוברים מהמדע הבדיוני אל העולם הממשי, הדיון עובר מהספרות לענקיות הטכנולוגיה ולמוסדות האקדמיים המובילים. גוגל, מיקרוסופט ופייסבוק מקצים משאבים לקביעת כללים אתיים מנחים למערכות הבינה המלאכותית שלהן. ב-MIT קבוצת חוקרים מנסה לנסח כללים אתיים למכונות, בג'ורג'יה טק בונים מכונה שתציית לכללי המשפט הבינלאומי, וחוקרים בהרטפורד מנסחים קוד אתי לרובוטים ביתיים שמסייעים לגיל השלישי. כל גוף מושפע מגישה פילוסופית שונה ומנסה לחלץ צווים מוסריים ממקורות אחרים. מי שבולטים בהיעדרם מהדיון הם הרגולטורים והגופים הממשלתיים: כמעט אף מדינה לא מנהלת דיונים ציבוריים על טכנולוגיה ואתיקה, שלא לדבר על ניסוח חוקים בנושא.

"המכשול העיקרי הוא שאין הסכמה רחבה לגבי העקרונות האתיים שנרצה לקודד", אומר אריאל פרוקצ'ה מאוניברסיטת קרנגי מלון, שהוביל מחקר מצוטט המדגים כיצד ניתן להשתמש בחוכמת ההמונים כדי לקודד עקרונות מוסריים ברכבים אוטונומיים. "גישה אחת אומרת שצריך לקבל החלטות שמביאות את הרווחה הכללית של כל המעורבים למקסימום, ואחרת טוענת שיש להתמקד בתועלתו של האדם המסכן ביותר. אם מדובר במכונית אוטונומית שצריכה לקבל החלטה של חיים ומוות במצב חירום, שתי הגישות יובילו להמלצות שונות: אם לפצוע אדם אחד באורח קשה או מאה איש באורח בינוני". זו, כמובן, גרסת ההייטק לבעיית הקרונית, אחת הוותיקות והידועות בתחום הפילוסופיה של המוסר.

את הבלבול המוסרי שקיים בחברה מנסה פרוקצ'ה לפתור בעזרת שיטה ותיקה לא פחות: דמוקרטיה. "אנו יכולים לפתור את הבעיה בכך שנקודד מודלים של אנשים שונים, המבוססים על למידת מכונה. המודלים האלה יספקו המלצות שונות לגבי דילמה מוסרית נתונה, אבל אנחנו יכולים לשלב את דעותיהם דרך מעין בחירות וירטואליות, כדי לקבל החלטה משותפת".

היתרון בגישה כזאת, אומר פרוקצ'ה, היא הפרקטיות שלה. "אפשר ליישם אותה מיד והיא מסוגלת לקבל החלטות בכל מצב. אם יש עקרונות מוסריים או משפטיים שיש לקחת בחשבון, צריך קודם לבדוק אם הם מספיקים כדי לקבל החלטה חד-משמעית לגבי דילמה מוסרית נתונה, ואם לא - להפעיל את המערכת המבוססת על חוכמת ההמונים. בהרבה מקרים ההמון יותר 'חכם' מהמומחים, ולכן ניתן לקוות שהגישה שלנו תוביל להחלטות יותר מוסריות מאלו שיקבלו אנשים בודדים. עם זאת, קשה לכמת מוסר, ולכן אני חושב שהמטרה כרגע היא ללמד מכונות לקבל החלטות סבירות לגבי דילמות מוסריות, לא יותר. ואפילו המטרה הפחות שאפתנית הזו אינה קלה להשגה".

לבלום את המלחמה האוטונומית הבאה

נחזור רגע לאסימוב ולחוק הרובוטיקה הראשון. "לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם", הוא ניסח בפשטות, ואולי ראה את הנולד. מרוץ החימוש לנשק אוטונומי יעיל וקטלני הוא אחד העוצמתיים והמבהילים ביותר כיום. אחרי הכל, למה לשלוח חיילים למשימות מסוכנות או אפילו לסמוך על מפעילים אנושיים, אם אפשר להשתמש במל"ט מתאבד, שיכול לטוס זמן רב מעל שטח אויב, לפעול ביעילות בחושך ובתנאי מזג אוויר קשים, ולהיעזר במצלמה אלקטרו-אופטית כדי להתרסק עם מטען הנפץ על המטרות שהוא מזהה, ללא מגע יד אדם?

גם הנושא הזה לא מעורר דאגה בקרב ממשלות העולם, שצבאותיהם מאמצים פיתוחים כאלה, אך הקהילה המדעית והעסקית כבר נערכות למלחמה האוטונומית. וולך, שדוחף להקמת קונגרס בינלאומי בנושא, זוכה לתמיכה מהיזם אילון מאסק. ראסל הוא ממובילי המחאהנגד פיתוח נשקים אוטונומיים: לפני שנה הוא ועוד 115 מדענים ומנהלים בכירים - בהם מאסק, מייסד אפל סטיב ווזניאק, והפיזיקאי סטיבן הוקינג שמת מאז - פנו לאו"ם בבקשה שימנע פיתוח "רובוטים מחסלים".

"זה הנושא הבוער ביותר כרגע", מתריע ראסל, "נשקים מסוג זה לא דורשים פיקוח אנושי, ולכן יש בהם פוטנציאל להפך לנשקים להשמדה המונית. באופן עקרוני, קבוצה קטנה של אנשים יכולה להפעיל נשק אוטונומי בהיקף בלתי מוגבל. זה יפגע בביטחון האנושי ברמה האינדיבידואלית, המקומית, הלאומית והבינלאומית". מציין ראסל. באו"ם התרשמו פחות: יו"ר הוועידה שכינסו בנושא באוקטובר, אחרי דחיות מרובות, אמר רק כי "רובוטים לא משתלטים על העולם. אנחנו צריכים להיזהר שלא להלהיט את הדיון ברגשות ודרמה".

הדיון על נשק אוטונומי מדגים שתי בעיות מהותיות. הראשונה היא שאם בני אדם מתקשים להחליט אם זה בכלל נכון בכלל לבנות טכנולוגיה רצחנית שכזו, איך אפשר לצפות מיאתנו ללמד את המכונות לפעול באופן מוסרי? הבעיה השנייה היא שגם אם נקבל החלטה כזאת, עדיין נצטרך למצוא תמריץ שיגרום לכך שיפעלו על פיה.

התמריץ שגורם לחברות הטכנולוגיה להתאמץ בפיתוח בינה מלאכותית מוסרית הוא פשוט וכלכלי. אין להן עניין להשקיע הון עתק וזמן פיתוח רב במוצר שיביא לתוצאות הרסניות, כמו מכונית אוטונומית שתחליט לדרוס רוכב אופניים שלא נסע במסלול המיועד לו, רובוט עזר לגיל השלישי שדוחף תרופות בכוח לקשישים שמסריבם לקחת אותן. "החברות מבינות", אומר וולך, "שבני אדם יכולים להתנגד נחרצות לבינה מלאכותית ורובוטיקה אם הנושא לא יטופל באחריות". אלא שבמקרה של הבינה המלאכותית הצבאית, הרס רב ככל האפשר הוא דווקא האינטרס של כל הצדדים המעורבים - חוץ מהמותקפים, כמובן. האם באמת אפשר לצפות שהאו"ם, שלא הצליח למנוע אינספור עימותים מדממים ברחבי העולם, ישכנע את מפתחי מכונות ההרג להעדיף את האינטרס של כלל האנושות?

בואו נסתכל על עצמנו, בני האדם

בשני השימועים בקונגרס החודש, הזכיר מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג את הביטוי "בינה מלאכותית" יותר מ-30 פעמים. זה, הוא טען, יהיה הכלי המוביל עבור הרשת החברתית להתמודד עם שאלות של פיקוח על תוכן ומניעת הפצת פייק ניוז והסתה. צוקרברג לא הסביר איך AI יעשה את כל זה, עובדה שלא חמקה מעיני וולך. "מדברים על בינה מלאכותית כאילו היא תפתור את כל הבעיות, זה נהפך לאלוהים החדש. אבל המערכות שקיימות היום מוגבלות. הן לא יכולות לבצע את טווח הפעולות הרחב שלעיתים נטען שהן מסוגלות לו".

לא רק טווח הפעולות מוגבל, אלא גם היכולת להבין את ההחלטות שהמכונות מקבלות. קחו למשל החלטה להעניק הלוואה. האלגוריתם הבסיסי יכול להיות מבוסס על היחס בין הכנסה וגובה ההלוואה, בשילוב נתונים כמו היסטוריית אשראי, מצב משפחתי וגיל. אם האלגוריתם יקבל אלפי דוגמאות עם מיליוני נתונים, הוא יוכל ללמוד מתי לתת משקל רב יותר לנתון אחד על פני השני ולהעריך באופן מדויק את הסיכון של כל הלוואה. אלא שלפעמים אפילו האנשים שכותבים את הקוד שעומד מאחורי המערכת לא יודעים בדיוק מה קורה בתוך הקופסה הכמעט שחורה הזו, ולא יכולים להסביר למה החלטה אחת ולא אחרת התקבלה. אנחנו יכולים לבנות מערכת בהליך שקוף ודמוקרטי, ובכל זאת היא תיכשל בהפקת התוצאות הנדרשות.

באירופה קבעו שהחלטת מכונה תהיה חייבת לעמוד במבחן ההסבר: המתכנת יהיה חייב להיות מסוגל לנמק את תהליך קבלת ההחלטות שמאחוריה. "יש הרבה דברים ראויים להערכה ב-GDPR", אומר פרוקצ'ה, בהתייחס לרגולציית הפרטיות האירופית החדשה שתיכנס לתוקף בחודש הבא וכוללת את הסעיף הזה. "ואולם, כשמדובר על הסברת החלטות שמתקבלות בידי מערכות בינה מלאכותית, היא רותמת את העגלה לפני הסוסים. כרגע היכולת שלנו לספק הסברים מוגבלת ביותר. אני לא חושב שסביר לצפות לפתרון כולל בעתיד הקרוב, אבל החדשות הטובות הן שהרבה מהחוקרים הבולטים בתחום עובדים על הבעיה הזו". ראסל מציע להיות זהיר יותר: "אם זה אפשרי מבחינה פוליטית, אנחנו צריכים להימנע מבניית מכונות סופר-אינטליגנטיות, לפחות עד שתהיה לנו ערובה יצוקה מברזל שהן יישארו תחת שליטה אנושית לנצח".

מחשב העל ווטסון של IBM זכה לתהילת עולם כשניצח בשעשועון "מלך הטריוויה" האמריקאי ב-2011. מאז הוא הפך למערכת שאפשר להטמיע בתחומים שונים: בין היתר הפך ווטסון למומחה רפואי לא קטן, והוא מוכשר בין היתר להמליץ על טיפולים לחולי סרטן. אלא שאחרי אימונים ושימושים רבים, ווטסון פיתח "הטיה אמריקאית": ההמלצות שלו התאימו יותר לחולים בארה"ב מאשר למטופלים אחרים בעולם. במילים אחרות, מסוכן להניח שרק הנדסה מופלאה וכמות נתונים גדולה תבטיח הצלחה, יעילות, ושהמכונות באמת יעשו את מה שאנחנו רוצים שהן יעשו. אולי צריך להשאיר את האדם בלולאת קבלת ההחלטות, במיוחד כשאנחנו מדברים על נושאים שנויים במחלוקת.

"לפעמים אפשר לסמוך על חברות טכנולוגיה שיעשו את הדבר הנכון", אומר וולך, "אבל זה לא אומר שהן יקבלו תמיד את ההחלטות הנכונות עבור הציבור הכללי. צריך להיות שהציבור יבין לגמרי מה הטכנולוגיה יכולה או צריכה לעשות, ויחליט האם התועלת שבה מצדיקה את יישומה, אפילו אם יש מצבים שבהם אנשים עלולים להיפגע. צריך לקבוע באילו סטנדרטים המערכות האלו צריכות לעמוד, ולבסס מנגנוני פיקוח ורישוי לטכנולוגיות. כרגע אנחנו לא עושים שום דבר מזה".

מעבר לחששות, יש גם יתרון בעיסוק הגובר בדילמות האלה - שקשור דווקא לבני אדם, לא למערכות מחשב. השיח על אתיקה של רובוטים מכריח אותנו לבחון את הכללים והנורמות שמנחים אותנו, את מקומו של האדם ואת התפקיד שלו בקבלת החלטות מוסריות. "הרובוטים יכולים ללמד אותנו להיות אנשים טובים יותר", אומר ראסל. "יש להם את היכולות להיות 100% אלטרואיסטים, משהו שאי אפשר לצפות לו מבני אדם".

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001232550&fid=2

Коах Цвика (1973)

По материалам Википедии.

Перед вами человек, которого зовут Цви Грингольд. Может быть кому-то будет интересно узнать о нем. Я не знаю были ли прецеденты, подобные тому, что он сделал, но факт остается фактом. В течении боя, длившегося чуть менее суток, он уничтожил около пятидесяти танков противника. Танки были советского производства, Т-54, Т-55, Т-62.

Когда началась война Судного дня, 6 октября, 1973 года, Цви, находившийся тогда дома, прибыл в военную часть и практически сразу вышел на боевое задание в группе из двух танков. Ему был двадцать один год.

Ниже есть продолжение.

Тогда, на Голанских высотах происходили самые важные и судьбоносные события. Сирийские танки, в количестве 1400 машин, которыми руководили, к слову, советские военные советники, бросили на прорыв против 170 израильских танков, чтобы добраться до Хайфы и Тель-Авива.

Группа Цви Грингольда, которая вошла в историю, как "Группа Цвики", вышла наравлась на сирийские бронемашины. Завязался бой, один сирийский танк был подбит, но и один из двух танков Цви тоже был выведен из строя. Тогда на единственно уцелевшем танке, Цви занял позицию на холме, где обнаружил и уничтожил три сирийских танка.

У израильских танков "Центурион" тогда не было приборов ночного видения, и бой приходилось принимать, приближаясь практически в упор.

Грингольд обнаружил группу из 30-ти сирийских танков и на одном единственном танке дал бой, приближаясь и меняя диспозицию так, что сирийцы подумали, что против них действует группа израильских бронемашин и отступили.

В час ночи прибыли другие израильские танки, завзался страшный бой, танк Цвики был подбит, он вылез из горящего танка с обожженными руками и лицом, но не покинул бой, а пересел в другой танк и продолжил сражаться, практически теряя сознание от боли.

К утру на помощь пришли танки подполковника Давида Исраэли, танк Цви Грингольда подбил еще 12 вражеских танков и отступил для пополнения бронезапаса.
Но тут пришло сообщение, что сирийцы ворвались в танковую часть, где убили несколько израильских солдат, Цви, опять сел в машину, в ходе контратаки он уничтожил еще пять сирийских танков.В ходе этого боя погибли подполковник Давид Исраэли и командир танковой бригады Ицхак Бен-Шоам.

Водитель танка Цви Грингольда от нечеловеческого напряжения получил психологическую травму и перестал реагировать на команды комнадира, проще говоря сошел с ума.
170 израильских танков сумели не просто справиться с 1400 сирийскими машинами, но и заняли Голанские высоты.

По разным оценкам за один бой, Цви Грингольд уничтожил от 45 до 50 танков противника. За свой подвиг он удостоен высшей боевой награды государства Израиль "Итур ха-гвура".

Через полгода Грингольд уволился из армии, но в октябре 1974 вернулся ещё на год сверхсрочной службы. После окончания службы остался в резерве, где дослужился до полковника. В настоящее время проживает в Галилее и является основателем компании Tivall и управляющим директором химической компании Frutarom.

В августе 2008 назначен исполняющим обязанности мэра города Офаким, а затем был избран мэром. Занимал этот пост до 2013 года.
https://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%93%D1%80%D0%B8%D0%BD%D0%B3%D0%BE%D0%BB%D1%8C%D0%B4,_%D0%A6%D0%B2%D0%B8

(15.03.2018) Исраэль Кац: трамвай дойдет до Ариэля

Министр транспорта и разведки Исраэль Кац отдал распоряжение компании "Нетивей Исраэль" продвигать строительство трамвайной линии, которая соединит центр страны с Ариэлем (Ариэльский Университет) и перекрестком Тапуах. Кац дал указание создать специальную рабочую группу, которая будет заниматься вопросами проектирования трамвайной линии в Самарию.

Кац сообщил, что маршрут трамвая пройдет среди прочего через Рош ха-Аин и Петах-Тикву. Новый проект позволит значительно снизить автотрафик в этом районе, что сократит время нахождения в пути.

Ниже есть продолжение.

Маршрут трамвая пройдет через населенные пункты, в которых работают многие жители Ариэля.

По данным Центрального статистического бюро Израиля, и с учетом темпов прироста населения, в 2030 году в Ариэле будут проживать около 25 тысяч человек. Следует принять во внимание тот факт, что на данный момент в Ариэльском университете обучаются около 16 тысяч студентов. Согласно прогнозам, в 2030 году этот показатель достигнет 21 600 студентов. Данные подчеркивают необходимость проекта.

"Трамвай позволит быстро и безопасно добираться до мест работы, торговых центров и мест развлечений", - подчеркнул глава транспортного ведомства.

Сметная стоимость проекта составит около 4 миллиардов шекелей. На нынешней стадии проектирования рассматривается три варианта маршрута. Планируется, что реализация проекта будет завершена в 2025 году.
http://txt.newsru.co.il/arch/israel/15mar2018/tramvai_707.html
http://cursorinfo.co.il/israel-kats-tramvaj-dojdet-do-arielya/

Премьер-министр Армении Серж Саргсян подал в отставку

Премьер-министр Армении Серж Саргсян заявил об отставке. Об этом говорится в заявлении Саргсяна. В заявлении говорится:

Дорогие соотечественники

Обращаюсь ко всем гражданам Республики Армения

Старшему поколению и молодежи, женщинам и мужчинам.

Обращаюсь к тем, кто днем и ночью стоит на улицах с призывом «Откажи Сежу» и тем, кто с трудом добирается до рабочего места, чтобы выполнить свой долг. Обращаюсь к тем, кто днями следит за прямым эфиром и тем, кто обеспечивает общественную безопасность.

Обращаюсь к храбрым воинам и офицерам на границе, обращаюсь к своим товарищам по оружию. Обращаюсь к однопартийцам, всем политическим силам и деятелям.

Обращаюсь в последний раз как руководитель страны.

Никол Пашинян был прав. Я ошибся.

Ниже есть продолжение.

В создавшейся ситуации несколько решений, но ни одно я не пойду. Это не по мне. Я оставляю пост руководителя страны, пост премьер-министра Армении. Уличное движение против моего премьерства. Я выполняю ваше требование.

Мира, гармонии и логики нашей стране. Благодарю».
http://www.yerkramas.org/article/135702/premer-ministr-armenii-serzh-sargsyan-podal-v-otstavku

Sunday, April 22, 2018

The History of Japan (English)

Some interesting point of view on what's going on by Yuval Noah Harari (English)








Full Video:
Nationalism vs. globalism: the new political divide | Yuval Noah Harari https://www.youtube.com/watch?v=szt7f5NmE9E

См. также:
Пинхас Полонский: Идентичность - это то, что устойчивое


Ниже есть продолжение.

1. The Global vs. National
- How is the deserve set of the identities to be made coherent whether under national or under global leadership?
- The problem of such diverse identities is the problem for nationalism as well. Nationalism believes in the single monolithic identity. Most extreme version of nationalism believes in exclusive loyalty to a single identity. You shouldn't necessary think in such exclusive terms.

If you think that there is a single identity for a person, I'm just X, that's it, I can't be several things, I can be just, that is the start of the problem. You have religion, you have nations that sometimes demand exclusive loyalty, but it's not the only option. There many religions and many nations that enables you to have diverse identities at the same time.

...All identities are extremely unstable... Obviously, none of the nations that exists today, existed 5000 years ago. Homo Sapiens is social animal. For millions of years Homo Sapiens and our hominid ancestors lived in small committees of a few dozens individuals, everybody knew everybody else. In our modern nations, an imagined community, I don't even know all this people.

2. I think that fake news where with us for thousands of years.

- Is a post-truth era is a brand new era or just trend?
- Personally, I don't connect with this idea of post-truth. My basic reaction as historian, if this is era of post-truth, when, the hell, where is era of truth? 1980s? 1950s? Middle Edges?... The technology changes and it is easier to disseminate both truth, fiction and falsehood...But I don't think there is anything essentially new. For example, there is nothing that Joseph Goebbels didn't know about all these idea of fake news and post-truth. I think that fake news where with us for thousands of years...The intentional use of the fake news is disturbing sign, I'm not saying that it is not bad, I'm just saying it is not new.

3. Does catastrophe is the only path to global governance?

Anybody that is interesting in the global governance should made it very very clear, that is doesn't replace or abolish local identities and communities. It should be part of the single package...

- ...The very words of global governance is almost epitome of evil in the mindset of a lot of people...It is just seems scary, remote, distant and it has let them down and so...global governance, no, go away...And many view the election [in the US] sort of poke in the eye, to anyone who believes in that. So, how do we change the narrative, so that it doesn't seems so scary and and remote. Build more on this idea of it being compatible with local identity, local community.

...We should start with the biological reality of Homo Sapiens. First of all, we're completely dependent on the ecological system around us. Today, we're talking about global system. Second, Homo Sapiens is social animal, but we're social on the very very local level. We can't have intimate familiarity with more than 150 individuals. Everything beyond that is really based on all kinds of imaginary stories and large scale institutions. I think we can find the way to weave the two together and to understand that in 21st century we need both the global level and the local community.




Что происходит в Ереване?

LIVE:


LIVE:


Протесты по всей Армении продолжаются уже девятый день. Несмотря на то, что сами митингующие мирно выражают недовольство властью, полиция уже несколько раз применяла силу, а количество задержанных растет...
http://www.liga.net/world/articles/protiv-sargsyana-no-ne-putina-reportaj-iz-protestuyuschego-erevana

Ниже есть продолжение.

Постсоветский феномен Саргсяна

Серж Саргсян – культовая личность в Армении. Был главой правительства, потом дважды подряд избирался президентом страны. В конце своей каденции инициировал поправки к Конституции, чтобы превратить Армению в парламентскую республику. С поддержкой коалиционного большинства это было сделать не трудно. Консервативная Республиканская партия в парламенте держится на одном человеке – Серже Саргасяне. Эту армянскую партию без лидера можно сравнить, например, с БПП без Петра Порошенка, Батькивщину без Юлии Тимошенко или Радикальную партию без Олега Ляшко. Серж заявлял, что переход к парламентской республике происходит во имя демократии и свободы. В это же время, он отказывается идти дальше в политику, в том числе, быть президентом или премьером. Митингующие армяне говорят, что поддержали изменения к Конституции не столько из-за передачи полномочий президента главе правительству, сколько для того, чтобы Саргсян ушел. Но он остался – его вновь избрали премьером. Фактически он соврал избирателям, которые теперь девять дней подряд выходят на протесты.

Параллель - Путин, который сделал рокировку с Медведевым, чтобы через одну каденцию вновь возглавить страну. Похожие планы у Саргсяна, только армянский правитель решил еще и вернуть себе все полномочия в кресле премьера. Удивительно, но несмотря на массовость протестов в Армении, поддержки от депутатов у них нет. Есть явный лидер – это оппозиционный депутат от блока Елк Никол Пашинян. К нему позже присоединились еще три депутата, но даже родной блок, от которого Пашинян избирался, его в полном составе не поддержал. Серж Саргсян выстроил такую политическую систему, что в обход его мнения в Армении ничего не происходит. Его еще и поэтому называют маленьким Путиным.

Саргсян – это типичное явление постсоветского пространства. Он как Назарбаев в Казахстане, Лукашенко в Беларуси и Путин в России долгое время находится у власти и сконцентрировал максимальное количество полномочий в одних руках. Митингующие объясняют, как Сержу удается столько раз подряд выигрывать все выборы. Как любят здесь говорить, Армения – это Ереван. Дело в том, что в стране менее 3 млн жителей, из которых 1,5 млн - живет в столице. Еще более 10 млн – это диаспора в разных странах. Саргсяну удается выиграть выборы по двум причинам – это бедность и контролируемая ЦИК.

"В регионах Армении происходят массовые подкупы и фальсификации, а остальные проценты дорисовуют в ЦИК. У нас шутят часто, что у Сержа сходу уже есть 40% голосов еще до начала выборов", - рассказывает один из протестующих с мегафоном Армэн.

...Митингующие в Армении за девять дней протеста выстроили целую структуру децентрализированных многотысячных групп по Еревану и стране. Все началось с прихода Никола Пашиняна, который собрал пару сотен сторонников и отправился пешком по стране поднимать людей на революцию. Он прошел 220 километров. Это дало свой результат: в Ереване к этому времени уже самоорганизовались люди и параллельно начали протесты в центре столицы.

Чтобы избежать тотального контроля полиции и собрать больше людей, протестующие собираются каждый день в 8:00 на площади Республики, делятся на группы и начинают ходу колонн сразу в нескольких местах, при этом им удается блокировать сразу несколько важных дорог в Ереване и административных зданий.

Сам Никол Пашинян называет это бархатной революцией. Он заявил, если не будет ста тысяч людей на улицах – он не будет делать революцию и уйдет из политики навсегда. Его активно поддерживает средний класс и богатые армяне из диаспоры. Поэтому деньги на протесты есть: на революцию решили собрать миллион долларов.

При этом, армяне очень аккуратные в своих высказываниях по поводу финансирования митингов.

"Мы очень не хотим, чтобы наш митинг считали каким-то антироссийским или против Путина, нет. Нам, конечно, не нравится, как близко общается Саргсян с Путиным, но наш протест против Саргсяна, не против Москвы. А уйдет Серж – не будет такого влияния России. Мы вообще не хотим, чтобы кто-то думал, что нас курирует рука Госдепа или Европы. Это армянский народ делает революцию, в том числе и диаспора", - так рассуждает автомобильный активист Райр из Еревана.

К Пашиняну армяне относятся не как к мессии. "Он просто организовывает протесты. Это не борьба за власть Пашиняна, ему это не нужно. Это борьба против Сержа, против тотальной коррупции и бедности. Посмотрите, сколько армян выезжает – в Ереване уже давно нет и 1,5 миллиона людей", - объясняет митингующий Ашот, который пришел в парк на улице Хораце, чтобы поддержать протест.

...Никола Пашиняна воспринимают здесь исключительно как рупора революции и как человека, который занимается организационными процессами. На вопрос был ли Пашинян хорошим премьер-министром, в Армении никто не спешит отвечать "да". Его многие поддерживают, но не столько кандидатуру, сколько его цель – бархатную революцию...

Восьмой день протестов был пиком по количеству задержанных и вышедших на улицы. Если до этого можно было сомневаться, есть ли хоть пару тысяч протестующих, то 20 апреля произошел переломный момент – больше 10 тысяч армян вышли на митинг. К ним присоединились автомобилисты.

Из интересного: армяне на авто 20 апреля сигналили в гудки весь день по всему Еревану. Это происходило беспрерывно до 2 ночи. Никол Пашинян – лидер протеста – почти никогда не покидает митинг. Он либо кричит в мегафон, либо обсуждает дальнейшие планы – при этом всегда на митинге. Со своей женой, которая тоже принимает активное участие в протестах...

Полиция действует аккуратно. Массовые задержания состоялись только 20 апреля: по разным данным, тогда задержаны были больше 180 человек, но точное количество неизвестно до сих пор, в том числе, адвокатам, которые помогают протестующим...

Из-за децентрализированного митинга, полиции сложно контролировать ситуацию. Правоохранителей не хватает, чтобы оцепить все группы митингующих по всему городу. Из-за этого полиция начала принудительно привлекать общественный транспорт. Маршрутки с заклеенными номерами массово перевозили полицию. Саргсян и команда осторожны. Никто из депутатов не делает резких заявлений. Особенно армянские политики боятся зарубежную прессу. Они бросают трубку, убегают, отказывают – делают все, чтобы не отвечать на вопросы.

Саргсян говорит, что право на протесты есть, но тут есть и грань, когда мирный митинг может стать немирным. Но митингующие не проявляют агрессивных действий: не разбирают брусчатку, не строят баррикады. Митинг больше похожий на радостный праздник. Это неоднократно подмечали сами митингующие. Например, 19 апреля пару тысяч армян провели в парке – они играли в игры, загорали на солнце, устраивали пикники и слушали музыку. Таким образом они пытаются доказать, что агрессивных действий не будет и обвинять в этом их - бессмысленно.

http://www.liga.net/world/articles/protiv-sargsyana-no-ne-putina-reportaj-iz-protestuyuschego-erevana

(20.04.2018) Иран: "Вы можете сбежать только в море". Либерман: "Наша боеготовность беспрецедентна"

Заместитель командующего Корпусом стражей исламской революции (КСИР) в Иране Хусейн Салами обратился в пятницу, 20 апреля, к израильтянам во время проповеди в Тегеране.

"Мы хорошо вас знаем, - сказал он. – Вы забаррикадировались по всем направлениям на оккупированных территориях. Вам некуда бежать – вы живете в змеиной пасти. Не думайте, что новая война будет такой же, как Вторая ливанская. Сегодняшний фронт сопротивления вам гораздо мощнее. Единственное место, куда вы можете сбежать, это море".

"Не надейтесь на ваши авиационные базы. Они находятся в радиусе досягаемости нашего оружия и очень скоро будут выведены из строя, - продолжил он. – Не надейтесь на США и Великобританию, потому что когда они подоспеют, от вас уже ничего не останется. Поэтому не совершайте ошибок. Наши курки взведены, а ракеты готовы к запуску. Как только враг захочет что-то против нас предпринять, мы их запустим. Мы научились одолевать врагов и сможем нанести удар по их жизненным интересам в любом месте"...

...В ответ на эти слова министр обороны Израиля Авигдор Либерман сказал, что не советует Ирану испытывать силу ЦАХАЛа и стойкость Израиля, готовность которого находится на беспрецедентном уровне. По его словам, ЦАХАЛ готов к любому развитию событий, включая противостояние на несколько фронтов. "Мне не помнится такой степени боеготовности ни на армейском, ни на народном уровне", - добавил министр. По его словам, Израиль не впечатляется от угроз, которые мы слышим уже многие годы. "Мы не стремимся к войне, наоборот, мы хотим тишины и спокойствия, но если кто-то попытается нам ее навязать – пострадает сам", - заверил Либерман.


Ниже есть продолжение.

...Напомним, что в Тегеране не прекращают говорить об "ударе возмездия" по Израилю. Еще 16 апреля пресс-секретарь иранского МИДа Бахрам Касеми заявил, что Израиль должен готовиться к сокрушительному удару в ответ на бомбардировку сирийской авиабазы Т-4.

"Удар по территории Сирии незаконен. Это часть общей политики Израиля против мусульман региона. Закончились времена, когда подобные атаки оставались безнаказанными. Рано или поздно Израиль получит ответ", - заверил Касеми.

Затем с подобными заявлениями выступили представители парламента и армии страны, в том числе командующий Силами Кудса.

Реагируя на эти угрозы, министр обороны Израиля Авигдор Либерман сказал, что армия Ливана в сотрудничестве с "Хизбаллой", сирийской армией, вооруженными шиитскими формированиями в Сирии и во главе с Ираном выступают единым фронтом против Израиля.

"Это первостепенная стратегическая угроза, которая обязывает ЦАХАЛ и всю систему безопасности повысить уровень готовности. В прошлом ЦАХАЛ не оставлял никаких сомнений, что армия Израиля – лучшая и самая гуманная армия в мире, которая умеет действовать точно и правильно. Армия, которая обеспечивает безопасность народу еврейского государства", - напомнил глава оборонного ведомства.


ЦАХАЛ готовится к иранскому удару в воздухе, за границей и в киберпространстве

В этой связи израильская армия продолжает готовиться к противостоянию с Ираном и его сателлитами. В ЦАХАЛе исходят из предположения, что Иран захочет отомстить за приписываемую Израилю атаку по иранской базе в Сирии. Акцию возмездия можно ждать с любой стороны – в виде теракта за рубежом против еврейских объектов, ракетного обстрела или диверсии на северной границе Израиля либо кибератаки. Поэтому ЦАХАЛ повысил готовность по всем направлениям.

Высока вероятность того, что именно боевики "Хизбаллы" станут "орудием возмездия", но действовать диверсанты будут из Сирии, а не из Ливана, чтобы не навлечь удар на свою страну.

Еще одна опция – ракетный обстрел Израиля из Сирии или запуск в тыл беспилотников, начиненных взрывчаткой. Они, конечно, будут сбиты израильскими ПВО, но успеют создать в Израиле панику.

Другая возможность – теракт за границей против израильских или еврейских объектов. Все израильские представительства за рубежом предупреждены об этой угрозе. Туристам следует проявлять бдительность.

Последний вариант – кибератака на израильские сайты. Человеческими жертвами она не грозит, но неудобства и панику создать вполне способна. В последние годы иранские хакеры многократно предпринимали попытки взлома израильских сайтов. Ущерб от таких атак может быть небезобидным, если кибертеррористам удастся нарушить работу жизненно важных структур и ведомств.

Уверенность в намерении Ирана отомстить основана на оценке риторики и действий, предпринимаемых Ираном в последнее время, а именно – на обострившейся антиизраильской пропаганде. Так, один из глав иранского Корпуса стражей исламской революции Али Ширази заявил в четверг, 12 апреля, что его страна обладает способностью уничтожить Израиль.
https://www.vesty.co.il/articles/0,7340,L-5235965,00.html

Saturday, April 21, 2018

(2012) ד"ר יובל נח הררי: אנחנו מהנדסים יצורים אחרים כמו שאלוהים עשה בבראשית א' (Hebrew)

Немного сокращено.

איילת: אני מאוד מוטרדת מדברים רבים שכתבת בספר.

יובל: מה למשל?

נגיד: "המין האנושי אינו אלא עדר כבשים שתאונה אבולוציונית הנחיתה לידיו טנקים ופצצות אטום".

כעיקרון, האדם, על מיניו השונים, היה יצור חסר חשיבות במערכת האקולוגית. ואז בבת אחת, הרף עין אבולוציוני, המין האנושי הופך מדבר חסר חשיבות לדבר
הכי חשוב בעולם.

נהוג להניח שהיתה לנו עדיפות על המינים האחרים.

לא בהכרח. למשל, כולם כל כך מתלהבים מזה שהאדם יצר כלים. אבל זה לא הופך את האדם לחיה חשובה במיוחד. כמו שבונים בונים סכרים ודבורים בונות כוורות, לבני האדם יש חניתות. או למשל האינטליגנציה הגבוהה של בני אדם, היכולת לתכנן תוכניות, להעביר מידע - זה גם היה שם קודם, אבל זה, יחד עם הכלים, לא הספיק כדי להפוך את האדם למיוחד. אם אפשר לשים את האצבע על מה באמת מקפיץ אותנו מהעמדה השולית למרכז הבמה - זו היכולת לתקשר
ולהעביר מסרים במספרים מאוד גדולים.


יש המשך למטה.
Ниже есть продолжение.

דרך השפה.

דרך השפה. מה ששימפנזים או ניאנדרתלים יכולים לעשות בקבוצות של 50, אנחנו יכולים לעשות בקבוצות של 50 או 500 מיליון.

כך ניצחנו בריאליטי של החיים.

כן. תוכניות ריאליטי באמת ממחישות את זה יפה. המפתח לניצחון הוא יכולת מניפולציה ושיתופי פעולה יותר מאשר כישורים אישיים יוצאי דופן.

אתה מאמין שאנחנו לא מוכשרים מספיק כדי להתמודד עם כל הדברים
שיצרנו?

ללא ספק. זה הרבה יותר גדול מאיתנו. אנחנו משחררים כוחות אדירים ומניעים מהפכות מדהימות, אבל לאף אחד אין מושג לאן זה הולך. קחי, למשל, את המהפכה התעשייתית, שעיצבה את פני העולם ב-200 השנים האחרונות. זה רק אוסף של החלטות קטנות ונקודתיות, נגיד - לקחת מנוע קיטור ששימש לשאיבת מים במכרה פחם ולהשתמש בו בשביל להזיז רכבת. או ההנדסה הגנטית של היום - מה זה יעשה לעולם זה מעבר להבנה שלנו. התודעה שלנו מספיקה כדי לייצר את השינוי, אבל לא מספיקה כדי להבין את משמעויותיו.

במובנים מסוימים עכשיו השלמנו את הסיבוב, השגנו את הכוח לברוא.

נכון, אנחנו מהנדסים יצורים אחרים כמו שאלוהים עשה בבראשית א'.

אנחנו קוף שהצליח להשיג את המפתחות של היקום.

כן. זה סיפור באמת מדהים. את מסתכלת בטווחי זמן של ארבעה מיליארד שנים של אבולוציה, ואת לא רואה שום דבר שאפילו מתקרב לזה. בציר זמן קוסמי של החיים יש בסך הכל שתי נקודות - יש את הופעת החיים, לפני ארבעה מיליארד שנים, ואז יש אותנו, עם הנקודה שאנחנו מגיעים אליה היום, של היכולת להתחיל להנדס חיים. מאז ומעולם החיים התפתחו על בסיס היגיון של ברירה טבעית. פתאום מחליפים את הדיסקט.

ואתה חושב שבאופן הזה אנחנו בעצם נגזור על עצמנו כליה.

התסריט היותר סביר הוא כליה על ידי שדרוג. שניצור משהו שמשדרג את עצמנו למשהו שונה מאיתנו. זה יהיה סופו של ההומו סאפיינס. עם הרקורד של ההומו סאפיינס בעולם, אני לא בטוח שזה רע. למרות שזה בעצם יוחלף על ידי משהו שתוכנן על ידי הומו סאפיינס. שום דבר לא מבטיח שזה לא יהיה עוד יותר בעייתי.

בזה עוסק הפרק האחרון בספר, והוא מאוד מטריד. קודם כל, איך אתה מגדיר את המונח "סינגולריטי"?

מבחינתי סינגולריטי היא הנקודה שבה מתמוטט עולם המשמעות שלנו.

ולדעתך, לא מן הנמנע שזה יקרה.

לי באופן אישי די ברור שזה קרוב. אני לא יודע אם זה בימי חיינו אנו, או עוד דור או שני דורות, אבל לא הרבה מעבר לזה. אני חושב שבתוך זמן מאוד קצר, במונחים של עשרות שנים, הטכנולוגיה תשנה את עולמנו באופן כזה, שאין לנו דרך לדמיין או לדבר על מה יקרה אחרי השינוי הזה.

אתה מדבר, בין היתר, על עתיד שבו נוחלף בסופרמנים וסייבורגים עם יכולות פיזיות, קוגניטיביות ורגשיות שונות משלנו. למה, לדעתך, המחשבה הזו מעוררת בנו כזו אי נוחות?

קודם כל זה לא אנחנו, זה הם, וזה כבר מעורר אי נוחות. אני חושב שזה נובע מההבנה שלנו את עצמנו, שאנחנו לא נזר הבריאה כמו שתמיד חשבנו. בני האדם התרגלו, במשך אלפי שנים, לראות את עצמם בפסגת הפירמידה, ולהצדיק את כל מה שהם עושים, בעיקר לבעלי חיים, בטענה של "אנחנו נזר הבריאה". אבל אם אנחנו לא בפסגת הפירמידה, אלא מישהו אחר יושב שם, כל המטען האדיר של נחיתות שהדבקנו אלפי שנים לבעלי חיים ולמי שמתחתינו בשרשרת, פתאום מתפוצץ לנו בפנים. אם לנו מותר לעשות ניסיונות בקופים כי אנחנו באופן מסוים נעלים מהם, אז למישהו שהוא נעלה עלי מותר לעשות ניסיונות עלי.

אני חשבתי על זה גם במושגים של "המאוים" - הפחד מפני מה שהוא מוכר אבל בה בעת זר.

נכון. זה קשור גם למוות. בני אדם עושים על עצמם עבודה אינטנסיבית כל החיים, להדחיק תשוקות מאוד עזות להיות צעיר לנצח. וכשמישהו בא ואומר זה אפשרי - יש פחד מאוד גדול שיתפרץ החוצה כל המטען המודחק הזה. תחשבי איך נראה העולם במצב שבו אתה יכול לחיות לנצח, אבל רק אם יש לך הרבה כסף. נגיד שאפשר לחיות לנצח וזה עולה 500 מיליון. התסכול של מי שאין לו 500 מיליון או מה שמי שיש לו רק 400 יהיה מוכן לעשות, זה באמת יוצר עולם עם סכנה להתפרצות אדירה של הדחפים והיצרים הקמאיים ביותר. מאבק הישרדות טהור של "אני פשוט רוצה לחיות". וזה מאוד מפחיד. הצד המנחם הוא שלאדם יש כושר מופלא להתעלם מהדברים המדאיגים ולהמשיך הלאה.

אולי זה מותר האדם מן הבהמה.

באמת, אחת התכונות הפחות מוערכות היא היכולת המופלאה לדיסוננס קוגניטיבי. אנחנו כל הזמן פועלים בתהליך דואלי - אנחנו יודעים דברים, וכשהם מפריעים לנו אנחנו פתאום שוכחים שידענו אותם.

אני מניחה שאנחנו, כיום, מקיימים הרבה יותר דיסוננסים קוגניטיביים מאי פעם.


העולם נהיה לאין שיעור יותר מורכב. אנחנו רואים את זה בבירור בכל מיני בעיות מוסריות של העידן הזה. תחשבי שפשעים נוראים נעשים לכאורה בשמי ובשמך, מבלי שתהיה לנו מודעות לזה. אין לי מושג איזה ילד וייטנאמי תפר את החולצה שאני לובש עבור שכר רעב, ואין לי מושג אילו זוועות עברו על התרנגולת שאני אוכל את הביצה שלה. העולם מאורגן באופן כזה שאני אף פעם לא נתקל ולא צריך להיתקל בזה.

התהליך סמוי. יש רק תוצר.

בדיוק. ואפילו אם אני אתעקש להבין את התהליך - זה כמעט בלתי אפשרי להבין, נגיד, איך הכסף של קרנות הפנסיה שלי מושקע בחברה שסוחרת בנשק עם איזה דיקטטור אפריקאי.

אבל האם אנחנו חיים חיים שמאוד לא מתאימים לנו, לדעתך?

אני חושב שלהומו סאפיינס אין דבר כזה חיים שלא מתאימים לו. המשמעות של המהפכה הלשונית, של היכולת של בני האדם לברוא עולמות מדומיינים ואז לחיות בתוכם, אומרת שיש מצבים שבהם יהיו בני האדם מסופקים פחות או יותר, אבל אין יותר מצב טבעי של הומו סאפיינס. מצב החיים שלנו היום, אינדיבידואלים בעיר תעשייתית גדולה, הוא טבעי, במירכאות, בדיוק כמו חיי שבט הלקטים-ציידים שמתכנס סביב המדורה ומעלה באוב את זקני השבט.

אפשר להצביע על תקופה מסוימת בהיסטוריה שבה היה פוטנציאל גדול יותר לאושר או לסיפוק?

חלק מהבעיה של בני האדם היא שהם כל הזמן עסוקים בשינוי התנאים שלהם במקום לעשות את המירב ממה שיש להם. אם יש משהו שאני כן חושב שאפשר לקחת מהלקטים, זה לנסות להסתכל על העולם יותר כמו שהם ראו אותו - אני נתון בסביבה מסוימת, ואני מנצל את מה שיש לי, לא עסוק בלשנות את הסביבה. הרוב המכריע של המאמצים מוקדש להתמודדות עם מה שיש באמצעות מה שיש. ככל שההיסטוריה מתקדמת, בני האדם עסוקים באופן אובססיבי לא במה שיש.

אלא במה שיכול להיות.

בדיוק. לזה הולכים כל המאמצים. למרות כל ההישגים, עדיין בני אדם מתקשים לעמוד במקום. קצב השינוי הולך ומתגבר.

האם המסקנה היא שהרצון לנוע קדימה דן אותנו, למעשה, לחיים יותר קשים?

אם נחליף "קשים" ב"בלתי מסופקים" יהיה לנו יותר קל להסכים על זה. ככל שבני האדם משיגים יותר, הנטייה שלהם היא לא להיות מסופקים, אלא למצוא עוד ועוד בעיות במצב החדש ולנסות לפתור גם אותן. אנחנו רואים את זה, למשל, בתחומים של בריאות ויופי. בני האדם בריאים ויפים יותר משהיו אי פעם. אובייקטיבית. אבל למרות זאת, המערכת לא הגיעה לשיווי משקל. אין רוויה. בתחום הזה של שיפור היכולות האנושיות, השאיפה ליצירה של על-אדם, ברור מאוד שאין לזה סוף. אין נקודה שנגיע אליה ונגיד זהו. מוכן. זה הטבע הבסיסי של האדם. ושל הקיום בכלל. חוסר סיפוק.
...


אבל זה כבר קצת קרה. אנחנו חיים היום כמו בספרים של סטניסלב לם, כל המד"ב מהסיקסטיז, שניבא שכולנו ניקח כדורים כדי שנוכל להמשיך לחיות באושר. אנחנו שם.

מהרבה בחינות כן, אבל זה לא השיג את התוצאות המקוות. הניתוח הצליח והחולה לא מת, אבל מצבו לא באמת השתפר.

אני מרגישה שנקודת המבט שלך בספר היא קצת כזו. הזווית שלך מאוד רציונלית. קרה. אתה כותב: ככל שאנחנו בודקים את פנימיותו של האדם יותר לעומק, איננו מוצאים שם שום נשמה, אלא רק איברים, הורמונים, סינפסות וגנים. אתה באמת חושב כך?

אישית, אני לא יודע. זו העמדה שהיא הרבה יותר דומיננטית במחקר המדעי, ואני משתדל לשים על השולחן את הדבר הזה. למשל, העלייה העצומה של הפסיכיאטריה מבוססת התרופות על חשבון פסיכולוגיה הומניסטית, זו באמת תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה או להתכחש לה. זה חלק מסגנון החיים - לשנות את החיים באמצעות כימיה וטכנולוגיה.

אבל ההסתכלות הזו גם מחמיצה דברים רבים.

המהלך שאני מנסה לעשות בספר נובע מהנטייה האנושית המוצלחת לדיסוננס קוגניטיבי - שיש אמיתות, שכולם יודעים אותן, וכשלא נוח להתמודד איתן הן חוזרות למגירה. כאילו הן לא קיימות. ואני רוצה להוציא את הדברים מהמגירה ולשים אותם על השולחן.

ולנעול את המגירה אחריהם.

בדיוק. לשאול במה באמת החברה שלנו מאמינה? גם בתור ילד ומתבגר השיטה הזו שיגעה אותי. להוציא את הדברים ברגע הנכון, וברגע אחר להעמיד פנים שהם לא קיימים. נגיד, שאלת משמעות החיים. הקונסנזוס במערב היום, פחות או יותר, הוא שאין משמעות לחיים. אבל רוב הזמן מתעלמים מזה. מדברים על דברים כמו קדושת החיים, למשל. אבל הרגע אמרתם שאין. אותו דבר לגבי הקונסנזוס של סינפסות והורמונים. בבתי חולים זה הקונסנזוס, אבל במערכת המשפט, או במערכת הפוליטית, או בכלל בחיי היומיום, מתעלמים מזה. אז אני באמת מנסה לשים על זה זרקור ולהגיד: זה מה שהחברה שלכם באמת חושבת. אם זה מפריע לכם, ואני חושב שזה צריך להפריע לכם, תתמודדו עם זה. לא על ידי מערכת מאוד מסועפת של מגירות.
...

האם אפשר לומר שבסופו של דבר המשוואה היא הצלחה אבולוציונית על חשבון סבל אנושי?

החיסרון הגדול בתורת האבולוציה, ברמת הפרספקטיבה, שזה לא נכנס שם, הן השאלות של סבל ואושר. בעיני, זה בסופו של דבר מה שחשוב. ככל שאנחנו מתבוננים במציאות באמצעות הכוח החישובי הזה של האבולוציה, אנחנו שוכחים שלא אכפת לה מעניינים כמו סבל ואושר. אפשר לומר שהאדם עובר עכשיו אבולוציה לדרגה של אל - לחיות לנצח, לברוא כרצונו. אבל בזמן שאנחנו רוכשים את התכונות האלה, אנחנו לא מתייחסים לסוגיה של חוסר הסיפוק האנושי. והסכנה שטמונה בזה, לנו ובכלל לעולם, היא עצומה. תנסי לחשוב על אלוהים חסר סיפוק, סובל, מרוכז בעצמו באופן אובססיבי וחסר חמלה כלפי כל הברואים.

אם היית יכול לחזור לתקופה בהיסטוריה, באיזו היית בוחר?

התשובה הפשוטה היא שאני מותאם לתקופה הנוכחית, ואני כבר יותר מדי מבוגר בשביל לעבור תהליך התאמה לתקופה אחרת. אני מוכן לעשות סיבוב ולראות, אבל לא לחיות.

נגיד שזו מכונה טובה. אפשר לחזור. לא תיתקע שם כמו בקומדיות מהאייטיז. לאן תיסע?

להודו של ימי הבודהה, לדעת אם היה באמת אדם שהצליח לרדת לשורש של השורש של חוסר הסיפוק האנושי ולפתור אותו. אם כן, זה שווה כל דבר.

אם כן, אז גם אפשר להיתקע שם.

בדיוק. אם כן, אז אני מוכן להישאר.

https://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/1.1688063