Thursday, October 24, 2019

אראל סג"ל וגדי טאוב בביקורת חריפה על המערכת המשפטית (Hebrew)





См. также:
דקל, סגל: ראיון עם ציפי לפני על השופט מאיר שמגר ומהפכה החוקתית

דקל, סגל: ראיון עם ציפי לפני על השופט מאיר שמגר ומהפכה החוקתית (Hebrew)

הראיון המלא:



קטעים:




См. также:
אראל סג"ל וגדי טאוב בביקורת חריפה על המערכת המשפטית

ג'ורג' אורוול, סטאלין, הולודומור ופרופוגונדה הסובטית (Hebrew)

Заметка полностью.



לפני כמה ימים ראיתי סרט מדהים, שלא מפסיק להעסיק אותי.

הסרט נקרא מר.ג'ונס ואני מרשה לעצמי לספיילר, מכיוון שהוצג רק בפסטיבל הסרטים בחיפה, ולא נראה שתזכו לראות אותו בבתי הקולנוע אי פעם.

הסרט עוסק בסיפור האמיתי והמדהים של עיתונאי וולשי, גארת' ג'ונס, שנוסע לברית המועצות בשנת 1933 במטרה לראיין את סטאלין. או לכל הפחות להבין כיצד תוכנית החומש שלו הצליחה להצעיד מדינה נחשלת להיות מעצמה כלכלית תוך זמן קצר כל כך. או בקיצור, מאיפה הכסף?


יש המשך למטה.
Ниже есть продолжение.

סטאלין בשנים הללו, זוכה להערכה גדולה בכל העולם, ובחוגים סוציאליסטים נחשב אליל של ממש. ונראה שהצליח לפצח את השיטה הכלכלית שמביאה לשגשוג, שוויון וצדק למספר האנשים הרב ביותר.

בהגיעו למוסקבה גארת' ג'ונס מבין שעיתונאים נתונים תחת צנזורה כבדה, הגבלות תנועה, ואף נורים בגבם אם הם עוסקים בעניינים לא להם (לא הרבה השתנה מאז..).

הוא מתחיל לחבר את הפרטים, ומבין שהסוד שהוא מחפש נמצא באוקראינה. בעזרת תחבולות הוא אף מצליח לנסוע לאוקראינה בליווי נציג הקרמלין. ובאחת העצירות הוא בורח מהמלווה שלו ועולה על רכבת משא של איכרים.

בסצנה מדהימה אחת הסוד מתחיל להתגלות: העיתונאי מוציא תפוז מהתיק, מקלף ואוכל, ולא שם לב שכל עיני הקרון נעוצות בו. ואז כשהוא זורק את הקליפות על הרצפה קופצים האנשים ורבים ביניהם על הקליפות, מול מבטו ההמום. אח"כ הוא מציע לשכנו לקרון כסף כדי לקנות את מעילו, אבל האיכר לא רוצה כסף, הוא שואל אם יש לו לחם. ומיד מוריד מעליו את המעיל תמורת כיכר לחם אחת.

סצנה אחר סצנה, כל אחת מאופקת ומזעזעת בדרכה השקטה, ג'ונס נחשף לרעב הכבד השורר באוקראינה.
במקום איכרים גאים וחרוצים, כפרים ריקים, גופות, ילדים יתומים, ותופעות של ובכן.. קניבליזם.

הולודומר. להרעיב עד מוות.

אוקראינה הפוריה, האדמה השחורה, אסם התבואה של אירופה, נתונה במצור ונשדדת מכל התוצרת שלה שמועברת למוסקבה. ואנשיה נמקים ברעב ומתים במליונים.

ג'ונס נתפס ונכלא, ומשוחרר חזרה לבריטניה תחת איום שלא יפרסם את שראה וצילם אחרת שישה מהנדסים בריטים שנכלאו עימו, יוצאו להורג.
הוא מתלבט ומתלבט ומחליט לפרסם.

אבל. בעיה. אף אחד לא ממש מאמין או רוצה לשמוע.
אחת הסיבות לכך היא וולטר דורנטי, הכתב המוערך של הניו יורק טיימס, שמדווח באותן שנים ממוסקבה. הוא מחזיק בפרס פוליצר ונחשב במערב לערוץ החדשות היחיד כמעט מתוך ברהמ. הדיווחים שלו שימשו את מקבלי ההחלטות בארהב ובבריטניה, ובהיעדר שגרירות הם אף היו בקשר ישיר עימו.

בכל אותו זמן, דורנטי הוא יקיר המשטר הסובייטי, שמפרסם למערב את הידיעות המגויסות שמהללות את סטאלין ומשטרו.
הוא מפריך את ''השמועות'' על הרעב הגדול וטוען שג'ונס הוא עיתונאי צעיר ויהיר שפשוט ניפח שמועות.

בשלב הזה ג'ונס, מודח מכל מעמד ויוקרה, חוזר לעיירה הקטנה בוולש לכתוב במקומון ובטוח שסופו להשתגע.

אבל אז מגיעה הזדמנות לפרסם את סיפורו בעיתון גדול שמוכן לתת לו גב, וזה הופך לפרסום רחב שמכה גלים בכל העולם וסודק בגדול את הקרדיט של סטאלין.
הסוף.

עד היום, הפרסום של גארת' ג'ונס ויומניו הן בין העדויות הבודדות שהתפרסמו מההולודומר. לצערנו, הוא חוסל על ידי הסובייטים (כלומר, נהרג במהלך שוד) כשנה לאחר הפרסום.
דורנטי כבר נפטר, כשכל פרסומיו בניו יורק טיימס נחשפו בשנות ה90 כפייק ניוז אחד סדרתי. אבל הועדה של פרס הפוליצר החליטה בכל זאת שלא לשלול ממנו את הפרס (?!).

ג'ורג' אורוול, בן גילו של גארת' ג'ונס, כתב בהשראת חשיפתו את הספר חוות החיות.

ההולודומר, עד היום לא קיבל, לטעמי, את מקומו הראוי בהנצחה, במחקר ובספרי ההיסטוריה.

את הקרדיט לסרט צריך לתת לבימאית הפולנית המצוינת אניישקה הולנד.

אם הסרט יגיע לבתי הקולנוע או לטלוויזיה, רוצו לראות.

https://www.facebook.com/groups/781518758549418/permalink/2739056279462313/