Sunday, June 30, 2019

В минсвязи пройдет совещание, посвященное проблемам с GPS в аэропорту (27.06.2019)

По информации радиостанции "Кан Бет", в министерстве связи пройдет совещание, посвященное перебоям с приемом сигнала GPS в международном аэропорту имени Бен-Гуриона, а также в других районах Израиля.

На совещание приглашены представители Управления гражданской авиации, Управления аэропортами и главный следователь министра транспорта.

Вместе с тем, новостной службе корпорации "Кан" стало известно, что проблемы с приемом сигнала GPS существуют не только в аэропортах Израиля и Ларнаки, но и в Турции, а также части греческих островов.

...В пятницу российский посол в Израиле Анатолий Викторов заявил, что сообщения о возможной причастности России к сбоям в GPS-навигации в международном аэропорту Тель-Авива «Бен-Гурион» не соответствуют действительности...

Ниже есть продолжение.

...зачем России включать «глушилку» GPS в небе еврейского государства? Эксперт Центра анализа стратегий и технологий Сергей Денисенцев не исключил, что до гражданских израильских самолетов действительно добивает российская РЭБ, направленная против беспилотников в Сирии.

«Технически можно по-разному глушить, так что, может, это помехи, которыми борются с беспилотниками, пытающимися периодически атаковать базу Хмеймим. Может, помехи ставят им, а какие-то шумы доходят до гражданских», – сказал эксперт газете ВЗГЛЯД.

По его словам, в целом и системам связи, и навигационным системам гражданских самолетов можно поставить помехи. «Технически это возможно. Но насколько Россия причастна к этому? Это все пока только со слов израильских военных», – отметил Денисенцев.

«Кроме того, в этом не было бы никакого смысла, – добавил эксперт. – В целом мы пока не знаем, достоверны ли эти сообщения. Не знаем, каков уровень помех, насколько они угрожают системам связи».

Военный аналитик Павел Фельгенгауэр подтвердил, что у российской группировки в Сирии есть все возможности для «заглушки», однако вряд ли Москве это было нужно.

«В принципе, у России есть новые комплексы РЭБ, которые могут ставить помехи, и они развернуты в Сирии. Там стоят «Красухи» – вторая и четвертая модели, это факт. О том, что они туда переброшены, сообщали официально. А вот как их использовали, официально не известно», – сказал эксперт газете ВЗГЛЯД.

С ним, по сути, солидарен и бывший глава военной разведки Амос Ядлин – он сказал радио «Галей ЦАХАЛ», что воздушная гавань Тель-Авива и правда могла пострадать от побочных эффектов применения РЭБ. Но он же и оговорился: у Москвы нет причин целенаправленно препятствовать работе главного аэропорта Израиля...
http://txt.newsru.co.il/arch/israel/27jun2019/gps_003.html
https://vz.ru/politics/2019/6/27/984553.html

Разница между правым и левым мышлением

Найдено на просторах интернета.

Правое мышление исходит из реальности, левое мышление исходит из теории.

Примеры:

1. Для правого мышления профессионал и специалист это тот кто умеет качественно делать работу (т.е. достигать в ней тех целей, которые он сам себе поставил).

Для левого мышления специалист это тот кто имеет соответствующий диплом (и поэтому делает в работе то, что соответствует академическим представлениям об этой работе).

2. Для правого мышления "демократия - это политическая система, реально существующая в демократических странах" (т.е. Западной Европе и англосаксонском Новом Свете).

Для левого мышления "демократия это то, что соответствует определению демократии, которое сформулировали профессора в университете".

Ниже есть продолжение.

3. Для правого мышления "умный это тот, кто умеет добиваться своих целей". Если эти цели плохие, то он может быть злодей или преступник, но это не меняет того что он умный.

Для левого мышления "умный это тот, кто думает так же как наши идеологи" (деятели искусства и профессора в университете), а тот кто думает иначе – он глупый.

4. Для правого мышления "хороший руководитель государства это тот, кто добивается позитивных результатов, а как и что он при этом говорит значения не имеет".

Для левого мышления "хороший руководитель государства это тот, кто красиво говорит правильные слова, а реальные результаты его деятельности значения не имеют".

5. Ну и итог:

Правое мышление говорит: если предыдущий путь (система, руководитель) достигли успешных результатов - то не надо ломать и менять. Изменения нужно делать осторожно, чтобы не разрушить.

Левое мышление говорит: у нас есть мечта об идеале, реальность ей не соответствует, поэтому давайте ломать реальность - авость удастся достигнуть идеала.
https://www.facebook.com/pinchas.polonsky/posts/2462526087100944?comment_id=2462526320434254

Thursday, June 27, 2019

Ницан Горовиц избран главой партии МЕРЕЦ


В четверг, 27 июня, делегаты конференции партии МЕРЕЦ избрали Ницана Горовица новым главой движения. За него было отдано 56% голосов. Кандидатуру Тамар Зандберг поддержали 43% делегатов. Явка на выборах составила 81%.

Тамар Зандберг была избрана на пост главы МЕРЕЦ в марте 2018 года, она сменила на этом посту Зааву Гальон. Возглавив МЕРЕЦ, Зандберг обещала привести партию к 10 мандатам, на выборах в Кнессет 21-го созыва левая партия получила четыре места. В адрес Зандберг звучало немало критики по поводу предвыборной кампании, а атмосферы, сложившейся в партии за время ее пребывания на посту главы. Ее кандидатуру на этих выборах поддерживали Исауи Фрейдж и Моси Раз.

Ницан Горовиц был избран депутатом Кнессета в 2009 году и находился там до 2015 года. Перед выборами в Кнессет 21-го созыва он призывал к объединению МЕРЕЦ и "Аводы".
http://txt.newsru.co.il/israel/27jun2019/merez_0020.html

Учат в школе - Информатика #1 / Бачило, Major, ClubShit



UPDATE 10-07-2019:
См. также:
Учат в школе - Информатика #1 / Бачило, Major, ClubShit
Учат в школе - Информатика #2 / Newbilius, Русяев, DF
END OF UPDATE

Школьников: Можно ли избежать электронного концлагеря?



Правда ли, что единое информационное пространство - путь к светлому будущему? Или это средство для тотального контроля всех сфер жизни человека? Также обсуждаем «Прямую линию» с Владимиром Путиным. Возможен ли «левый поворот»?
https://www.youtube.com/watch?v=c39SBF1-BdE

Rep. Crenshaw Grills Google Executive Over LEAKED Email Published by Veritas (English)

Tuesday, June 25, 2019

Михаил Брук: анекдот от Маhараля из Праги (ЮМОР)




Маhараль из Праги в книге "нецах исраэль" сказал замечательную вешь, которую можно рассказывать как анекдот. Каждый народ ставит себе идеалом то, чего у него нет, то к чему надо стремиться, поэтому мусульмане поставили себе идеалом закон, аллах, закон, христиане - любовь, а евреи - единство.

Хазин: нас ждёт переход не в шестой технологический уклад, а возврат в чётвертый

Михаил Брук: Амалек сегодня (отрывки)

Леонид Агутин. Красная книга.

Далеко, средь приволжских бескрайних полей,
Где роса и другие осадки,
Гнёзда вьёт заповедный российский еврей,
Глухари, журавли, куропатки.

Было время, еврей был в избытке везде,
Ворковал на цветущих опушках,
И откладывал яйца в уютном гнезде,
На деревьев высоких макушках.

Жил в России еврей не один уже век,
Время прошлое кануло в бездну,
И российский его приручил человек,
Находя, что евреи полезны.

И никто не предвидел печальный финал,
Уважаем еврей был по праву.
Ойстрах что-то играл, Левитан рисовал,
Брали Нобеля Гинзбург с Ландау.

Ниже есть продолжение.

К перелёту на юг ещё не дан сигнал,
Не трубила труба к перемене,
Бродский что-то писал, Пастернак сочинял,
Гердт с Раневской играли на сцене.

И хотя браконьеры твердили о том,
Что еврей очень вредная птица,
Пережив по привычке войну и погром,
Продолжал он в России гнездиться.

Он летал над страной, расправляя крыло,
Не чиня беспредел с беспокойством,
Каждый знал, у него есть меж многих одно
Очень нужное, важное свойство.

Как ни вилась судьбины кручёная нить,
В дни лихой и жестокой непрухи,
На евреев ужасно удобно свалить
Непогоду, войну и разруху.

Кто-то рожь из амбара коварно украл,
И из крана водица не льётся?
Сразу ясно, еврей вновь зерно поклевал
И испортил в деревне колодцы.

Каждый знает, что честен российский народ,
И храним небесами и богом,
А пернатый еврей нефть в Тюмени крадёт,
Поит водкой людей в Таганроге.

Но в последнее время, с течением дней,
Стал значительно редким пернатый,
И сбиваясь в косяк, наш российский еврей
Улетает в Израиль и Штаты.

Словно ветром в туманную даль унесло,
Как торнадо батонные крохи…
Но в России по прежнему пиздят бабло,
И дороги по прежнему плохи.

Я еврей, я сижу на сучке у ручья,
Я не сею ни зла, ни интригу,
Предо мною большая Отчизна моя,
Я записан в ней в Красную Книгу.

Не подвластен я пуле, штыку и мечу,
Я здесь буду и присно,и ныне,
Из России в Израиль пока не лечу
По вполне объяснимой причине.

Пусть пред кем-то мои безграничны грехи,
Я шипы не меняю на розы,
Кто ещё, как не я вам напишет стихи,
Как шумят под Самарой берёзы?
https://a-gutin.ru/?p=517

עושים היסטוריה 275-276: כופרות (Ransomware) – היסטוריה של סחיטה ממוחשבת (Hebrew)

mp3 part I
mp3 part II

תוכנת הכופר הראשונה, ב-1989, הייתה כשלון עברייני מביך – אבל מאמר מדעי פורץ דרך של שני מדעני מחשב הפך את התוכנות הזדוניות האלה לכלי סחיטה רב עוצמה, שאת נחת זרועו אנחנו מרגישים היום היטב.
...
בשנת 2013 היכתה את עולם המחשבים כופרה מתוחכמת בשם 'קריפטולוקר' (CryptoLocker), שלראשונה דרשה דמי כופר בביטקוין. מאחוריה עמד פושע סייבר מתוחכם ומסוכן באופן יוצא דופן: סלביק (Slavik).


Ниже есть продолжение.

ום שישי, השניים עשר במאי, 2017, היה יום גרוע עבור הרבה מאוד אנשים. אנשי עסקים, רופאים, בנקאים וטכנאים ביותר ממאה וחמישים מדינות הפעילו את המחשבים שלהם בבוקר – ובמקום שולחן העבודה הרגיל, הופתעו לראות תמונה של מנעול לבן וגדול על רקע אדום ומאיים, ולצידו המילים – "אופס, הקבצים שלך הוצפנו."

ואכן, מי שניסה לגשת אל הקבצים שהיו מאוחסנים על המחשב שלו – גילה שהוא לא יכול לפתוח אותם. מתחת לתמונת המנעול הלבן היה שעון עצר שספר את השניות והדקות לאחור, ומסר שאינו משתמע לשני פנים: אם לא תשלם שלוש מאות דולר בביטקוין – הקבצים שלך ימחקו.

"הקבצים החשובים שלך הוצפנו. […] אולי אתה עסוק עכשיו בחיפוש אחר דרך להציל את הקבצים שלך, אבל אל תבזבז את הזמן. אף אחד לא יוכל לשחזר אותם ללא שירות הפענוח שלנו."

שמה של התוכנה הזדונית שהייתה אחראית לאיום הזה היה WannaCry – 'רוצה לבכות', בתרגום חופשי. שם הולם, במקרה הזה: WannaCry הייתה אחת מהתקפות הכופר הממוחשבות הגדולות והנרחבות ביותר אי פעם, אם לא הגדולה שבהן: למעלה ממאתיים אלף מחשבים בכל רחבי העולם נדבקו בתוכנה הזדונית הזו, וסיפורים מסמרי שיער על תיקים רפואיים שאבדו בבתי חולים ועסקים שהפסידו סכומי עתק הציפו את מהדורות החדשות. מומחי אבטחת המידע הזהירו מפני תרחיש אימים שכזה כבר מזה שנתיים ויותר, אבל הייתה זו הפעם הראשונה שהציבור הרחב נחשף לאיום ה'כופרות' – Ransomware, בלעז – במלוא עוצמתו.

AIDS, סוס טרויאני

אבל רק מעטים זוכרים שגם לפני כמעט שלושים שנה, בדצמבר 1989, התעוררו כמה אלפי משתמשי מחשב בבריטניה ומספר מדינות אירופאיות נוספות – לתרחיש דומה מאוד לזה שתיארתי לכם כרגע. הכיתוב שראו על מסך המחשב שלהם כשהפעילו אותו, היה –

"אנא המתן כשלושים דקות. אזהרה: אל תכבה את המחשב שלך, אחרת הקבצים שעל הדיסק הקשיח ייפגעו."

בחלוף שלושים דקות מתוחות, קיבל המשתמש הודעה מדאיגה נוספת.

"פג תוקפו של רישיון השימוש בתוכנה זו. זה הזמן לשלם לחברת PC Cybory עבור הרשיון שלך. עלות רישיון השימוש בדיסק הקשיח לכל החיים הוא שלוש מאות שבעים ושמונָה דולר. שלח את ההזמנה שלך בדואר לחברת PC Cyborg, תיבת דואר 87-17-4TL, פנמה."

וכל הקבצים שהיו על הדיסק הקשיח – נעלמו. כשניסו המשתמשים לכבות ולהדליק מחדש את המחשב – קיבלו את אותה הודעה שוב ושוב. אמנם המילה 'סחיטה' לא הופיעה באופן מפורש בטקסט – אבל אי אפשר היה לפספס את רוח הדברים. התלונות החלו זורמות לתחנות המשטרה השונות. בתוך זמן קצר נתגלה המכנה המשותף לכל המקרים: כל הקורבנות קיבלו, מספר ימים קודם לכן, מעטפה לבנה בדואר ובתוכה דיסקט. הכיתוב על המעטפה הכריז שמדובר ב- "דיסקט הכרות עם מחלת האיידס, גרסא 2.0", והשולחת היתה חברה מסתורית בשם PC Cyborg.

יתכן ואתם שואלים את עצמכם – מי האידיוט שיכניס למחשב שלו דיסקט שקיבל בדואר, מגורם לא ידוע? בימינו, עם כל הוירוסים והתוכנות הזדוניות, זו המקבילה הדיגיטלית של יחסי מין לא מוגנים. אבל בשנות השמונים והתשעים, טרום עידן האינטרנט, הפצת דיסקטים ודיסקים דרך הדואר היתה נפוצה למדי: משתמשי המחשב היו רגילים לקבל תוכנות חינמיות ודמואים שהיו מצורפים למגזינים, למשל. מעט אנשים שמעו על 'וירוס מחשב' ועוד פחות נתקלו בייצור כזה באופן אישי.

זאת ועוד, רבים ממי שקיבלו את המעטפה הלבנה השתתפו בשנה הקודמת בכנס בינלאומי של ארגון הבריאות העולמי בנושא מגיפת האיידס – HIV, כפי שאנחנו מכנים את המחלה היום. על כן רבים מהם הכניסו את הדיסקט למחשבם והתקינו את התוכנה שעליו. הם לא התאכזבו: התוכנה אכן סיפקה להם מידע שימושי לגבי המחלה. הם נתבקשו למלא שאלון קצר אודות גילם, מוצאם האתני והרגלי המין שלהם, ובתמורה ניתחה עבורם התוכנה את הסיכוי שלהם להידבק בנגיף. לא היתה לאיש סיבה לחשוד שבתוך התוכנה התמימה למראה מסתתר, בעצם, 'סוס טרויאני': תוכנה זדונית המתחזה לתוכנה לגיטימית.
חברת קש בפנמה

בתוך המעטפה, לצד דיסקט ההתקנה, היה גם נייר ועליו הוראות התקנה ורישיון שימוש. במבט שטחי, רשיון השימוש היה דומה לכל אחד מאינספור רשיונות השימוש הטרחניים והמשמימים שאנחנו נתקלים בהם כשאנחנו מתקינים תוכנות חדשות, ומסמנים עליהם 'אני מסכים' בלי שאפילו קראנו את הכותרת. אבל מי מבין המשתמשים שכן טרח לקרוא את הטקסט המשפטי גילה שבאופן חריג למדי, תנאי ההסכם הכתיבו שמי שמתקין את התוכנה – למעשה, כאילו הסכים לרכוש אותה.

"ישנו תשלום חובה עבור השימוש בתוכנה. […] היא אינה ניתנת לך חינם. אם תתקין את התוכנה על המחשב שלך, אזי תחת תנאי הרשיון הזה אתה מסכים לשלם לחברת PC Cyborg."

כאמור, הסכם שימוש כזה הוא חריג מאד בעולם המחשב – אבל זה עוד לא הכל.

"אם תפר את תנאי רישיון השימוש הזה, חברת PC Cyborg שומרת לעצמה את הזכות להשתמש בהתקני תוכנה שונים כדי להבטיח את הפסקת השימוש בתוכנה. להפרת הסכם הרשיון יהיו השלכות חמורות ביותר. מצפונך עשוי לרדוף אחריך למשך שארית חייך."

מצפונך עשוי לרדוף אחריך למשך שארית חייך… אני לא משפטן, אבל אפילו אני הייתי מרים גבה אם הייתי נתקל בטקסט זה. אבל רשיון או לא רשיון, רוב המשתמשים המבוהלים היו הרבה יותר מודאגים לגבי הקבצים שלהם מאשר לגבי יסורי מצפון פונציאליים. מומחי אבטחת מידע מיהרו לנתח את התוכנה הזדונית, ועד מהרה התחוור שלמרות הרושם הראשוני המאיים – מדובר בוירוס לא מתוחכם במיוחד. הקבצים, מסתבר, לא נמחקו: הם רק הוסתרו בתוך תיקיות בלתי נראות במחשב, והתוכן שלהם לא נפגע כלל. שמותיהם של הקבצים הוצפנו והוחלפו בג'יבריש חסר משמעות – אבל האופן שבו נעשה הדבר היה חובבני למדי: ההצפנה הייתה למעשה טבלה פשוטה שבה כל תו הוחלף בתו אחר – למשל, האות B הוחלפה באות U, האות F הוחלפה בסימן קריאה וכולי. החוקרים שבחנו את הקוד של הוירוס חילצו מתוכו את טבלת ההצפנה, ובתוך ימים ספורים יצר מישהו תוכנה פשוטה שהסירה את התוכנה הזדונית והשיבה את הקבצים למצבם המקורי.

הסקוטלנד יארד הבריטי פתח בחקירה וגילה ש PC Cyborg הוקמה בפנמה שבמרכז אמריקה שלושה חודשים קודם לכן בידי שלושה אנשי עסקים בעלי שמות שהעידו על מוצא אפריקני. כתובת החברה הייתה פיקטיבית, לא יותר מאשר תיבת דואר רגילה. המעטפות נשלחו לכעשרת אלפים איש, מתוכם שלושת אלפים שהשתתפו בועידה הבינלאומית של ארגון הבריאות העולמי, ועוד שבעת אלפים שהיו מנויים של מגזין בשם PC Business World. את רשימת התפוצה רכש מהמגזין אלמוני בשם 'מר קֵטֵמה' (Ketema). היום לא היינו מצפים ממגזין מחשבים מכובד למכור את רשימת המנויים שלו לכל דיכפין – אבל אז, בשנות השמונים העליזות, הנוהג הזה היה מקובל יותר.

חוקרי המשטרה ומומחי אבטחת המידע היו מבולבלים. במי הם נלחמים כאן? האם מדובר בארגון בינלאומי של פושעים מתוחכמים? השימוש בחברת קש כמסווה לפעילות הפלילית ועצם מעשה הסחיטה באמצעות תוכנה זדונית רמזו על תחכום ואולי גם על השקעה כספית לא מבוטלת: הדיסקטים עצמם, אפילו ללא עלות המשלוח בדואר, ודאי עלו כמה עשרות אלפי דולרים. מצד שני, התוכנה הזדונית עצמה הייתה בברור חובבנית, והניסוח של הסכם הרישיון היה…פשוט…מוזר. בדוח אודות הכופרה שכתבו שלושה מומחי אבטחה זמן מה לאחר האירועים, אפשר לשמוע את הבלבול בו היו נתונים החוקרים:

"קשה לדעת איך להתייחס לדיסקט הזה. […] לפי ההכנה המדוקדקת והזהירה שלו וסכום הכסף הגדול שבוזבז על העניין, סביר להניח שלא מדובר אך ורק בניסיון סחיטה גס ותו לא. האם ייתכן שלא שמענו את המילה האחרונה מ PC Cyborg? האם ייתכן שבעוד מספר שבועות נקבל מכתב נוסף ובו פרק הסחיטה האמיתי? ואולי, מצד שני, מדובר בסך הכל בכמה אנשים הזויים? אם זה המצב, אולי אין להם שום מניע נסתר, ומה שראינו עד כה יהיה סוף הסיפור."
'ד"ר פאפ הורעל"

שבועיים מאוחר יותר ארעה פריצת דרך בחקירה. בנמל תעופה באמסטרדם שבהולנד עצרה המשטרה המקומית גבר שהפגין התנהגות משונה. שמו היה ד"ר ג'וזף לואיס פאפ (Papp), בן שלושים ותשע, אמריקני, מומחה לאנתרופולוגיה. פאפ היה בדרכו לארצות הברית בחזרה מאפריקה, שם ערך מחקרים מדעיים על קופים מקומיים. הוא פנה לשוטרים בשדה התעופה והתלונן בפניהם שמישהו מנסה לחסל אותו, ואפילו שרבט על מזוודה של נוסע אחר – "דר' פאפ הורעל."

השוטרים עיכבו את המדען הפרנואיד לחקירה, וכשפתחו את מזוודתו גילו בתוכה חותמת דיו עם הכיתוב PC Cyborg. המשטרה ההולנדית דיווחה על התגלית לסקוטלנד יארד הבריטי ושיחררה את ד"ר פאפ לדרכו. כשנחת המדען בארצות הברית, המשיכו ה FBI והסקוטלנד יארד בחקירה סמויה שהעלתה כי מספר שנים קודם לכן פיתח ד"ר פאפ עניין רב במגיפת ה HIV, ואפילו ארגן כנס גדול סביב המחלה בקניה. אבל זמן קצר לפני שחזר לארצות הברית, פוטר פאפ מעבודתו בארגון הבריאות העולמי. הוא התגורר עם הוריו בעיירה קטנה באוהיו, ושכניו תיארו אותו כאדם שקט ונעים לבריות.

אחרי שלושה חודשים של חקירה סמויה פשטו הסוכנים על ביתו ועצרו את פאפ. בחיפוש בחדרו נתגלו לא פחות ממיליון דיסקטים ריקים. עושה רושם שפאפ קיווה להשתמש בדמי הכופר שירוויח מהכופרה שהפיץ כדי לממן קמפיין סחיטה נוסף, רחב יותר.

ג'וזף פאפ הוסגר לבריטניה, שם התגוררו מרבית קורבנותיו. במשפטו הודה כי שלח את הדיסקטים בדואר – אבל טען כי אין מדובר בניסיון סחיטה. אחרי הכל, הוא כתב בברור בהסכם הרישיון שהתקנת התוכנה פירושה הסכמה לרכוש אותה, ושהפרת ההסכם עלולה להביא לפגיעה במחשב. זו לא אשמתו שהמשתמשים לא קראו את הסכם השימוש לפני שהתקינו את התוכנה! לרוע מזלו של פאפ, השופטים הבריטים לא התרשמו מטיעון ההגנה היצירתי הזה.

במשפט גם נחשפו מניעיו של פאפ. לטענתו, ארגון הבריאות העולמי והממשלות האפריקנית עושות יד אחת כדי למנוע מאזרחיהן גישה למידע אודות מחלת האיידס. מדוע? כיוון שהמגיפה הקטלנית היא דרך יעילה מאד, עבורן, לבלום את הגידול באוכלוסיה. התוכנית שלו הייתה להשתמש בכסף שירוויח מהסחיטה כדי לממן מחקר מדעי עצמאי ולחשוף בפני הציבור את הסכנה של ה HIV.

פאפ היה אדם מבריק ומחושב, בכך אין כל ספק. למשל, הוא הקפיד שלא לשלוח את הדיסקטים הנגועים למשתמשים בארצות הברית, כדי לא לעמוד למשפט במדינה שלו. אבל התוכנית המגלומנית שלו והטיעונים הקונספירטיביים שכנעו את השופטים שהוא סובל ממחלת נפש. זה, והעובדה שהופיע מדי פעם בבית המשפט כשהוא חובש לראשו קופסאות קרטון ומסלסלי שיער בזקנו, כדי להגן מפני 'קרינה קטלנית'. בסופו של דבר, גם התביעה הסכימה להכריז על ד"ר פאפ כ'ביזיון לציבור': מונח משפטי רשמי באנגליה שמאפשר לסיים משפט ללא הרשעה פלילית. פאפ הוחזר אחר כבוד לארצות הברית, שם בילה מספר שנים בבית חולים פסיכיאטרי. לא רבות ידוע על קורותיו של פאפ לאחר מכן. הוא עבר לניו יורק, שם פרסם ספר תחת הכותרת המטעה 'אנתרופולוגיה פופולרית': הספר באמת היה על אנתרופולוגיה, רק מאד מאד לא פופולרי. בהמשך הקים חווה לשימור זני פרפרים, וב-2006 מצא את מותו בתאונת דרכים קטלנית.

אין ספק כי שביחס מזימות לפשע אחרות, כופרת ה-AIDS היתה פלופ זוועתי. פאפ בזבז עשרות אלפי דולרים כדי להקים את חברת הקש שלו ולקנות את כל הדיסקטים הריקים – אבל ההצפנה החובבנית שפוצחה בזריזות הביאה לכך שאף אחד מקורבנותיו לא שלח לו ולו סנט אחד לכתובת בפנמה. למעשה, כופרת ה AIDS הייתה כישלון כל כך טוטאלי, שיחלפו עוד חמש עשרה שנים – נצח, במונחים של עולם המחשב – עד שמישהו בעולם התחתון יסכים לתת לרעיון של כופרות צ'אנס נוסף. אך עם זאת, אפשר לומר שבזכות הכשלון המהדהד של ד"ר פאפ, "זכינו" להנות מכופרות הרבה יותר מתוחכמות ומוצלחות, כמו למשל WannaCry.
הצפנה סימטרית

ד"ר מוטי יונג (Yung) הוא מדען מחשב אמריקני, ישראלי לשעבר, שנחשב למומחה ופורץ דרך בתחום הקריפטוגרפיה, מדעי ההצפנה: בין החברות שעבד בהן אפשר למצוא את IBM, גוגל ו RSA. ב- 1996, הזמן שבו מתרחש סיפורנו, עבד באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, ושם הכיר חוקר בשם אדם יאנג (Young). יחד ייסדו השניים תחום חדש במדעי המחשב: קריפטו-וירולוגיה.

מהי 'קריפטו-וירולוגיה'? ובכן, באופן מסורתי, חוקרי הצפנה בוחנים דרכים ושיטות להגן על מידע מידי מישהו שמנסה לגשת אליו: למשל, לפתח צפנים מתוחכמים כדי לאפשר לסוכנויות ביון לשלוח הודעות סמויות למרגלים שלהן במדינות זרות מבלי שאיש יוכל לקרוא אותן. קריפטו-וירולוגיה, לעומת זאת, לא מנסה *להגן* על מידע באמצעות הצפנה, אלא להשתמש בהצפנה כדי לתקוף את היריב – למשל, להצפין את המידע החיוני של האויב, כדי שהוא לא יוכל לגשת אליו. למשל, להצפין את מפות המודיעין של מדינת אויב, כדי שחוקרי המודיעין שלה לא יוכלו לעשות את עבודתם.

ההשראה לתחום המחקר החדש הזה הגיעה לחוקרים בזכות הגאות הדרמטית במספר הוירוסים למחשב בשנות השמונים והתשעים, ובמיוחד אותם וירוסים שעשו שימוש בטכניקות של הצפנה – כמו הכופרה של ד"ר פאפ. בשנת 1996 פרסמו יונג ויאנג מאמר ובו ניתחו, בין היתר, את כופרת ה AIDS. המסקנה שלהם במאמר הייתה שהחולשה הבסיסית שממנה סבלה כופרת ה AIDS הייתה שיטת ההצפנה בה בחר הד"ר: הצפנה 'סימטרית'.

מהי 'הצפנה סימטרית'? הרעיון הבסיסי פשוט למדי. קחו מפתח רגיל והכניסו אותו למנעול של דלת הבית. סיבוב אחד של המפתח נועל את הדלת, וסיבוב בכיוון ההפוך – פותח אותה. זה העיקרון של הצפנה סימטרית: אותו המפתח שבו משתמשים כדי להצפין מידע כלשהו, הוא גם המפתח שאיתו מפענחים את ההצפנה. בהקשר של הצפנה, 'מפתח' הוא פיסת מידע – מספר, מילת קוד או כל נתון אחר – שאנחנו משתמשים בו כדי להצפין את המידע. למשל, בכופרת ה AIDS ד"ר פאפ השתמש בהצפנה פשוטה למדי: טבלה שמגדירה החלפה של תו אחד בתו אחר – B ב- U, אף בסימן קריאה וכן הלאה. הטבלה הזו היא המפתח שבעזרתו הצפינה הכופרה את שמות הקבצים במחשבים הנגועים. הטבלה הזו, מטבעה, היא דו-כיוונית: דהיינו, באותו האופן שבו מפתח של דלת גם נועל אותה וגם פותח אותה – אני יכול להשתמש בטבלה כדי להחליף את B ב- U, וגם להחליף את U בחזרה ל – B.

עכשיו – מה אנחנו עושים עם מפתח הדלת שלנו אחרי שנעלנו את הבית? אם אתם אשתי, אתם שמים אותו איפשהו, שוכחים איפה שמתם אותו ואז מאשימים את בעלך המסכן שהזיז את המפתח והעלים אותו שכשהוא בסך הכל ניסה לעשות קצת סדר בבית כי מה זה הברדק הזה, ואיך אפשר לחיות ככה, ואולי תשימי את התיק שלך בפינה כמו שצריך ו…. אההמ. כן. הקיצר, אתם שומרים את המפתח בכיס כי בלי המפתח, אי אפשר לפתוח את הדלת אחר כך. באותו האופן, אם הכופרה שהצפינה את הקבצים שלנו צריכה להיות מסוגלת לפענח את הקבצים האלה אחר כך – והיא צריכה, כי אם אי אפשר לפתוח את הקבצים, אף אחד לא ישלם את די הכופר – היא צריכה לשמור את מפתח ההצפנה הזה איפה שהוא בתוך הקוד, כי בהצפנה סימטרית אותו מפתח ש'נועל' את הקבצים הוא גם המפתח ש'פותח' אותם.

מומחי האבטחה שניתחו את הכופרה של ד"ר פאפ היו מודעים לעובדה הזו, והם חפרו וחפרו וחפרו בתוך הקוד של הוירוס עד שמצאו את הטבלה המדוברת – ובעזרתה החזירו את המצב לקדמותו. במילים אחרות, החולשה הגדולה ביותר של הצפנה סימטרית היא שקשה מאד להחביא את מפתח ההצפנה בתוך הקוד. אם נחפש מספיק טוב בתוך הקוד, תמיד נמצא את המפתח בסוף.
הצפנה א-סימטרית

מוטי יונג ואדם יאנג מצאו דרך להתגבר על החולשה הזו: טכניקה שאם מיישמים אותה בתוך כופרה כמו AIDS, היא הופכת את ההצפנה להרבה – הרבה – יותר קשה לפיצוח. שמה של הטכניקה הזו הוא 'הצפנה א-סימטרית', והיא פותחה עוד בשנות השבעים של המאה העשרים.

מהי הצפנה אסימטרית? ובכן, אם נמשיך את האנלוגיה הקודמת, אז הצפנה אסימטרית היא כמו מנעול דלת שיש לו שני מפתחות: מפתח אחד שנועל את הדלת, ומפתח אחר שפותח אותה. המפתח הנועל, זה שמצפין את המידע, מכונה 'מפתח ציבורי': אתה יכול לתת אותו לכל אחד – לילדים, לשכנה, אפילו לאשתך – כי איתו אפשר רק לנעול את הדלת. המפתח השני, זה שפותח את הדלת, מכונה 'מפתח פרטי', ואותו אתה שומר לעצמך. אני מניח שדי קשה ליצור מנעול פיזי שפועל באופן הזה, אבל כשמדובר במתמטיקה ובספרות בינאריות, זה בהחלט אפשרי.

נניח שאני מתכנת מרושע שרוצה לפתח כופרה. אני יוצר שני מפתחות קריפטוגרפיים: אחד ציבורי, ואחד פרטי. את המפתח הציבורי אני מכניס לתוך הקוד, וכשהכופרה שלי משתלטת על מחשב קורבן היא מצפינה את הקבצים שעליו – דהיינו, 'נועלת' אותם – באמצעות המפתח הציבורי. העובדה שהמפתח הציבורי נמצא בתוך הקוד, גלוי לכל מי שמעוניין לחפש אותו – לא מעלה ולא מורידה: המפתח היחיד שיכול לפתוח את ההצפנה הוא המפתח הפרטי שנמצא אצלי, ורק אצלי. רוצה לקבל את המפתח הפרטי ולפענח את הקבצים המוצפנים? שלם את דמי הכופר.

זה המקום המתאים לומר כמה מילים על הדילמה האתית המורכבת שבה מצאו את עצמם יונג ויאנג. כשפרסמו שני החוקרים את המאמר שלהם, שבו הסבירו על האופן שבו ניתן להשתמש בהצפנה אסימטרית כדי לפתח כופרות בלתי ניתנות לפיצוח – היה להם ברור שאת המאמר הזה יקראו לא רק חוקרי הצפנה אחרים, אלא גם עבריינים. היו רבים שתהו – בקול רם, אפילו – האם ראוי שהחוקרים יעניקו מתנה כל כך יקרת ערך לפושעים: טכניקה שתעזור להם לפתח כופרות יעילות ומסוכנות מאוד. מה היינו חושבים על מומחה לכלי נשק שנותן טיפים לרוצח פוטנציאלי, כמו איך לכוון את הנשק שלו טוב יותר?… יאנג ויונג לא ניסו להתחמק מהדילמה הזו. כבר בפסקה הראשונה של מאמרם הסבירו את המניע שמאחורי החלטתם לפרסם את הטכניקה החדשה ברבים.

"כל התקדמות טכנולוגית משמעותית טומנת בחובה עוצמה מסוימת. לפעמים, העוצמה הזו משמשת לטובת הציבור – אבל ברוב המקרים, היא גם מנוצלת לרעה. הקריפטוגרפיה היא ברכה בתחומי עיבוד המידע והתקשורת כיוון שהיא מאפשרת לאנשים לאחסן מידע באופן בטוח ולנהל תקשורת פרטית על פני מרחקים גדולים. טבעי לשאול – 'מהם השימושים הזדוניים הפוטנציאלים של קריפטוגרפיה?'. אנחנו מאמינים שעדיף לחקור את השאלה הזו [עכשיו], מאשר לחכות להתקפות האלה לכשיגיעו."

במילים אחרות, שני החוקרים רואים בקריפטוגרפיה טכנולוגיה ניטרלית: כזו שיש לה שימושים מועילים, אבל גם מזיקים. אם החוקרים יבחרו להתעלם מהשימושים הזדוניים הפוטנציאליים של הטכנולוגיה הזו – השימושים האלה לא יעלמו, והעבריינים לא יתעלמו מהם. על כן, לתפיסתם, עדיף לחוקרים להיות צעד אחד לפני העבריינים, לזהות את השימושים הזדוניים האלה ולמצוא להם הגנות מתאימות. מבחינה זו, הדילמה שניצבה בפני יונג ויאנג היא אותה הדילמה שניצבה ועודנה ניצבת מול אינספור מדענים אחרים לכל אורך ההיסטוריה לגבי פיתוחן של טכנולוגיות כמו חומרי נפץ, אנרגיה גרעינית, חומרים כימיים מסוכנים, זנים חדשים של חיידקים ועוד ועוד.
רעיון טוב – על הנייר בלבד

חלפו עוד עשר שנים עד שרעיונותיהם של יונג ויאנג מצאו את דרכם אל כופרות מודרניות. בסביבות 2005 החלו מופיעות תוכנות זדוניות חדשות שהיו מצויידות בטכניקות ההצפנה המתקדמות האלה. וירוסים כמו GPCoder, Archiveus ו Cryzip הטילו את חיתתם על משתמשי המחשב – אז בעיקר במזרח ומרכז אירופה.

אבל למרות זאת, אם בוחנים את התמונה הכוללת של מפת איומי הסייבר בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת – כופרות, אותן תוכנות זדוניות שמצפינות מידע על מחשב הקורבן ומבקשות דמי כופר כדי לפתוח אותו – היו נדירות למדי, איום זניח מאד ביחס לסוגים אחרים של תוכנות זדוניות. באותה התקופה כבר נתגלו מאות אלפי ואפילו מיליוני וירוסים חדשים בכל חודש – ורק בודדים מתוכם היו כופרות. למה? מדוע ויתרו העבריינים על המתנה היקרה שהעניקו להם מוטי יונג ואדם יאנג: טכנולוגיה שתשדרג את וירוסי הכופר ותהפוך אותם לאיומים מסוכנים באמת? משתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא שקריפטוגרפיה היא אחד השדות הקשים והמאתגרים ביותר במדעי המחשב. יש מרחק גדול בין הבנה רעיון עקרוני כלשהו בתחום ההצפנה – ובין יישום שלו הלכה למעשה. אם אני כותב תוכנה 'רגילה' – נניח, לשם הדוגמא, משחק מחשב – מותר לי לטעות פה ושם. אולי במצב מסוים המשחק יתקע או יקרוס, אולי משהו קטן במשחק לא יעבוד – אבל בסך הכל הכללי, המשחק יעבוד בסדר גמור, ואפשר יהיה להנות ממנו. תוכנה מורכבת, כמו מערכת הפעלה למשל, עשויה להכיל אלפי שגיאות ותקלות קטנות שכאלה, ואנחנו עדיין נוכל להשתמש בה. אבל כשמדובר בתוכנת הצפנה, זה לא עובד ככה. כל טעות בקוד, כל שגיאה זעירה או שיבוש קטנטן, היא פרצה שמומחי פיצוח הצפנים יכולים להסתנן דרכה ולשבור את הצופן.

דוגמה מעולה לבעייתיות הזו היא WannaCry, אותה כופרה שעימה פתחתי את הפרק. כאמור, WannaCry הייתה כופרה מוצלחת במיוחד: בתוך פחות מארבעים ושמונֵה שעות היא השתלטה על למעלה ממאתיים אלף מחשבים, הצפינה את הקבצים שעליהם ודרשה תשלום של שלוש מאות דולר בביטקוין כדי לשחרר אותם. זמן לא רב לאחר מכן מצא חוקר אבטחה בריטי דרך להאט את התפשטותה של הכופרה ולמנוע ממנה להדביק מחשבים חדשים – אבל לא זה העניין: משתמש שהמחשב שלו כבר נדבק בוירוס האכזרי והקבצים שעליו כבר הוצפנו, עדיין היה בבעיה קשה.

אבל אז, ארבעה ימים לאחר שנתגלתה WannaCry לראשונה, חשף חוקר אבטחה צרפתי חולשה מפתיעה בכופרה.

WannaCry השתמשה ברעיון ההצפנה האסימטרית שתיארו יונג ויאנג. לאחר שהתוכנה הזדונית הסתננה לתוך המחשב הקורבן, היא יצרה שני מפתחות הצפנה: אחד ציבורי, ואחד פרטי. בעזרת המפתח הציבורי היא הצפינה, 'נעלה', את הקבצים. את המפתח הפרטי, המפתח שאיתו אפשר לפתוח את הקבצים – היא שלחה דרך האינטרנט אל ההאקר שיצר אותה, ואז מחקה אותה מהמחשב לגמרי. על פניו, הפשע המושלם: המפתח הציבורי שנמצא על המחשב חסר תועלת, ורק העבריין מחזיק במפתח הפרטי שיכול לפתוח את ההצפנה.

אבל מפענחי צפנים הם יצורים עקשניים במיוחד. הם מסוג האנשים שישבו על תשבץ או חידת הגיון במשך ימים, שבועות או שנים עד שיפתרו אותם – והם מומחים באיתור הסדקים הקטנים והחולשות הזעירות שיפילו אפילו את ההצפנה המורכבת ביותר. במקרה הזה, חוקר האבטחה הצרפתי שבחן את קוד התוכנה של WannaCry הבחין בתקלה זעירה באופן שבו יצרה הכופרה את מפתחות ההצפנה שלה. מבלי להכנס ליותר מדי פרטים טכניים, אומר רק שכדי ליצור את המפתח הציבורי והמפתח הפרטי – WannaCry הייתה צריכה לבצע תרגיל מתמטי מסוים: הכפלה של שני מספרים ראשוניים גדולים מאד. מכיוון שהרבה תוכנות במחשב משתמשות בהצפנה בשגרה, מערכת ההפעלה – Windows – מכילה בתוכה קוד שכבר יודע לעשות את זה. באופן הזה, מי שמפתח תוכנה חדשה לא צריך 'להמציא את הגלגל' כל פעם מחדש ולכתוב קוד שמבצע את ההכפלה הזו: הוא יכול לבקש מ Windows שתעשה את זה בשבילו ורק תיתן לו את התוצאה הסופית. גם המתכנת של WannaCry ניצל את האפשרות הזו. למה לא? חיים קלים…

אבל מסתבר שבקוד של מערכת ההפעלה הייתה שגיאה. אחרי שמערכת ההפעלה סיימה לחשב את תוצאת המכפלה של שני המספרים הראשוניים – היא לא מחקה את המספרים האלה מזיכרון המחשב. כל עוד המחשב נשאר דולק וחשמל מגיע לשבבי הזכרון – המספרים האלה נשמרו בתוכם.

מדוע מדובר בשגיאה? כי אם אני יודע מהם שני המספרים הראשוניים שבעזרתם חושבו המפתח הציבורי והפרטי – אני יכול לבצע את אותה ההכפלה שוב, ולשחזר את המפתח הציבורי והפרטי! זה כמו שמישהו ירצה לדעת מה קניתי בסופר: אם אין לו מושג מה היה בעגלה שלי כשעזבתי את החנות, הוא יכול לנסות למצוא את רשימת הקניות שנתנה לי אשתי. מכיוון שאני נשוי ותיק וחפץ חיים, אני כבר יודע לא לסטות מרשימת הקניות אפילו במילימטר: אם כתוב לי ברשימה מרכך כביסה של מותג X, ועל המדף יש גם מרכך כביסה של מותג Y זול בחצי – אני אקנה את המרכך של מותג X ויעלה כמה שיעלה, כי כמו שכתוב – לא תחקור במופלא ממך, או משהו כזה. במילים אחרות, אם יש לך את רשימת הקניות שלי, אתה יודע בדיוק מה קניתי – ובאותו האופן, אם יש לך את המספרים הראשוניים בזכרון, אתה יודע בדיוק מהם מפתחות ההצפנה שנוצרו מהם. וכך חוקר האבטחה הצרפתי כתב תוכנה חדשה שמחלצת את אותם מספרים ראשוניים מהזיכרון, מחשבת את המפתח הפרטי החסר – ומחלצת את הקבצים הנעולים על המחשב ללא דמי הכופר. כל זאת בהנחה, כמובן, שהמשתמש לא כיבה את המחשב אחרי שנידבק בכופרה.

אם כן, זו דוגמה מצויינת לקושי הגדול של יישום מוצלח של רעיונות קריפטוגרפיים: כל טעות זעירה הורסת את ההצפנה. למעשה, במקרה הזה מי שיצר את WannaCry היה בסדר גמור: הוא עשה את הכל בדיוק כמו שצריך – ועדיין, באג קטנטן ועלום במערכת ההפעלה, באג שאפילו לא קשור אליו בשום צורה – הרס לו את התוכניות. במילים אחרות, שימוש בהצפנה אסימטרית כדי ליצור את הכופרה האולטמיטיבית הוא אולי רעיון נפלא על הנייר – אבל כשבאים יישם אותו מגלים שהוא הרבה יותר קשה ליישום משנדמה לך בהתחלה, ולכן רוב עברייני הסייבר העדיפו להתמקד בפשעים פשוטים וקלים יותר למימוש – כמו פריצות לבנקים, למשל…

אלו מבין העבריינים שבכל זאת התאהבו ברעיון של סחיטת דמי כופר מהקורבנות שלהם, פנו אל כופרות מסוג אחר, פשוט ובסיסי יותר. הכופרות האלה מכונות 'לוקרים' (Lockers, מלשון 'לנעול') והן לא מצפינות את הקבצים שעל המחשב הנגוע – אלה רק מונעות מהמשתמש לגשת אליהם. למשל, לוקר בשם רבטון (Reveton) היה מציג על המסך חלון גדול ובו לוגו של סוכנות משטרתית כלשהי – והודעה שאומרת שהתוכנה זיהתה שהמשתמש צפה בפורנוגרפיה או בתוכן לא חוקי אחר ולכן עליו לשלם קנס של מאה אירו. ה"טריק" כאן הוא שהחלון הגדול כיסה את כל המסך, ואי אפשר היה לסגור אותו: אם ניסית ללחוץ על האיקס בפינה החלון, לא קרה כלום. זאת אומרת, המחשב היה פחות או יותר משותק עד ששילמת את דמי הכופר. לוקרים אחרים השתמשו בטכניקות דומות: חלונית פופ-אפ שלא נסגרת, דפי אינטרנט שאי אפשר לצאת מהם וכו' וכו'. למרבה המזל, הלוקרים האלה לא היו מוצלחים במיוחד: משתמש מחשב מנוסה היה מסוגל להתגבר על המטרד הזה די בקלות גם ללא תשלום של הכופר.
שובל של ראיות

הסיבה השניה לכך שכופרות מתוחכמות לא תפסו אחיזה בקרב הפושעים היא שהעברת כסף באופן אנונימי דרך האינטרנט היא לא דבר פשוט. בעולם האמיתי, אני יכול לשלם למישהו בשטרות מזומן, ולמי שרוצה לעקוב אחרי קשה לדעת כמה כסף שילמתי ולמי: אחרי הכל, כל השטרות נראים, בגדול, אותו הדבר. אבל כשמדובר בהעברות כספים דרך האינטרנט, הכסף בדרך כלל משאיר אחריו 'שובל של ראיות' שאפשר לעקוב אחריהן. למשל, אם אני עושה קניות באתר כלשהו ומשלם בכרטיס אשראי – אז חברת האשראי שלי, ואולי אפילו הבנק, שומרים אצלם רישום של עסקת האשראי. אם אני חשוד בפשע כלשהו, המשטרה יכולה לגלות בקלות למי שילמתי וכמה. 'שובל הראיות' הזה הוא זה שהביא, כזכור, לנפילתו ולכידתו של ד"ר ג'וזף פאפ, האיש מאחורי כופרת ה AIDS: פאפ ניסה לטשטש את שובל הראיות הזה על ידי הקמתה של חברת קש בפנמה, PC Cyborg, אבל החותמת עם שם החברה שנתגלתה במזוודה שלו סיכלה את התוכנית הזו. עבריינים ששקלו להשתמש בכופרות למטרותיהם הנלוזות, נתקלו מיד בבעיה הזו: איך אפשר לקבל את דמי הכופר מהקורבן, מבלי שהמשטרה תוכל להגיע אליהם באמצעות אותו שובל ראיות – או לחילופין, מבלי הקורבן יוכל לבטל את העברת הכסף ברגע שקיבל את הקבצים שלו בחזרה.

יוצרי הכופרות בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת ניסו מגוון של שיטות כדי להתמודד עם הבעיה הזו. למשל, כופרה בשם ארכיביוס (Archiveus) דרשה מהקורבנות לגלוש לאתר של בית מרקחת כלשהו ולקנות שם תרופות. דמי הכופר, במקרה הזה, היו העמלה שיקבל יוצר הכופרה תמורת הרכישות. כופרה אחרת, WinLock, ביקשה מהמשתמשים לשלוח סמס למספר פרמיום כלשהו, שעלותו הייתה כעשרה דולרים. היו כופרות שניסו להשתמש בשירותי העברת כספים דיגיטליים כמו Western Union או בכרטיסי מתנה נטענים. היו מגוון של שיטות וטכניקות – אבל לכולן היו חסרונות: חלק השאירו יותר מדי עקבות וראיות, אחרות היו ניתנות לביטול על ידי הקורבנות.

אם כן, בשורה התחתונה, כופרות היו רעיון יפה על הנייר – אבל עבור הפושע הממוצע, רעיון קשה מדי ליישום. רוב הפושעים הם לא נבלי-על של סרטים: הם לא יבנו מכונות מתוחכמות וירקמו מזימות חובקות עולם, שאחר כך צריך כמה דקות טובות כדי להסביר אותן לג'יימס בונד בסצינת השיא של הסרט ובזמן הזה בונד מותח איזה קפיץ בשעון המתפוצץ שלו או שולף סכין יפנית מהשן הטוחנת העליונה. העבריין הממוצע, כמוני וכמוכם, הוא עצלן – ואם לשלוח דואר ספאם, למשל, מרוויח לו מספיק כסף ויותר קל לביצוע, זה מה שהוא יעדיף.

אבל כל זה השתנה בשנת 2008 כשאדם אנונימי בשם סטושי נאקאמוטו (Nakamoto) – או אולי קבוצה של אנשים שהסתתרה תחת שם פיקטיבי, אנחנו לא יודעים – פרסם באחד הפורומים באינטרנט מאמר ובו הציע רעיון חדש: מטבע וירטואלי בשם ביטקוין. זמן לא רב לאחר מכן נקמוטו שחרר לעולם את תוכנת הביטקוין, והשיק את מהפכת המטבעות הוירטואליים שאנחנו נמצאים בעיצומה כיום. אבל ליוזמה של נקמוטו הייתה עוד השפעה בלתי צפויה – עלייה דרמטית בפופולריות של כופרות.

אם בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת היו רק כמה כופרות בודדות, אזי ב 2017, למשל, הכופרות היוו כשישים אחוזים מכלל התוכנות הזדוניות, עם נזק ממוצע של למעלה מאלפיים דולר לכל קורבן בארצות הברית לבדה. איך הפך הביטקויין את הכופרות מאיום זניח למדי לסוג הנפוץ ביותר של תוכנות זדוניות בימינו? ואולי יותר מעניין – איך תרמו הכופרות להצלחה המטאורית של הביטקויין?

אלו השאלות שנענה עליהן בפרק הבא. בנוסף, נשמע על CryptoLocker, אחת מהכופרות המסוכנות בהיסטוריה – ועל ההאקר הרוסי שיצר אותה ובתמורה זכה להיות אחד הפושעים המבוקשים ביותר בעולם, עם פרס של שלושה מיליון דולר על ראשו. נשמע גם על העתיד של הכופרות בעולם מקוון של מכוניות אוטונומיות ובתים חכמים. כל זאת ועוד, בפרק הבא של עושים היסטוריה.

בפרק הקודם סיפרתי לכם על שורשיה של תופעת ה-Ransomwares: תוכנות זדוניות שמונעות מהמשתמש לגשת אל הקבצים שלו על המחשב, ודורשות ממנו דמי כופר כדי לשחרר אותם. סיפרנו גם על שני האתגרים הגדולים ביישום סוג כזה של פשע ממוחשב. הראשון – אם אתה לא מומחה בקריפטוגרפיה, זה די קשה לכתוב תוכנת הצפנה טובה שתהיה Bulletproof: דהיינו, כופרה נטולת שגיאות שאי אפשר לפצח אותה בקלות. האתגר השני – העברת כספים דרך האינטרנט בדרך כלל מותירה אחריה שובל של ראיות, ולא קל למצוא דרך לקבל דמי כופר באופן שמותיר את העבריין אנונימי מחד, ומאידך לא מאפשר לקורבן לבטל את התשלום ולקבל את כספו בחזרה מאוחר יותר. שני האתגרים האלה הביאו לכך שבמשך שנים כופרות היו סוג נדיר וזניח יחסית של תוכנות זדוניות, למרות שכבר בשנות התשעים הראו שני חוקרים, מוטי יונג ואדם יאנג, כיצד ניתן ליישם בכופרות הצפנה חזקה שתהפוך אותן לכלי נשק מרשים בארסנל של עברייני המחשב.



כמעט עשרים שנה חלפו מאז פרסמו יונג ויאנג את מאמרם, ובספטמבר 2013 נתגלתה כופרה חדשה בשם קריפטלוקר (CryptoLocker). במובנים רבים, קריפטולוקר היתה דומה מאוד לכופרות שבאו לפניה. כמו כופרת ה AIDS משנות השמונים המאוחרות, גם קריפטולוקר הצפינה קבצים חשובים – למשל, מסמכים ותמונות – ואז הקפיצה על מסך המחשב הודעה מאיימת: שלם שלוש שלוש מאות דולרים או שכל הקבצים שלך יימחקו לתמיד – ושעון עצר בפינת המסך החל לספור לאחור שבעים ושתיים שעות. כאמור, עצם האיום שהציבה קריפטולוקר לא היה חדש: מה שכן היה חדש היה אחת מאפשרויות התשלום שהציגה הכופרה לקורבנותיה: ביטקוין (BitCoin).


ביטקוין



ביטקוין נוצר לראשונה ב-2009, על ידי אדם או קבוצת אנשים שהסתתרו מאחורי הכינוי האנונימי 'סאטושי נאקאמוטו'. מדובר במטבע וירטואלי – דהיינו, מטבע שקיים בעולם הממוחשב בלבד – אבל לא זו התכונה המייחדת אותו משאר המטבעות הותיקים יותר: אחרי הכל, אפשר לשלם באינטרנט גם בשקלים ובדולרים. התכונה החדשנית והחשובה באמת של ביטקוין – גם לענייננו שלנו – היא העובדה שכדי להשתמש בו, אין צורך במתווכים.



למה הכוונה? הנה ההסבר. נניח שקניתי בעלי אקספרס מברשת ניקיון לשירותים בצורת השערות של דונלד טראפ. אני לא ממציא – יש דבר כזה, בחיי. זה עולה בערך חמישה עשר דולרים ליחידה. איך אני מעביר את התשלום למוכר? אם ארצה לשלם באשראי – אני צריך את חברת האשראי כמתווך בעסקה. אם ארצה לשלם בהעברה בנקאית – הבנק הוא המתווך. למעשה, כשמדובר במטבעות רגילים, אין אפשרות לשלם דרך האינטרנט שלא באמצעות מתווך! מדוע? כיוון שאני והמוכר לא ממש סומכים אחד על השני. אני לא סומך על המוכר שישלח לי את המוצר שקניתי כי תכל'ס, איך אפשר לסמוך על מישהו שמוכר מברשת לשירותים בצורת דונלד טראמפ. המוכר, מצידו, המוכר לא סומך עלי שאעביר לו את הכסף, כי תכל'ס איך אפשר לסמוך על מישהו שקונה מברשת לשירותים בצורת דונלד טראמפ. תפקידם של המתווכים בעסקה, חברת האשראי ושל עלי אקספרס עצמה, הוא – אחד, לאפשר לי העברה של הכסף דרך האינטרנט, שניים – להבטיח למוכר שהכסף שאני שולח אינו מזויף, שלוש – להבטיח שאם התחייבתי להעביר כסף, אני לא יכול להתחרט, לפחות לא בקלות – וארבע, לאפשר לי לבצע עסקה עם מישהו שאני לא מכיר אישית, לפעמים מהצד השני של העולם.



ביטקוין מבטל את הצורך במתווכים, לפחות בכל מה שקשור לצד הפיננסי של העסקה. מדוע? לא אכנס כאן לשאלה איך בדיוק עובדת הטכנולוגיה שמאחורי ביטקוין – זהו נושא מרתק ורחב בפני עצמו שכנראה אקדיש לו פרק שלם בעתיד – אבל לצורך הדיון שלנו, חשוב להבין שלביטקוין יש ארבע תכונות עקרוניות. הראשונה – הוא דיגיטלי, ולכן אפשר להעביר אותו דרך האינטרנט. השניה – אי אפשר לזייף אותו. השלישית – פעם שהעברת למישהו ביטקוין, אי אפשר לבטל את ההעברה. והרביעית – שני הצדדים בעסקה נשארים אנונימיים לגמרי: מבחינתו של מישהו שמסתכל מבחוץ, כל מה שהוא רואה זה כתובת כלשהי באינטרנט מעבירה ביטקוין לכתובת אחרת – ואין דרך קלה לשייך את הכתובות הללו לאנשים בעולם האמיתי. השילוב של ארבעת התכונות מבטל, הלכה למעשה, את הצורך בחברת אשראי או בנק כמתווך. במילים אחרות, תשלום דמי כופר בביטקוין הוא המקבילה הממוחשבת של העברת מעטפה מלאה בשטרות בלתי מסומנים. אין פלא אם כן, שכמעט מיד לאחר שנוצר – הפך ביטקוין לחביבם של אנשי העולם התחתון ושימש כאמצעי תשלום לכל מיני עסקאות אפלות, מסחר בסמים ועד כלי נשק.



קריפטולוקר הייתה הכופרה הראשונה – או אולי הכופרה המשמעותית הראשונה – שאימצה את ביטקוין כאמצעי תשלום, וההימור שלה על המטבע החדש השתלם – ובגדול. על פי הערכות שונות היא השתלטה על כרבע מיליון מחשבים בכל רחבי העולם, ולמרות שרק קצת פחות מאחוז וחצי מהקורבנות אכן שילמו את דמי הכופר – עדיין הזרימה הכופרה לכיסיהם של יוצריה מטבעות ביטקויין בשווי של כשלושה מיליוני דולרים. ההצלחה האדירה וכמעט חסרת התקדים הזו עוררה את תאבונם של עברייני סייבר בכל רחבי העולם, ויצרה מעין 'בהלה לזהב': מאז קריפטולוקר חלה עלייה דרמטית במספר הכופרות – עד כדי קפיצה של פי עשרה ופי אחד עשרה במספרן במהלך שנת 2016 לבדה. הנתח היחסי שתופסות כופרות מתוך כלל הנוזקות שמתגלות בעולם משתנה כל העת, אבל בחודש יוני של 2017, למשל, היוו הכופרות כשבעים אחוזים מכלל הנוזקות שנתגלו באותו החודש. העליה הדרמטית הזו בפופולריות של תוכנות כופרות הביאה את חברת אבטחת המידע סימנטק לפתוח את הדו"ח השנתי שלה ב-2015 במילים –



"מעולם בהיסטוריה האנושית לא היו כל כך הרבה אנשים בכל רחבי העולם נתונים לסחיטה בהיקפים כה מאסיביים כפי שהם היום."


מאפיינים יחודיים של כופרות



ההצלחה המרשימה הזו של קריפטולוקר מעלה שאלה מסקרנת. קריפטולוקר נתגלתה ב- 2013, ארבע שנים אחרי שהופיע ביטקוין לראשונה. ארבע שנים, במונחי עולם הטכנולוגיה, הם די הרבה זמן: מדוע לא אימץ יוצר או יוצרי הכופרות את המטבע החדש קודם לכן? אנחנו לא יודעים בוודאות, כמובן, אבל אפשר לשער שהסיבה היא שבשלב הזה, משתמשי המחשב ה'רגילים', אלה שאינם חובבי טכנולוגיה מושבעים – לא שמעו על ביטקוין מימיהם ולא היה להם שמץ של מושג איך משלמים איתו. עובדה זו הכריחה את היוצר של קריפטולוקר להוסיף לכופרה שלו, למשל, הסבר על מה זה בכלל ביטקוין, מה אפשר לעשות איתו ואפילו להוסיף קישורים לדפי עזרה והסבר באינטרנט. כופרות אחרות, בשנים מאוחרות יותר, הציגו סרטונים שמסבירים איך לשלם בביטקוין – ואפילו הפעילו 'מרכזי שירות ותמיכה' טלפוניים אליהם יכלו הקורבנות לפנות ולקבל עזרה בתשלום הכופר.



העניין הזה מוליך אותנו למסקנה מרתקת, והיא שכופרות הן 'חיה מיוחדת' בנוף הכללי של תוכנות זדוניות, מכיוון שהן מנהלות אינטראקציה עם ה"לקוחות" שלהן. למה הכוונה? וירוסי מחשב 'רגילים' הם חד כיווניים: הם בדרך כלל גונבים מידע או זורעים הרס במחשב שאליו הם מסתננים, אבל בכל מקרה – אין להם אינטראקציה עם המשתמש. אבל בכופרה, הפושע רוצה לגבות דמי כופר ולכן מטבע הדברים חייבת להיות לו אינטראקציה כלשהי עם המשתמש. וכפי שיודעים כל בוני האתרים ומפתחי האפליקציות, לאינטארקציה עם "הלקוח" יש השפעה גדולה מאוד על אופיה ותכונותיה של תוכנה, במספר מישורים.



למשל, תוכנה זדונית טיפוסית בדרך כלל תנסה להיות כמה שיותר 'בלתי נראית' מבחינת המשתמש, כי אם היא תתגלה – זה הסוף שלה. אצל כופרות המצב הפוך: כופרה צריכה להיות כמה שיותר בולטת, ולא סתם 'בולטת': היא צריכה להיות מפחידה. היא צריכה להכניס את הקורבן לפאניקה, כי אם למשתמש יהיה זמן לחשוב בהיגיון, להתייעץ עם חברים או לחפש בגוגל – יכול להיות שהוא יגלה שאפשר להיפטר מהכופרה בדרך אחרת כלשהי, או לשחזר את המידע מגיבוי כלשהו. לכן, יוצרי הכופרות הפכו עם הזמן למומחים בלוחמה פסיכולוגית. השימוש בשעון עצר שסופר אחורנית את השניות והדקות הוא דוגמה קלאסית לאלמנט 'מלחיץ' שכזה, והוא רק ההתחלה. ישנן כופרות שמשמיעות הודעה קולית מפחידה ומאיימת. כופרות אחרות מציגות על המסך גרפיקות מלחיצות כמו צלבי קרס או דמות מסתורית של האקר עטוי קפוצ'ון, או סמלים של רשויות חוק כמו ה FBI וה CIA.



הכופרה שהיא אולי הדוגמה המוצלחת ביותר למניפולציה הפסיכולוגית הזו היא כופרה בשם Jigsaw ('מסור'), משנת 2016. השם ג'יגסו לקוח משמו של סרט אימה מפורסם בשם 'המסור': והכופרה מציגה על המסך תמונה של בובה מפחידה מתוך הסרט, וציטוט של שורה מתוכו. ג'יגסו מציגה שעון עצר של שבעים ושתיים שעות – אבל בכל כמה שעות שבהן הקורבן לא משלם את דמי הכופר, הסכום של הכופר עולה בהדרגה -מעשרים דולר בביטקוין, ועד מאה וחמישים דולר. זאת ועוד, בכל שעה שחולפת הכופרה מוחקת קבצים: בהתחלה רק קובץ אחד בכל פעם, ואז עוד ועוד קבצים ככל שחולף הזמן. אם המשתמש 'מעיז' לכבות את המחשב – הכופרה מענישה אותו, ומוחקת אלף קבצים בפעם הבאה שיפתח את המחשב. אחת הגרסאות של ג'יגסו מאיימת על הקורבן שאם לא ישלם את הכופר, היא תשחרר את המידע האישי שלו ברחבי האינטרנט לעיני כל. כל הטקטיקות המאיימות והמלחיצות האלה באות לכסות על העובדה שההצפנה שהפעילה ג'יגסו על הקבצים לא הייתה חזקה במיוחד, ואפשר היה לפצח אותה בעזרת תוכנות מתאימות.



טקטיקות של הפחדה הן הנפוצות ביותר בכופרות, אבל פה ושם אפשר למצוא גם עבריינים יצירתיים יותר. למשל, יש כופרות שמציגות תמונות פורנוגרפיות על המסך, אולי כדי שהמשתמש יתבייש להראות את המחשב שלו לטכנאי מחשבים. כופרות אחרות מבטיחות לתרום חלק מדמי הכופר לצדקה! כתמיד, גם במקרה הזה אין גבול ליצירתיות האנושית.



דוגמה נוספת להשפעה של האינטראקציה עם הקורבן היא בבחירת סכום הכסף שהעבריין גובה מהקורבנות שלו. אם מסתכלים על תשלום דמי כופר כעסקה כלכלית טהורה, אז כמו בכל עסקה כלכלית – גם כאן ישנם מגוון של שיקולים שמשפיעים על ההחלטה של הקורבן האם לשלם את הכסף. למשל, דמי כופר בסך שלוש מאות דולר הם סכום סביר יחסית לאמריקני הממוצע – אבל הם הרבה כסף לרוסי או לסיני הממוצע. אם אני אמריקני, כנראה ש"שווה לי" לשלם שלוש מאות דולר כדי להציל את התמונות של הילדים, אבל אם אני סיני – כנראה שהתמונות של הילדים לא שוות לי כל כך הרבה כסף. בית עסק ישלם, מן הסתם, הרבה יותר כסף כדי להציל את המידע העסקי הקריטי שלו – ממידע של אדם פרטי. לכן, ישנן כופרות מתוחכמות שבמהלך ההשתלטות על המחשב בודקות היכן בעולם הן נמצאות, או אם המחשב המדובר שייך לאדם פרטי או לעסק – ומשנות את דרישת דמי הכופר בהתאם.



זאת ועוד, בדיוק כמו כל קונה בחנות אינטרנט מקוונת, יוצר הכופרה חייב לשכנע את הקורבן שלו שהוא אמין: שאפשר לסמוך עליו שאחרי שהקורבן ישלם את דמי הכופר, הוא באמת יקבל את הקבצים שלו בחזרה – אחרת הקורבן לא יהיה מוכן לשלם את הכסף. מכיוון שכך, יש כופרות שמאפשרות לקורבנות כמה 'פענוחים חינם' של קבצים מוצפנים רק כדי להדגים להם שהן רציניות ושאחרי התשלום יקבל הקורבן את התמורה המלאה לכספו. בקיצור, מי שרוצה ליצור כופרה מוצלחת, רצוי שיהיה לא רק מתכנת טוב – אלא גם קצת כלכלן וקצת פסיכולוג.



ועוד הערה מעניינת אחת לפני שאנחנו חוזרים אל סיפורה של קריפטולוקר. במבט לאחור, עושה רושם שכפי שהביטקוין עזר לכופרות להתרומם ולהפוך לכוח משמעותי בעולם התוכנות הזדוניות – כך סייעו הכופרות להצלחה של הביטקוין. לפני שבועות מספר שוחחתי עם חבר, בעל עסק עצמאי, שכופרה השתלטה על המחשב שלו ודרשה דמי כופר בביטקוין. עד אותו הרגע, החבר לא הכיר את ביטקוין – אבל עכשיו לא הייתה לו ברירה: הוא בדק, התייעץ, למד על ביטקוין ולסוף קנה ביטקוין ושילם את דמי הכופר. כמו החבר שלי, לא מעט אנשים ברחבי העולם חבים את עסקת הביטקוין הראשונה שלהם לכופרות – שהרי באותם הימים אף תוכנה אחרת, לגיטימית, לא הסכימה לקבל ביטקוין כאמצעי תשלום. אין דרך לדעת כמה מההצלחה של ביטקוין אפשר לזקוף לזכותן של הכופרות, אבל אין ספק שיש להן חלק בעניין.



אגב, אותו חבר קנה בזמנו ביטקוין בהיקף של כאלפיים וחמש מאות דולר. אמנם הכופרה דרשה "רק" ביטקוין בשווי אלפיים דולר, אבל אתם יודעים איך זה – עדיף לקנות קצת יותר מדי, מאשר להיתקע עם קצת פחות מדי. החבר שילם את הכופר ונשארו לו כמה ביטקוין ביד. מספר שנים אחר כך, כשהשווי של הביטקוין נסק לאלפי דולרים לביטקוין אחד – החבר מכר את הביטקוין שהיה ברשותו, והרוויח בעסקה הזו יותר כסף מאשר הפסיד לכופרה. אז אולי יש דבר כזה 'קארמה' בעולם.


סלביק



בחזרה לקריפטולוקר. קריפטולוקר היא דוגמה מוצלחת לא רק לשימוש חכם בביטקוין – אלא גם למהפך עקרוני נוסף שהתחולל בעולם התוכנות הזדוניות בעשר השנים האחרונות.



באופן טבעי, הצלחה הגדולה של קריפטולוקר והנזק הגדול שגרמה משכו את תשומת ליבן של חברות אבטחת המידע ורשויות החוק. הכופרה עצמה לא הכילה כל רמז לגבי זהותם של יוצריה, אבל החוקרים שבחנו אותה הבחינו מיד שמי שיצר את קריפטולוקר ידע מה הוא עושה. פרט לשימוש החדשני בביטקוין, גם אופן ההצפנה של הקבצים – שכפי שכבר ציינתי קודם, הוא לכשעצמו אתגר טכנולוגי לא פשוט – היה ללא דופי ובלתי ניתן לפיצוח. במילים אחרות, קריפטולוקר הייתה בברור עבודה של מקצוענים, ולא ילדים שהשתעשעו בנוזקות בזמנם הפנוי או נוכלים שחיפשו לעשות כסף קל. השאלה הייתה – מי היו אותם מקצוענים.



השם 'סלביק' (Slavik) מוכר לאנשי אבטחת המידע מאז שנת 2006 לפחות. סלביק הוא כינויו של מתכנת שיצר את אחת התוכנות הזדוניות הידועות ביותר לשמצה: זאוס (Zeus), תוכנה זדונית מתוחכמת וקשה ביותר לגילוי ששימשה בעיקר לפריצה של חשבונות בנקים. סלביק ומספר נוכלים ממוצא רוסי ואוקראיני ששיתפו עמו פעולה, פרצו לחשבונות הבנקים של עשרות חברות וארגונים וגנבו מיליוני דולרים. בשנת 2010 הצליח ה-FBI להניח את ידו על כמה משותפיו של סלביק ולבלום את הפעילות העבריינית של הכנופיה בארצות הברית – אך סלביק עצמו הצליח לחמוק.



סלביק ירד למחתרת. הוא הכריז בפורומים של העולם התחתון על 'פרישה' ואף מכר את קוד המקור של זאוס לפושע אחר. במשך מספר חודשים לא שמעו ממנו דבר – אבל ב-2011 נתגלתה תוכנה זדונית חדשה שהייתה גרסא משופרת ומתוחכמת עוד יותר של זאוס: השם שניתן לה היה "גיים אובר זאוס" (GameOver Zeus). טביעות האצבע הדיגיטליות של סלביק לא הותירו ספק: ה"פרישה" הייתה לא יותר מאשר פסק זמן להתארגנות, שאיפשר לסלביק לשכלל את דרכי פעילותו. גיים-אובר זאוס השתלטה על מיליוני מחשבים ברחבי העולם, וגל חדש של פריצות ממוחשבות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים הכה בחברות גדולות וארגונים פיננסיים.



גיים-אובר-זאוס לכשעצמה לא הייתה כופרה, אלא תוכנת ריגול שאספה מידע כמו שמות משתמשים וסיסמאות לצורך פריצה לחשבונות בנקים, למשל. אבל ב-2013, כשהופיעה קריפטולוקר – גילו החוקרים שגיים-אובר-זאוס מפיצה את קריפטולוקר: דהיינו, כשגיים-אובר-זאוס משתלטת על מחשב חדש, היא מתקינה עליו קריפטולוקר. הפצה כזו מעידה על קשר הדוק בין שתי התוכנות הזדוניות. לצורך הדוגמה, אם יש לי רשת פודקאסטים היפוטתית לגמרי, ובפודקאסטים ההיפותטיים האלה אני משמיע פרסומת ליצרנית מזרנים היפוטתית לגמרי – אז ברור שאו שיש לי מפעל שמייצר מזרנים, או שאני וחברת המזרנים משתפים פעולה באופן כלשהו. באותו האופן, כיוון שגיים-אובר זאוס הייתה בשליטתו המלאה של סלביק, ברור שהוא אחראי גם לכופרה החדשה – או לכל הפחות עובד בתיאום מלא עם האנשים שמאחוריה. יתרה מכך, בחינה מדוקדקת של הקוד של שתי התוכנות הזדוניות – גיים אובר זאוס וקריפטולוקר – העלתה שבסבירות גבוהה, אותו מתכנת שכתב את האחת, כתב גם את השניה.



עובדה זו יצרה לרשויות החוק הזדמנות נדירה: אם יצליחו לחסל את גיים-אובר זאוס, יצליחו באותה ההזדמנות למוטט גם את קריפטולוקר. שתי ציפורים במכה אחת.


מבצע טובר



ה FBI האמריקני החל לתכנן את 'מבצע טובר' (Operation Tovar), מה שהפך לאחד המבצעים המורכבים ביותר בתולדות עולם אבטחת המידע. זרועותיו הארוכות של סלביק, באמצעות גיים-אובר זאוס וקריפטולוקר, פגעו במשתמשים וארגונים בכל רחבי העולם כמעט, ועובדה זו הכריחה את ה-FBI לשתף פעולה מגוון של רשויות חוק וחברות אבטחה כדוגמת ה-Europol, UK National Crime Agency, Dell, Microsoft, Symantec, The Australian Federal Police ועוד.



שמירה על סודיות וחשאיות, כשכל כך הרבה גורמים מכל כך הרבה מדינות מעורבים במבצע, הייתה אתגר כביר בפני עצמו – אבל בפני אנשי החוק ניצב גם אתגר טכנולוגי מורכב במיוחד.



כשהשתלטה גיים-אובר זאוס על מחשב כלשהו, היא צירפה אותו – ללא ידיעתו של בעלי המחשב, כמובן – לרשת שבה היו שותפים שאר המחשבים הנגועים. כל המחשבים הנגועים החברים ברשת כזו מכונים בעגה המקצועית 'בוטים' (Bots), מלשון 'רובוטים': זאת מכיוון שמי ששולט ברשת – סלביק, במקרה הזה – שולט בכל אחד מהם שליטה מלאה והם עושים כרצונו כמו רובוטים.



הבוטים בתוך הרשת מסוגלים להעביר מידע בינם לבין עצמם, כמו דבורים בכוורת או נמלים בקן – ועובדה זו הקשתה מאד על החוקרים להשתלט על הרשת. מדוע?

נניח שה- FBI הצליח, בדרך כלשהי, להשתלט על מחשב נגוע אחד. אני מזכיר שהמחשבים המדוברים מפוזרים ברחבי העולם כולו, אז כשאני אומר 'להשתלט' – אני מתכוון להשתלטות מרחוק: דהיינו, במקום שסלביק ישלוט מרחוק על המחשב הנגוע, עכשיו ה- FBI שולט עליו מרחוק. אבל סלביק ישים לב שמשהו לא בסדר: מחשב שעד עכשיו היה בשליטתו, פתאום הפסיק לבצע את פקודותיו. סלביק יחקור ויבדוק מה קרה, עד שיגלה איך בדיוק הצליחו אנשי ה FBI להשתלט על התוכנה הזדונית שלו. בשלב הבא, סלביק ישנה את גיים-אובר זאוס כדי לתקן את הפירצה הזו, ויוציא עדכון תוכנה. עדכון התוכנה הזה "יחלחל" בתוך הרשת, עובר ממחשב אחד לשני כמו שמועה עסיסית בווטאסאפ – ועד שאנשי ה FBI יתפנו כדי לנסות להשתלט על מחשב נוסף ברשת – הם יגלו שהפרצה שלהם כבר נחסמה.

למעשה, זה בדיוק מה שקרה כשניסו מספר חוקרי אבטחה אמריקנים וגרמנים להשתלט על הרשת של גיים-אובר זאוס עוד בראשית שנת 2013: הם הצליחו לקחת את הפיקוד על 99% מהמחשבים ברשת הבוטים – אך השליטה על 1% הנותרים הספיקה לסלביק כדי לסכל את תוכניתם של החוקרים ולחטוף בחזרה את השליטה על הרשת כולה!



על כן לאנשי ה-FBI הייתה רק אפשרות אחת: עליהם להשתלט על כל המחשבים ברשת בבת אחת, בכל העולם. זה אומר שכל חברות אבטחת המידע וכל ארגוני החוק שהיו חלק ממבצע טובר צריכים להיות מסונכרנים, ולהכנס לפעולה ברגע אחד מסוים, יחד. אם מישהו לא יעשה את העבודה כמו שצריך וחלק מהרשת של סלביק לא יפול – אפילו חלק קטן יחסית – המבצע ייכשל. לכישלון כזה עשוי להיות מחיר יקר מאד, כי היה סיכוי סביר שאם סלביק יחוש שהשליטה על רשת הבוטים נשמטת מידיו, הוא עלול לשגר לכל המחשבים שבשליטתו פקודת השמדה עצמית שתמחק את כל המידע על המחשבים הנגועים כדי לנסות ולטשטש את עקבותיו. אי אפשר אפילו להעריך את מידת הנזק שתיגרם למאות אלפי משתמשים וארגונים ברחבי העולם במקרה כזה.


'מועדון העסקים'



ה- FBI החל לתכנן את פרטי המבצע, ובינתיים ניצלו החוקרים את הזמן כדי לגלות עוד ועוד מידע על סלביק וארגון הפשיעה שלו. פריצת הדרך הראשונה התרחשה בשלהי שנת 2013, כשחברה הולנדית בשם Fox IT הצליחה להניח את ידה על אחד השרתים ששימשו את סלביק ואנשיו כדי לשלוט על רשת הבוטים שלהם. השרת הזה הכיל לא רק פאנל שליטה על גיים-אובר זאוס, אלא גם את כל ההתכתבויות והצ'אטים בין חברי הכנופיה. המידע יקר הערך הזה העניק לחוקרים הצצה נדירה לתוככי אימפרית הפשע שהקים הנוכל החמקמק.



סלביק קיבץ סביבו כחמישים פושעי סייבר ותיקים ומנוסים, שחלקם כבר היו פעילים בתחום כעשור. מקובל לכנות התארגנות שכזו 'כנופיית פשע' – אבל האמת היא שמדובר בהרבה יותר מכנופיה. הארגון שבנה סלביק כינה את עצמו The Business Club, ואכן התנהל כארגון עסקי לכל דבר ועניין – לא שונה בהרבה מכל חברת הייטק טיפוסית. סלביק היה ה-CTO (Chief Technology Officer( של הארגון, וניהל את כל הצדדים המעשיים של הפעלת התוכנות הזדוניות, פריצה לחשבונות הבנקים וסחיטת דמי הכופר. לצידו של סלביק היה אדם נוסף, שהיה המנהל העסקי והיה אחראי על העברת הכספים והתשלומים לשאר חברי ה'מועדון'. כל אחד משאר אנשי החבורה התמחה באספקט ספציפי של "המקצוע", אם אפשר לכנות זאת כך, בין אם פריצה לחשבונות בנקים, הפצה של התוכנות הזדוניות, הלבנת כספים וכדומה. חלק חברי הארגון עבדו יחד כבר למעלה מחמש שנים.



התמחות ושיתוף פעולה כזה מעידים על תהליך ה"התבגרות" שעבר עולם הפשיעה המקוונת בשני העשורים האחרונים. רוב כותבי הוירוסים ועברייני הרשת בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת פעלו לבד, וכל אחד עשה לביתו ופעל לפי האינטרסים הצרים שלו. אבל הכסף הגדול שהחל לזרום לכיסיהם של העבריינים, יחד עם המורכבות הטכנולוגית ההולכת וגדלה של הפעלה של רשתות בוטים חובקות עולם, סחיטת דמי כופר בהיקפים חסרי תקדים ופריצות לארגונים בעלי מערך אבטחת סייבר – דחפו את הפושעים להשתכלל ולהתייעל, ממש כמו בכל שוק עסקי בעולם הנורמטיבי.



"מועדון העסקים' של סלביק לקח את הרעיון הזה אפילו צעד אחד קדימה. סלביק ואנשיו לא רק הפעילו את גיים-אובר זאוס לתועלת הפרטית שלהם: הם העניקו שירותים לפושעים אחרים, פחות מתוחכמים. עבריינים אחרים שרצו גם הם להפעיל כופרות או לפרוץ לחשבונות בנקים של ארגונים, אבל לא היו להם את המשאבים או הידע כדי להפעיל רשת בוטים מתוחכמת או להפיץ כופרות בצורה יעילה – שכרו ממועדון העסקים את שירותיהם של גיים-אובר זאוס וקריפטולוקר. כשפרצו החוקרים של Fox IT לשרת הניהול של סלביק, הם גילו בו לא אחת כי אם עשרים ושבע רשתות בוטים שונות שסלביק ניהל והפעיל עבור עבריינים אחרים – תמורת תשלום, כמובן – במעין מודל 'כופרה כשירות' (Ransomware As A Service).



והחוקרים גילו עוד משהו מעניין, ומאד לא צפוי. שרת הניהול של סלביק הכיל פאנל הפעלה נוסף, חבוי ונסתר: רק לסלביק הייתה גישה אליו, והוא הסתיר את דבר קיומו משאר חברי מועדון העסקים. פאנל ההפעלה הזה שלט על רשת בוטים נוספת, אבל רשת הבוטים הזו לא נועדה כדי לפרוץ לחשבונות בנקים או לשתול כופרות במחשבים נגועים, אלא כדי לאסוף מידע מודיעיני צבאי. סלביק שתל את גיים-אובר זאוס במחשביהם של אנשי ממשל וצבא באוקראינה, גאורגיה וטורקיה, ושם תר אחר מסמכים שהכילו מילות חיפוש כגון 'שכירי חרב בסוריה' ומידע מסווג נוסף. לכולם היה ברור לאיזו מדינה יש אינטרנס לעקוב אחר הנעשה באוקראינה, גאורגיה, טורקיה וסוריה: סלביק, במקביל לפעילותו העבריינית, עבד בחשאי גם עבור שירותי הביון הרוסים – ללא ידיעתם של חבריו.



וההשתלטות על שרת הניהול הניבה לחוקרים עוד פרט חשוב: כתובת אי-מייל ששימשה את סלביק. סלביק היה אולי פושע סייבר מתוחכם, אבל מדי פעם גם הוא – כמו רבים מאיתנו – עשה את הטעות המקובלת ולא הפריד בין חיי העבודה שלו והחיים הפרטיים באינטרנט. אותה כתובת מייל שבה השתמש סלביק כדי לנהל את פעילותו של 'מועדון העסקים' שימשה אותו גם כדי לעשות Log In לפייסבוק. חוקריה של Fox IT סרקו את הרשת החברתית עד שמצאו את הפרופיל שהיה משוייך לאותה כתובת מייל.

סלביק, מסתבר, הוא יבגני מיכאלוביץ' בוגצ'ב (Bogachev): גבר בשנות השלושים לחייו המתגורר ב Anapa, עיירת נופש רוסית לחופי הים השחור. מהתמונות ששיתף בוגצ'ב ברשתות החברתיות עושה רושם שהפשע בהחלט השתלם עבורו: ברבות מהתמונות אפשר לראות אותו עומד לצד מכוניות יוקרה או מפליג ביאכטות מרשימות. עושה רושם שהוא גם מאוד אוהב חתולים, אבל את זה אי אפשר לזקוף לחובתו. לאיש לא היה ספק שכוחות הביטחון של רוסיה לא ישתפו פעולה עם עמיתיהם במערב ולא יעצרו את סלביק, הסוכן הכפול שלהם בעולם הפשע.


המבצע יוצא לדרך



ביוני 2014, אחרי חודשים רבים של עבודת הכנה חשאית ומאומצת, היו כל הכוחות מוכנים לפעולה. ואז – תקלה: מקאפי, אחת מחברות אבטחת המידע שלקחו חלק במבצע, העלתה בטעות לבלוג שלה פוסט ובו הודעה לתקשורת אודות המבצע נגד גיים-אובר זאוס – פוסט שהיה אמור לעלות רק למחרת. אם יבגני בוגצ'ב עוקב אחר הבלוג של מקאפי, הוא יבין במה מדובר וזה יהיה סוף הסיפור. הפוסט נמחק מהאתר במהירות, אבל עכשיו כבר לא הייתה כל ברירה: זה היה עכשיו או לעולם לא. אנשי אבטחת המידע פרצו לרשתות הבוטים של מועדון העסקים והשתלטו עליהן, בזמן שבכל רחבי העולם פרצו שוטרים ובלשים למשרדי חברות אחסון שרתים והחרימו את המחשבים שהיו בשירותה של הכנופיה.



ממקום מושבו לחופי הים השחור ניסה בוגצ'ב להיאבק בחוקרים ולשמר את שליטתו ברשת הבוטים – אך בתוך שעות ספורות הבין שאין לו סיכוי. מבצע טובר, על שלל שיתופי הפעולה הבינלאומיים והמשאבים הגדולים שהושקעו בו, היו גדולים על מידותיו. בצר לו, ניסה לפחות להגן על הנכס החשוב ביותר שנותר לו: מפתחות ההצפנה של כל המחשבים שהיו נגועים בקריפטולוקר. המפתחות האלה, כפי שהסברתי בפרק הקודם, הם הדרך היחידה לפתוח את הקבצים שהצפינה קריפטולוקר, ואם יצליח בוגצ'ב לשמור עליהם הוא יוכל להמשיך ולסחוט דמי כופר מקורבנותיו גם ללא רשת הבוטים הענפה שלו. לרוע מזלו ולמזלם של המשתמשים, הצליחו חוקרי אבטחת המידע למנוע ממנו 'לשלוף' את מפתחות ההצפנה מהשרת שלו ממש ברגע האחרון.



גיים-אובר זאוס וקריפטולוקר הובסו. מועדון העסקים של בוגצ'ב ספג מכה קשה וחבריו נפוצו לכל עבר. נכון לכתיבת שורות אלה, יבגני בוגצ'ב עדיין מסתובב חופשי ברוסיה: ה FBI החליט, בצעד חריג, להעמיד פרס של שלושה מיליוני דולרים לכל מי שימסור מידע שיביא ללכידתו של הפושע החמקמק – הפרס הגדול ביותר שהוטל על עבריין סייבר עד אז. חוקרי אבטחת המידע הקימו אתר מיוחד בו פרסמו את מפתחות ההצפנה שתפסו, לטובת קורבנותיה של קריפטולוקר.


מבט אל העתיד



מבצע טובר היה הצלחה מסחררת, אבל קריפטולוקר ומועדון העסקים של סלביק מסמנים לנו מגמה ברורה ומטרידה מאד בעולם הפשע הממוחשב. שבועות ספורים בלבד אחרי המבצע, כבר הופיעה כופרה חדשה בשם CryptoWall, שהיתה מתוחכמת ומסוכנת לא פחות מקריפטולוקר. הפופולריות של הכופרות ביחס לסוגים אחרים של תוכנות זדוניות משתנה ותלויה בכל מיני גורמים חיצוניים – למשל, כששער הביטקוין חווה התרסקות כואבת לפני שנתיים, גם הפופולריות של הכופרות דעכה לתקופה מסויימת. אבל למרות זאת הכופרות הם איום מוחשי ומסוכן מאד בעולם אבטחת המידע – במיוחד עבור ארגונים ועסקים. ב-2018, למשל, שישה מכל עשרה עסקים בארצות הברית נפגעו מכופרה. חמישה אחוזים מהקורבנות בחרו לשלם את דמי הכופר, שעמדו בממוצע על בין חמישים למאה אלף דולר. עם מספרים כאלה, קל להבין מדוע מתמקדים הפושעים בארגונים דווקא, בניגוד לסחיטה של משתמשים פרטיים שמהם אפשר להוציא כמה מאות דולרים במקרה הטוב. בתי חולים, בפרט, הם המטרות המועדפות על הנוכלים: רשתות המחשוב בבתי חולים הם בדרך כלל מיושנות ולא מעודכנות – רבים מהמחשבים בארגונים כאלה עדיין משתמשים במערכות הפעלה כמו חלונות XP מלפני חמש עשרה שנים – והמידע הרפואי הוא יקר ערך במיוחד: כשחיי אדם נמצאים על הכף, קל לשכנע את בית החולים לשלם את דמי הכופר. עוד ועוד ארגונים נופלים קורבן למתקפות מכוונות, שבהם הנוכל חוקר ולומד לעומק את נקודות החולשה של הארגון ותוקף אותו פעם אחר פעם – עד שהוא מצליח. הכסף הגדול שמתלווה לנוכלויות האלה מאפשר לארגוני פשיעה כמו 'מועדון העסקים' של בוגצ'ב לגייס לשירותיהם מהנדסי תוכנה מעולים, לאו דווקא כאלה שבאים מעולם הפשע הקלאסי. במדינות כמו רוסיה וסין, למשל, ישנו היצע גדול מאד של מפתחים ומהנדסים מצויינים שיוצאים מהאקדמיה או משתחררים מהצבא – אבל עולם ההייטק המקומי לא מספיק מפותח כדי להציע לכל אנשי המקצוע האלה עבודה בשכר טוב. ארגוני הפשיעה יכולים להציע לאנשים האלה שכר שהוא במקרים רבים גבוה בהרבה מהשכר שיקבלו בעולם המסחרי.



אם כן, עושה רושם שאיום הכופרות לא רק שלא הולך להיעלם – הוא אפילו עשוי להתחזק ולהשתכלל בעתיד הנראה לעין. אל המגמות שכבר ציינתי אפשר להוסיף את העובדה שככל שהעולם שלנו הולך ונעשה מחובר ומקוון יותר, וכל מכשיר אלקטרוני מתחבר לאינטרנט ולמכשירים אחרים – "בנק המטרות הפוטנציאליות" של פושעי הסייבר רק הולך ומתרחב. למשל, עד היום התמקדו הכופרות בקבצים חשובים כמו תמונות או מסמכים – אבל קבצים אפשר לגבות, ואם יש לך עותק של התמונה במקום אחר, אז הכופרה היא לא איום כזה נורא. אבל יותר ויותר מהמכשירים הפיזיים שלנו מחוברים היום לאינטרנט: טלוויזיות, מקררים, מכוניות ומה לא. דמיינו לעצמכם שאתם מדליקים את הטלוויזיה, ובמקום ערוץ הספורט אתם רואים על המסך שעון עצר: שלם בתוך שבעים ושתיים שעות, או שתגיד שלום לטלוויזיה. או מתיישבים בכסא הנהג באוטו, וזו ההודעה שמופיעה על הדשבורד. טלוויזיה ומכונית אי אפשר לשחזר מגיבוי, אתם יודעים.

ואם אנחנו מדברים על תרחישים מדאיגים ומכוניות, מה יקרה כשהמכוניות שלנו יהיו אוטונומיות לחלוטין? האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם מצב שבו הרכב ששלחתם כדי לאסוף את הילד מהחבר שלו שולח לכם הודעה – 'שלם עכשיו, או ש…' תרחישים כאלה, שפעם אפשר היה לדמיין אותם רק בסרטי מדע בדיוני, כבר לא כל כך בדיוניים.



מה אפשר לעשות נגד האיום הזה? על פי כל הסימנים, לא הרבה: אין תרופת פלא או שינוי מעשי כלשהו בטכנולוגיה הקיימת שיוכלו לפטור אותנו מאימתן של הכופרות. נקודת האור היחידה בסיפור הזה היא שלא רק הפושעים הם אלה שמשתכללים, אלא גם המהנדסים שיוצרים את הטכנולוגיות שלנו. לפעמים זה לוקח הרבה זמן ודורש כמה מכות מכאיבות כדי להעביר את המסר, אבל כל מוצר חדש וכל תוכנה חדשה שיוצאים לשוק הם קצת יותר מוגנים וקצת יותר עמידים בפני מתקפות כאלה מהדור שקדם להן. אחרי הכל, אבולוציה ו"ברירת המתאימים" היא לא רק נחלתם של היצורים הביולוגיים.

ואולי יותר משמעותי – גם אנחנו, משתמשי הטכנולוגיה, הולכים ומשתכללים: בימינו, גם ילדים קטנים כבר לומדים בבית הספר על "הגיינה" בעולם הדיגיטלי – ממה להזהר, מה מותר ומה אסור לחשוף ברשת, ואיך לזהות איומים שונים. אני חושב שההיסטוריה מלמדת אותנו שבטווח הארוך, אם נעשה את הצעדים הנכונים, נוכל להגיע למעין 'שיווי משקל' עדין עם הטפילים והמזיקים הדיגיטליים שמקיפים אותנו בעולם הוירטואלי, כמו שיווי המשקל אליו הגענו עם החיידקים והוירוסים הביולוגים. נחיה ונראה.


ביבליוגרפיה ומקורות:

https://securelist.com/analysis/publications/77544/a-look-into-the-russian-speaking-ransomware-ecosystem/

https://medium.com/un-hackable/the-bizarre-pre-internet-history-of-ransomware-bb480a652b4b

http://blog.checkpoint.com/2016/04/15/kovter-ransomware-the-evolution-from-police-scareware-to-click-frauds-and-then-to-ransomware/

https://krebsonsecurity.com/2015/08/inside-the-100m-business-club-crime-gang/

https://krebsonsecurity.com/2015/02/fbi-3m-bounty-for-zeus-trojan-author/

https://www.secureworks.com/research/cryptolocker-ransomware

http://blog.trendmicro.com/cryptolocker-evolves-new-monetization-schemes/

http://www.bbc.com/news/technology-28661463

https://www.justice.gov/opa/pr/us-leads-multi-national-action-against-gameover-zeus-botnet-and-cryptolocker-ransomware

https://www.wired.com/2017/03/russian-hacker-spy-botnet/

https://www.bromium.com/sites/default/files/bromium-report-ransomware.pdf

http://news.bbc.co.uk/2/hi/technology/5038330.stm

http://www.symantec.com/content/en/us/enterprise/media/security_response/whitepapers/the-evolution-of-ransomware.pdf

http://www.villagevoice.com/news/dr-popp-the-first-computer-virus-and-the-purpose-of-human-life-studies-in-crap-gapes-at-popular-evolution-6659397

http://www.casilli.fr/2009/12/07/the-aids-trojan-horse-disk-20-years-later-a-sociological-exploratio/

https://www.symantec.com/connect/blogs/international-takedown-wounds-gameover-zeus-cybercrime-network

http://krebsonsecurity.com/2014/07/crooks-seek-rivival-of-gameover-zeus-botnet/

http://www.slate.com/articles/technology/technology/2014/06/evgeniy_bogachev_gameover_zeus_cryptolocker_how_the_fbi_shut_down_two_viruses.html

https://www.justice.gov/sites/default/files/opa/legacy/2014/05/30/appendix-A.pdf

https://www.fbi.gov/news/stories/gameover-zeus-botnet-disrupted

https://krebsonsecurity.com/2015/02/fbi-3m-bounty-for-zeus-trojan-author/

http://garwarner.blogspot.co.il/2012/03/microsoftdcu-fs-isac-and-nacha-vs-zeus.html

https://www.slideshare.net/Cyburbian/aids-pccyborg-trojan-original-diskette-info

https://www.theregister.co.uk/2016/04/20/jigsaw_ransomware/

https://www.tcdi.com/the-psychology-behind-infamous-ransomware/

https://heimdalsecurity.com/blog/security-alert-new-ransomware-donate-earnings-charity/

https://www.sentinelone.com/blog/exploring-psychological-mechanisms-used-ransomware-splash-screens/

https://www.fireeye.com/blog/threat-research/2017/05/wannacry-malware-profile.html

https://www.comparitech.com/antivirus/ransomware-statistics/

https://www.csoonline.com/article/3153707/top-cybersecurity-facts-figures-and-statistics.html



https://www.ranlevi.com/2019/06/12/ep275_ransomware/
https://www.ranlevi.com/2019/06/25/ep276_ransomware-p2/

התשובה: מאיפה באים אוגרים? (Hebrew)

mp3

למה אנשים התחילו לגדל אוגרים, חיית מחמד שאין בה שום תועלת מעשית? השאלה הפשוטה הזאת מביאה לתשובה שכוללת את ראשוני הציונות, פלפולי עברית, חיים נחמן ביאליק וישראל אהרוני. כמו כן: למה תנין הוא לא תנין וצב הוא לא צב.

https://www.ranlevi.com/2019/06/24/hatshova-ep17/

Monday, June 24, 2019

A.I. does football commentary (English)



Code in Python is available here https://github.com/ChintanTrivedi/football_ai_commentary

Based on OpenAI GPT-2 neural network.

Фильм "Ищу человека" (1974)

См. также:
Агния Барто и её передача "Ищу человека"
ВДудь: Про ГУЛАГ

Просматривая докуменаталку ВДудя о ГУЛАГе меня больше всего поразил рассказ Ефима Шифрина. Одна из причин в том, что Рассказ Королёва я давно знал, он для меня не был новым. А вот Ефим Шифрин поразил меня. То, что родной язык его отца был идыш (как и у брата моей бабушке, дяди Алёши, он и в хедере успел поучится), является лишь пикантной подробностью. То, что сам Ефим Шифрин увидел ванну и отдельно горячую воду в довольно зрелом возрасте хоть и поражает воображение, но не стало триггером. В то время, уровень жизни во всём мире, включая Европу и даже в США, был значительно ниже, чем сейчас (даже чем сейчас в России в больших городах). В Европе был план Маршалла, который поднял её из руин. В СССР его не было. Я слышал, про голод 1946-1947 г., но я считал его локальным событием вызванным неурожаем и разрухой. Ефим Шифрин упомянул радиопередачу Агния Барто "Ищу человека". То, что я не слышал про эту радиопередачу довольно объяснимо, для меня радио некогда не было основным источником информации, я не помню ни передач, ни ведуших (за исключением выпусков новостей и трансляций заседаний Верховной Рады), но я и про Агнио Барто не слышал. Не простой это был человек.

Про то, что Королёв сидел в ГУЛАГе и там его "пахан" пытался сгноить, я знал. Советская тюрьма и лагеря, место отдельного зека в "коллективе", достойны отдельного описания, оно есть в документалке Дудя. Так и то, что его спас некто, с кем он когда-то работал, а потом, когда он вернулся, он взял его назад на работу.

Возвращаясь к Шифрину. Он сумел передать атмосферу 1945-1965 г. Я вдруг понял, что я досконально знаю историю Второй Мировой, но где-то с 1948 г. (фултоновская речь Черчиля, образование Израиля) до примерно 1964 г. начало правления Брежнева, кроме ракетной программы, в широком смысле, включая запуск первого человека в космос, дела врачей, я ничего не знаю про то, что творилось в СССР. Да я слышал, про "кибернетику - продажная девку империализма", про лысенковщина (политическая кампания по преследованию и шельмованию группы генетиков, отрицанию генетики и временному запрету генетических исследований в СССР) но я ничего не знал каково было экономическое состояние СССР как макро (когда были достигнуто довоенные показатели) так и мико (как жил народ). Именно описание Шифрина его жизни натолкнуло меня на мини-исследование того времени. В рамках этого я натолкнулся и посмотрел этот фильм.

Фильм снят в 1974 г., в котором описываются события 1965-1973 г. - времени выхода радиопередачи "Найти человека" на радиостанции "Маяк".

Ниже есть продолжение.


Т.е. можно сказать описывает современные ему события. Начну с плохого. Явным минусом фильма является посредственная игра актёров, играюших второстепенные роли. Многие диалоги ненастоящие, как в провинциальном театре. Например, сцена, где бабушка приходит в какой-то институт, чтобы найти баню, кроме этой бабушки все сыграли плохо. Также непонятно о чём собственно фильм. Фильм вроде как начался, а вот что там происходит не понятно. Ищут людей. На радио. Почему радио? Почему даже незнакомые люди пытаются помочь - неясно. Видимо, когда этот фильм снимался, это было очевидно всем, недавно закончилась Великая Отечественная война, многие в неё потеряли друг друга. Великая Отечественная война в фильме почти не показана никак. Однако, это может быть и плюс (см. ниже). По современным мерках фильм не зрелищный, однако на то время он думаю, всё же, нормальный.

Интересно, что жанр фильма указан художественный. "Ищу человека" — советский художественный фильм режиссёра Михаила Богина, снятый по книге Агнии Барто «Найти человека» на Киностудии имени М. Горького в 1973 году. Истории поиска людей - настоящие. Главные герои этих мини-историй играли хорошо. Роль Агнии Барто играет мужчина, Олег Жаков. Играет великолепно. Я его по другим фильмам не помню. Замечу также, что в этом фильме дебютировала Лия Ахеджаковой. Цитата с Википедии: "Ахеджаковой было предложено пройти кинопробы, и её монолог, снятый на чёрно-белую плёнку с одного дубля, вошёл в цветную ленту без изменений. По утверждению создателей фильма, «невозможно было с тем же настроением повторить эпизод, заново сыграть его и снять в цвете»". Чёрно-белую плёнку на кинопробах тогла использовали для экономии. Лично я при просмотре не заметил "потери цвета". Сцена Аллы Кузнецовой действительно сильная.

Очевидно, что прототипом главного героя фильма является сама Агния Борто. Следует сказать, что подобный метод волонтёрской деятельности, в котором для поиска людей были задействованы медийные ресурсы, ещё до появления передачи «Найти человека» использовал писатель Сергей Смирнов, собиравший в 1950-х годах материалы о защитниках Брестской крепости. Про это я ещё в школе слышал.

Мне абсолютно не понятно, почему пик розыска родных начался через 20 лет после окончания войны. В фильме, в основном показаны истории как дочь разыскивает мать. При чём во время Войны дочке обычно было года 3. Во-первых, почему мать не начала поиски сразу после Войны? Почему приёмные родители не начали поиски сразу после Войны? В прочем, иногда приёмные родители инициируют поиски из-за старости, но почему не раньше? Этот момент не раскрыт в фильме. А между тем, это интересный феномен. Почему "вдруг" "все" ринулись искать друг друга? Почему только через 20 лет? У меня есть гипотеза, моя личная. После окончания Второй мировой войны, жить было тяжело, люди буквально выживали. Затем был голод 1946-1947 г. уровень жизни людей резко упал. Сначала 1960-ых уровень жизни начал расти. У пожилых людей уровень жизни всегда ниже. Может быть люди почувствовали, что если они найдут родных они не будут им обузой, а наоборот, смогут им помочь. В одной из сцен последнее прямо приводится в качество причины поисков.

Сами мини-истории я пересказывать не буду (частично, они есть тут, там же можно найти ссылку на документальную книжку 1968 г. по которой поставлен фильм). Я остановлюсь лишь на отдельных моментах.

Больше всего поражает отсутствие мобильной связи. То, что нет мобильных телефонов и даже стационарные телефоны не у всех есть ладно (так, есть сцены, где звонят с телефона-автомата). То, что письма долго доходят тоже не удивительно. Но вот то, что самым практичным способ узнать совпадение каких-то деталей является купить билет на самолёт и прилететь мне не понятно. Да, чтобы окончательно удостоверится, что это твои родные личная встреча обязательна. Но берут билет на самолёт даже в том, случае, когда главный герой говорит, что совпадение рассказов минимальны. Письмо - долго, но ведь есть телеграммы. Видимо, они были слишком дорогие. Их использовали только для экстренных случаев. Да и гарантии, что тебе вышлют ответную телеграмму не было. Ведь вы незнакомы. Напоминаю, у большинства людей дома телефона не было (мобильных гражданских телефонов не было как класса).

Далее, картотека. Вся информация хранится на маленьких картонных карточках. Поиск ведётся по индексу. Сегодня всё это дело компьютеризировано. Хотя старые дела могут быть в бумажном виде, в папках.

Есть сцена, где главный герой находится в кабинете с большой географической картой на стене. Сегодня, карты в кабинете не вешают. По-мимо GPS и навигаторов есть Google Maps и другие онлайн ресурсы с картами.

Отдельно я хотел бы уделить внимание сцене, где кто-то пришёл на радио, чтобы найти девушку. Вроде бы, это второстепенная сцена, но именно в ней заключена суть того времени. Мужчины и женщины тоже искали друг друга. Была проблема найти себя подходящую пару. Мне не понятно почему. Думаю, потому что многие семьи были разорваны, прошла урбанизация, многие оказались в незнакомом для себя окружении. Как рассказывает Шифрин, дошло до того, что выйти замуж за политического заключенного считалось хорошей партией. Во-первых, тогда уже было известно ("это являлось фигурой умолчания", -как говорит Шифрин), что большинство полит. заключенных были невиновны. Во-вторых, большинство из были хорошо образованными. В скобках замечу, видимо этим "романтизмом" и объясняется любовь Ларисы Трембовлер (репатриантка из СССР, историк) к Игалю Амиру (за убийство премьер-министра Рабина приговорён к пожизненному заключению и ещё 14 годам лишения свободы).

То, что быт людей был довольно беден тогда, это понятно. Коммуналки, обший коридор, о "хрущёвках" тогда даже не мечтали. Но то, как показаны "старухи" с платком, который какой угодно, но только не красивый.

Отдельно я хочу остановится на эпизоде, где маленькую девочку-украинку "заносит" на Бухару, а там она ведёт себя как "русская". В фильме есть несколько коротких диалогов на украинском. Евреи в фильме не показаны (что ожидаемо). Жизнь в Бухаре показана плохо. Я вдруг понял, что во всех советских фильмах она так показана. Ну вот откуда я должен понимать, что приёмный отец целыми днями курит кальян. По одной короткой сцене, где у него в руке не понятно что? Кальян знали все? Все знали, что любимое времяпровождение это расслабиться, сидеть с друзьями и курить кальян? Я это узнал совсем не давно, про арабов вообще, в Израиле.


Михаил Брук: универсальное самознание приносит в жертву национальное (нарезка) (07.06.2018)

Хазин: Жарко будет в сентябре в России

Project Veritas: Insider Blows Whistle & Exec Reveals Google Plan to Prevent "Trump situation" in 2020 on Hidden Cam (English)



"The reason we launched our A.I. principles is because people were not putting that line in the sand...They’re going to redefine a reality based on what they think is fair and based upon what they want, and what and is part of their agenda"

* Insider: Google "is bent on never letting somebody like Donald Trump come to power again."
* Google Exec Says Don't Break Us Up: "smaller companies don't have the resources" to "prevent next Trump situation"
* Google Head of Responsible Innovation Says Elizabeth Warren "misguided" on "breaking up Google"
* Insider Says PragerU And Dave Rubin Content Suppressed, Targeted As "Right-Wing"
* LEAKED Documents Highlight "Machine Learning Fairness" and Google’s Practices to Make Search Results "fair and equitable"
* Documents Appear to Show "Editorial" Policies That Determine How Google Publishes News
* Insider: Google Violates "letter of the law" and "spirit of the law" on Section 230
https://www.projectveritas.com/2019/06/24/insider-blows-whistle-exec-reveals-google-plan-to-prevent-trump-situation-in-2020-on-hidden-cam/

UPDATE:
Congressman Louie Gohmert (TX-01) released the following statement today regarding the undercover video of Google released by Project Veritas:

“This video shows Google’s biases are now a threat to a free and fair election, all while they hide behind the immunity given by Congress years ago when they were supposed to be a simple ‘town square’ where everyone’s voice could be heard without biased results. In fact, Google references a significant role they see themselves fulfilling in the 2020 elections. This discovery should set off alarm bells throughout the country. It is no secret that Google has a political agenda. Multiple brave tech insiders have stepped forward and exposed Google’s censorship of content and specialized algorithms. This media giant’s ‘social justice narrative’ should distress all Americans who value a free and open society. Google should not be deciding whether content is important or trivial and they
most assuredly should not be meddling in our election process. They need their immunity stripped and to be properly pursued by class action lawsuits by those they have knowingly harmed.”
https://gohmert.house.gov/news/documentsingle.aspx?DocumentID=399712
END OF UPDATE

Sunday, June 23, 2019

Софи Рон Мария: Про кошек чёрных и не только

Чем отличается устрожающий от фундаменталиста.
Немного сокращено. Орфография, в особенности пунктуация, не сохранена.

...Хорошо. Все про харедим и я про харедим...Как и РС [религиозные сионисты] и даже в большей степени , чем РС, харедим подразделяются на группы, течения, хасидские дворы. Литовское направление, хасиды, сефарды. Хуцники, то есть репатрианты с другим опытом общинной и профессиональной жизни, которые , с одной стороны, распределены по разным течениям, а с другой,- всегда и всюду отличаются. Хозрим бэтшува, которые , в отличие от сектора РС, в секторе харедим зачастую формируют отдельные общины, потому что общество кастовое и до третьего поколения разница не стирается.

Ниже есть продолжение.

Кстати. В секторе РС эта разница тоже существует. Но там это вопрос интеграции- те, кто хочет интегрироваться, могут эту разницу стереть, ну или сильно уменьшить, примерно лет за десять.

О различии между вышеупомянутыми группами и об особенностях каждой написаны тома и монографии. Я же хочу рассказать сейчас только об одной- о модерн харедим. Потому что это имеет непосредственное отношение к развернувшейся в Израиле общественной дискуссии. А голоса этой группы, как и голоса РС, в этой дискуссии не слышно.

ТОВ и ПОАЛЕЙ АГУДАТ ИСРАЭЛЬ : нормализация в секторе

Кто они- модерн харедим? Большая их часть - не все- относятся к литовскому направлению. Еще лет 20 назад основное ядро среди модерн харедим составляли хуцники, но сегодня среди модерн харедим все больше и больше израильтян.

Модерн хареди работает. Как правило, в достаточно высокопрофессиональной сфере: он программист, адвокат, врач, исследователь в сфере прикладных наук. Работает и его жена. Модерн хареди носит костюм и черную кипу ( почти никогда - шляпу), иногда - только белую рубашку и черные брюки ( без пиджака), многие бреют бороду или коротко ее подстригают . Женщины модно и современно одеты, у более молодых юбки чуть выше колена,замужние носят длинные , красивые и дорогие парики. В семье практически всегда есть машина, а то и две. Модерн хареди свободно пользуется интернетом, в его распоряжении не «кошерный»,то есть закрытый для интернета и лишенный опции отправлять смс мобильный телефон, а смартфон. У семьи обычно хорошая квартира с садом или балконом, образ жизни в плане потребления и досуга напоминает мейнстрим РС и светских израильтян , принадлежащих к среднему классу: корзина потребления, кружки для детей, хорошая одежда и поездки за границу. Да, в общем-то , модерн харедим и есть средний класс.

Модерн хареди заходит на харедимные сайты и читает харедимные газеты, но знаком и с несекторальной прессой и разбирается в израильской актуалии .Он относит себя к сектору харедим, придерживается соответствующего кашрута, семейные торжества у него раздельные . Но при этом, хоть в синагоге он и не читает молитву за государство Израиль, он лоялен по отношению к государству, а сыновья его с большой вероятностью пойдут служить в армию ( в соответствующие части). Дети модерн харедим учатся в школах и ешивот тихониет собственной системы ( к примеру, Маарава и Нахардаа для мальчиков, Люстиг и Бейт Шуламит для девочек и другие) , где получают аттестат зрелости.

Формально модерн хареди признает ведущую роль раввинов в повседневной жизни и в общине, в действительности, как и РС, не принадлежащий к хардалю, решения, к ритуальной сфере не относящиеся ( каким телефоном пользоваться, какие книги читать, куда посылать детей учиться, за кого голосовать ), принимает сам. Формально он считает аврехов «высшей кастой», которая ведет правильный образ жизни, посвящённый исключительно изучению Торы, но для себя и своих детей выбирает другой маршрут.
В 2013 году модерн харедим создали - пока только на муниципальном уровне- движение Тов, представлявшее работающих харедим. Партия Тов сумела взять мандат в Бейтар Иллите и мандат в Бейт Шемеше, но на последних выборах ее задавили совместными усилиями ЕТ и ШАС, в основном ЕТ- партия играет больше на «ашкеназском поле». Во многом модерн харедим и Тов напоминают ПАЙ- партию Поалей Агудат Исраэль, которая существовала в первые годы государства, когда большинство харедим как раз работали, а многие и прошли через ЭЦЕЛ или ЛЕХИ.

Сегодня модерн харедим, как и не принадлежащие к крайнему флангу (в религиозном аспекте) РС [не хардаль] в кнессете не представлены...

Из политиков, пытающихся баллотироваться в кнессет, их взгляды и интересы представляют более или менее раввин Хаим Амсалем и дочь раввина Овадии Йосефа Адина Бар Шалом.

Об этих харедим не расскажут агитаторы НДИ, да они и не знают толком об их существовании - для этой партии все ультраортодоксальные кошки одинаково черные.

Но не расскажут о них и участники нынешней перебранки с противоположной стороны- защитники прав харедим не служить в ЦАХАЛе и гендерного разделения в общественном транспорте, в очередях, на церемониях. Для этих все религиозные кошки непременно и должны быть черными. А белые, рыжие и полосатые мешают гармонии и портят картину.

УСТРОЖАЮЩИЙ И ФУНДАМЕНТАЛИСТ

Сложилось так- и это крайне негативно отражается на общественной дискуссии, что в кнессете представлены только фундаменталисты - как ЕТ, так и ОПП,- что и создает ложное впечатление, будто ВСЕ религиозные,как харедим, так и РС, поддерживают харедизацию общественного пространства и хотят навязать свои нормы стране. В действительности, очень многие религиозные - и в том и в другом секторе- вовсе этого не хотят. Но на этом настаивают представленные в кнессете партии.
Похоже, что религиозное общество в Израиле переживает сейчас переходную стадию- стадию нового секторального разделения. На смену традиционному водоразделу харедим - РС с большой вероятностью может прийти водораздел ФУНДАМЕНТАЛИСТЫ- УМЕРЕННЫЕ.
Фундаменталист - вовсе не обязательно тот, кто носит черный костюм и шляпу и не ест продукты с печатью кашрута раввината. Фундаменталист - это тот, кто хочет заставить других жить по своим нормам, ибо эти нормы- единственно правильные.
Религиозный еврей может принять на себя дополнительные ограничения, к которым hалаха его не обязывает.

Если он говорит: hалаха этого не требует, но я хочу «украсить» заповеди и делать больше, он - махмир. Устрожающий. Для себя и для своей семьи.

Если он говорит: вот это и есть hалаха, а кто не придерживается этих норм, тот соблюдает заповеди только частично и все должны эти нормы принять,- он фундаменталист.

Если религиозный еврей входит в автобус и не садится рядом с женщиной, а предпочитает стоять или сесть рядом с мужчиной при наличии свободных мест- он устрожающий. Его право.

Если он требует отсадить всех женщин в задний отсек автобуса,- он фундаменталист.

Если замужняя женщина принимает - ДЛЯ СЕБЯ- решение, что она не будет носить длинный парик с шелковистыми локонами, потому что это нескромно, она- устрожающая.

А тот, кто расклеивает на стенах пашквили, где говорится, что такие парики - мерзость и носят их женщины дурного поведения,- фундаменталист .

Если женщина принимает решение носить закрытые одежды неяркого цвета и свободного покроя, она - устрожающая.

А вот если рав Авинер публикует призыв всем женщинам носить «тусклые закрытые одежды», он - фундаменталист.

У нас есть родственник, брацлавский хасид. Оказывается, рабби Нахман считал, что вредно для здоровья есть сырой лук. И придя , к нам в гости, он выудил лук из своего салата ( а вот тут, должна сказать , я тоже брацлав- не ем сырой лук). [см. про лук ниже]

Он - устрожающий.

А если бы потребовал, чтобы вся семья и гости ели салат без лука, то это был бы фундаментализм.

Личное решение религиозного еврея - устрожение.

Требование переделать на свой лад общественное пространство - фундаментализм.

Модерн хареди носит черную кипу, его жена- парик, они покупают в супермаркете продукты с печатью БАДАЦа и на их свадьбах мужчины и женщины сидят отдельно.

И это - не фундаментализм.

А вот когда хардальник требует ввести гендерное разделение на общественных церемониях, это- фундаментализм, и тот факт, что кипа- вязаная, дела не меняет

Устрожающий, честно признаюсь , не моя чашка чая. Я бы не вышла ( и таки не вышла, хотя как раз вот этих опций было больше всего) за него замуж. Но на свою чашку чая мы оба имеем полное право.

Потому что устрожающий, в отличие от фундаменталиста, не пытается обливать из своей чашки окружающих - кипятком.

ПРИНЦИП ЗАЩИЩАЮЩЕЙСЯ ДЕМОКРАТИИ

Сторонники перемен в общественном пространстве, - к примеру, требующие, как тот же Смотрич, отменить закон, ограничивающий гендерную сегрегацию, утверждают, что это не фундаментализм, а как раз демократия. А что если закон не позволяет проводить раздельных государственных / общественных мероприятий там, где большая часть населения этого хочет,то вот это «кфия хилонит». Именно это выражение употребил Смотрич, когда в День Катастрофы потребовал, чтобы в Холоне церемония была раздельной.

Ой ли?

Рассмотрим для примера матнас в религиозном квартале в Холоне, где , допустим, большинство составляют хардальники. Закон отменен и церемония раздельная. Яаков, религиозный житель квартала, хочет прийти на церемонию со своей женой Рахелью. Ан нет. Мужчины направо, женщины налево .Яаков- меньшинство в квартале . Но закон на то и закон, чтобы не позволить большинству лишить меньшинство его законных личных прав. Как,например, права мужа сидеть рядом с женой, брата с сестрой, матери с сыном, отца с дочерью и даже- страшно сказать - юноши и девушки, пары влюбленных, которые хотят вместе пойти на церемонию или на концерт. Иначе - где вообще проходит граница, ограничивающая право общины решать ? А если большинство жителей квартала хочет ввести раздельные тротуары? А если община потребует ввести в своих школах телесные наказания для учеников? А если захочет большинством голосов учредить полицию скромности ? Где красная черта?

Да и потом: почему сторонники разделения не требуют разделить зал на три зоны- мужскую, женскую и смешанную, чтоб Яаков мог сидеть рядом с Рахелью? Почему в Кирьят Арбе они добились закрытия бассейна, только чтобы не допустить, чтобы , в дополнение к мужским и женским часам были бы и семейные - смешанные?

Потому, что фундаменталист хочет устанавливать нормы для всех, не только для своей семьи. Сперва для квартала. Для общины. Потом для города. Потом для страны.

Свобода определять для других - это не свобода, это нарушение личных прав.

Право общины на подавление личных прав, пусть и пяти процентов- это право на принуждение.

Закон должен охранять гражданина от попыток принудить его отказаться от личных прав.

Это - принцип защищающейся демократии.

Прецедент у нас перед глазами - иранская революция. И Лондонистан.

И в заключение несколько слов о риторике последних недель.

Нет такого понятия «давление религиозных» или «давление харедим». И РС и харедим делятся на группы. И среди РС и среди харедим в последние годы поднимает голову фундаментализм. Цель его в обоих секторах - в первую очередь подчинить своих. Свою общину. Соседнюю , более либеральную. Светские - это более отдаленная цель.

Настоящий спор сегодня в Израиле - это вовсе не спор о мифическом призыве. И это не спор между светскими и харедим. Или между светскими и религиозными.

Я, религиозная еврейка, соблюдающая заповеди с 17 лет, со времен подполья в Ленинграде середины 70-ых, против отделения религии от государства. Это длинный разговор и тут не место объяснять, почему. Я против попыток НДИ выплеснуть вместе с грязной водой ребенка.

И категорически против фундаментализма, какую бы кипу ни носил на голове сторонник такового.

Можно быть религиозным сионистом. Модерн хареди. Сторонником правых. Сторонником Нетаниягу.

И при этом - противником раздельных государственных церемоний, раздельного транспорта, попыток влезть в личную жизнь гражданина и помешать ему разводиться.

Противником фундаментализма.

***
Я о том, что меняется водораздел. Вполне возможна перегруппировка: у РС больше общего с модерн харедим, чем с хардаль. А у хардаль больше общего с хардкор харедим, чем с модерн РС. Это и религиозные взгляды и социо-экономические предпочтения, которые ведь тоже роль играют/]

***
Тогда можно обсудить лук :-)

Есть соотношение подобия между Йисраэлем и человечеством в целом.

У каждой концепции, реализовавшейся в человечестве в виде нации со своей религией или религиозным направлением, есть параллельное течение в нашем народе, близкое к ней по идеям.

Поскольку браславский хасидизм явно ближе всего к индуизму, неудивительно, что они тоже отказываются от лука...(В индуизме лук, чеснок, грибы — плохая пища, затрудняющая духовный рост).

***

Вы думаете? А я просто решила, что во времена рабби Нахмана сырой лук считался вредным. Очень интересная мысль. Есть что-то общее, согласна. Недаром туда идут склонные к йоге и часто - побывавшие в Индии.

***

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=148025039589191&id=100031450873777

Доказательства виртуальности нашего мира ?



В конце ролика есть отсылка к:
* Дебаты: Является ли Вселенная «Компьютерной Симуляцией?» Участник и модератор Нил Деграсс Тайсон https://www.toalexsmail.com/2017/10/kurzgesagt.html (рекомендую)

* фильм Матрица, см. у меня тут https://www.toalexsmail.com/2013/01/matrix.html Кроме, Платонового мира идей, Матрица основана на Каббале.

Первая существенная неточность состоит в том, что невозможно построить корабль с ненулевой массой, который будет двигаться со скоростью света, а также невозможно частицу с ненулевой массой "затормозить", чтобы она двигалась с обычными скоростями. (Физика, 11 класс :-) честно говоря я не помню какие именно законы нарушаются при этом).

Также понятие спина очень упрощено, но не влияет на выводе (это что-то вроде "внутреннего момента вращения").

Особенно много ляпов допущено вокруг нелокальности и неравенством Белла. Cм. Гордон - Диалоги: Квантовые игры https://www.toalexsmail.com/2012/02/22102002.html

Закончу саркастическим вопросом Эйнштейна: "Вы действительно считаете, что Луна существует, только когда вы на неё смотрите?". :-)

См. также (ссылки выше, плюс):
#RisingLifePress: FABRIC OF THE COSMOS - part 3/4 : Quantum Leap (Brian Greene)

Saturday, June 22, 2019

ד"ר גיא בכור: המהפיכה הלא הגיונית של השפה העברית: האם 'ההפיכה השיפוטית' תבלום אותה (Hebrew)

Агния Барто и травля писателей

См. также: (начало)
Агния Барто и её передача "Ищу человека"

Агния Борто (урождённая Волова; ~4 (17) февраля 1906, 1 апреля 1981) - русская советская детская поэтесса, писательница, киносценарист, радиоведущая...

Союз писателей, официально основанный в 1934 году, был единственным разрешенным объединением литераторов. Позднее авторов, которые не состояли в Союзе, запретили публиковать. Если литератора из Союза исключали, это фактически означало, что у него отбирали способ заработка — в советских изданиях и издательствах он больше публиковаться не мог. А исключали писателей, например, за «проступки, роняющие честь и достоинство советского литератора». Какие именно это проступки и кого стоит исключать, решала партия и самые деятельные члены Союза писателей, в числе которых была и Агния Барто.

Ниже есть продолжение.

***
Травля Чуковского в 1930-х


В 1928 году после переиздания сказки Корнея Чуковского «Крокодил» Надежда Крупская [жена Ленина] высказалась о произведении: «Я думаю, ″Крокодил″ ребятам нашим давать не надо <…> потому, что это буржуазная муть». За этим последовала травля.

Писатель в то время уже был признанным классиком. Кроме того, со многими литераторами, которые вслед за Крупской выступили против него, он до этого дружил. Другом он считал и Агнию Барто. Чуковский, по ее же воспоминаниям, отправлял поэтессе письма, в которых хвалил ее произведения. Но вот незадача: Барто то ли так верила в советский строй, то ли так боялась остаться за бортом корабля современности, что отчасти травлю поддержала. Так, в 1930 году Агния Львовна подписала обращение писателей к Горькому, где сказки Чуковского вновь обвинялись в буржуазности и неактуальности. Например, строчку из «Мойдодыра»: «А нечистым трубочистам стыд и срам…», — рассматривали как вредную для советских детей. Им ведь необходимо внушать, что профессия трубочиста важна и полезна, но никак не постыдна.

В 1930 году, в «Литературной газете» было напечатано письмо за подписью Агнии Барто против народных сказок и против сказок Корнея Чуковского. В 1944 году К. Чуковский был вызван в Союз писателей, где его военную сказку назвали «несуразным шарлатанским бредом» и обвинили Корнея Ивановича в том, что тот сознательно опошляет задачи воспитания детей в духе социалистического патриотизма. Когда Корней Иванович вернулся домой после этого вызова, дочь Лидия спросила его: «Кто был ниже всех?» Он ответил: «Барто».

Барто против Лидии Чуковской

Поучаствовала Барто и в процессе против дочери Корнея Ивановича Лидии. Об этом процессе Чуковская написала в своих мемуарах. Ее исключили из Союза писателей в 1974 году после обвинения в нарушении устава, согласно которому писатели должны были создавать произведения, «достойные великой эпохи социализма». Статья «Гнев народа», которую Чуковская отправила для публикации за рубеж (в СССР опубликовать было невозможно), оказалась «недостойной». В своем тексте писательница обличала гнев трудящегося народа по поводу всего антисоветского, искусственно созданный редакторами советских газет. «Не читал, но осуждаю», — такие отклики выходили в печати после исключений из Союза писателей Пастернака и Солженицына, о которых в тексте вспоминает Чуковская. Разве можно осуждать, когда единственное, что ты знаешь о человеке — это то, что о нем написали в газете? Можно ли называть такой народный «гнев» настоящим? Этими вопросами задается Чуковская в своей статье. По ее мнению, рано или поздно этот ненастоящий гнев станет настоящим, если люди перестанут слепо верить в то, что им внушает власть. Что будет после этого — страшно представить самой Чуковской: «Хочу ли я этого? Нет. Я этого никому не желаю».

«Гнев народа» — это обращение ко всем, кто поддерживает травлю талантливых писателей, академиков и других представителей интеллигенции. В своей статье Чуковская прежде всего обращалась к тем, кто распространял ложь среди народа, с просьбой это прекратить. Но эти же распространители выступили против писательницы на собрании в Союзе писателей. Среди них была и Агния Барто. Она, участвовавшая в травле Корнея Чуковского, упрекала его дочь в том, что та порочит славное наследие великого сказочника: «Мне тяжело думать, что на светлую память о Корнее Ивановиче, учившем нас доброте, ложится ваша тень». Чуковская, естественно, вспомнила на процессе о травле отца. Но Барто вполне спокойно ответила: «Что же, по-вашему, Корнея Ивановича и покритиковать нельзя?"

В конце своего выступления Агния Барто заявила: «Вы требуете, чтобы все думали так, как вы. А я за свободу мнений. Я думаю, как Шостакович и Чингиз Айтматов, а вы — как Солженицын и Сахаров. Я вас зову: опомнитесь! Подобрейте!» За «злость» Чуковскую исключили из Союза писателей. Решение было единогласным. Кстати, единогласно исключали и Пастернака, и Солженицына. Причем под сообщением о согласии Московского отделения Союза писателей с исключением последнего (само решение приняли в Рязани) вновь стоит подпись Барто. На собрании по делу Пастернака, по предположениям (многие документы утеряны), детская поэтесса тоже присутствовала и, соответственно, должна была голосовать против него. После процесса Барто, М. Алигер, В. Инбер составили письмо к правительству СССР с предложением выслать Пастернака из Советского Союза.

Во время исключения Лидии Чуковской из Союза писателей Агния Барто сказала следующее: «Я думаю, как Шостакович и Чингиз Айтматов, а вы — как Солженицын и Сахаров... Мне тяжело думать, что на светлую память о Корнее Ивановиче, учившем нас доброте, ложится ваша тень».

Лидия Чуковская также вспоминает об этом собрании: «А главное: я никогда больше, до конца дней своих, не увижу в одной комнате такого множества, один к одному подобранных, падших людей. Большинству из них неоткуда было и падать. Но некоторые упали, скатились в эту бюрократическую трясину с высоты таланта. ... Ведь и Агния Барто человек несомненно способный — к сожалению, на всё». Речь идёт о судебном процессе Даниэля и Синявского, когда по поручению следственного отдела КГБ Барто накануне суда над писателями дала в качестве специалиста-эксперта отзыв на книги Даниэля, в котором подчёркивала антисоветскую направленность творчества Даниэля.

Барто против Александра Галича

Участвовала Агния Барто и в процессе Александра Галича. Первый раз персональное дело барда рассматривали в 1968 году, второй — в 1971-м. Сначала поэт отделался строгим выговором, потом — оказался исключенным из Союза писателей. В 1968 году Галичу запретили представлять песни на политические темы (с «политическим душком») на сцене. Он стал петь только на так называемых квартирниках, но и это не понравилось Союзу — они считали, что даже таким образом Галич распространяет свои «недостойные» мысли, ведь его друзья и знакомые записывали выступления на пленку.

В декабре на первом заседании по делу Галича Агния Барто вновь держала слово. В своем выступлении она отметила талант Галича, но при этом подтвердила, что многие его произведения совершенно антисоветские: «…досадно, что он занял такую позицию, недостойную члена Союза писателей. Я согласна, что читать это даже противно». Однако она предлагает Союзу вновь обойтись выговором и не исключать Галича, чтобы не порочить репутацию Союза. Барто считала, что можно было бы проявить великодушие, если бы Галич оправдался на широкую советскую аудиторию. Другие выступающие отметили, что великодушия хватило в 1968, ведь и тогда Союз мог с Галичем не церемониться. После этого Барто сказала, что независимо от решения секретариата, Галич обязан оправдаться перед советским народом и объяснить свое поведение.

Сам Галич еще в начале заседания заявил, что ничего антисоветского он не писал — поэтому он не понимал, за что он должен оправдываться. На этом заседании, несмотря на предложение ограничиться выговором, Барто все же проголосовала за исключение. И на следующем заседании в январе из Союза писателей Галича исключили. Вновь единогласным решением. Дальнейшая травля вынудила барда эмигрировать в 1974 году.

Кроме перечисленных дел, по просьбе КГБ Барто написала разгромную рецензию на творчество Даниэля (процесс Синявского и Даниэля — один из самых известных скандальных процессов в СССР).

Были в биографии поэтессы и светлые страницы. Так, когда из Института мировой литературы исключили ее подругу Евгению Таратуту, Барто помогала ей и ее семье. Таратуту должны были отправить в ссылку на 15 лет, но стараниями писателей ее довольно быстро реабилитировали и восстановили в должности. Кроме этого, свою премию, полученную в годы войны, поэтесса отдала на строительство танка, а после войны с помощью передачи «Найти человека» соединила больше тысячи семей, разделенных войной.

По материалам:
https://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%91%D0%B0%D1%80%D1%82%D0%BE,_%D0%90%D0%B3%D0%BD%D0%B8%D1%8F_%D0%9B%D1%8C%D0%B2%D0%BE%D0%B2%D0%BD%D0%B0
https://diletant.media/articles/45257003/