תת אלוף צביקה פוגל לשרון גל על הפתרון של המצב בעזה (Hebrew)

אם אני הייתי רמטכ"ל הייתי מודיע בבוקר לראש הממשלה או שאתה נותן לי לנסצח או שתחפש קישוט אחר. אני להמשיך להוריד בניינים וערימות חול לא מוכן. לא בשביל זה באתי ועשיתי את כל הקריירה הצבאית שלי ומתחילת תפקידי אני מדרב על איך מנצחים...
...
אני לא רוצה מלחמה, אני לא רוצה שמות נוספים על לוחות השיש, שלא יהיה לך שום ספק, אבל אני לא מוכן לסבול כל שנתיים או שלוש סבב...די! אני מוכן לשלם את המחיר היום כדי לנצח ולהביא לפה 50 שנים של שקט... אני גם מוכן בגילי המופלג להיות ראשון הלוחמים... למה? כדי להבטיח לנכדים שלי מדינה שלא חייה כל בוקר על החרב ועל מלחמה, אלה איך מקיימים פה הסכם שלום וחיים פה בצורה נורמלית, אם שיגרת חיים ראויה. זה כל מה שאני רוצה. הם חושבים על טוסיק שלכם. הם חושבים איך על הגב שלכם לא נרשמים נפגעים והרוגים. ואני מבין את זה, אבל אני לא מקבל את זה...
...
בוא ננצח ונראה לאויבים מסביבינו שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר הניצחון.
...
- ואתה אומר בקושי רב בבוקר כבר אין ברירה.
- אני אומר את זה כבר תקופה ארוכה...כל פעם שאני עולה פה לשוחח...המחיר יהיה יותר גבוהה.

...אנחנו לא רוצים את הנזק האגיבי. כי אותו אחד [מחבל] נימצא, נניח, מתחת לבית חולים שיפא. סליחה? אני מבין את הצורך הומניטרי. אבל אני מבין גם צורך ההומניטרי של משפחתו של משה אגדי ז"ל מאשקלון שנהרג הבוקר... גם את זה אני מבין... כן, הייתי מוריד פצצה, טיל, משהו מדויק, יפה מתחת לבית חולים שיפא. למה? כדי להרוג את מי שצריך להרוג, כדי שאנחנו נוכל להתחיל לקיים שגרת חיים נורמלית. די! אנחנו כל הזמן מגבילים את עצמינו. במקום לשים קווים אדומים לאויב, שמים קווים אדומים לנו. די! מספיק! ערכים ומוסר זה לא רק מול האויב זה גם נגד אוכלוסייה שלנו. בוא נדאג לעצמינו...