בעוד בכל העולם שיעור הילודה יורד עם העלייה בהשכלת הנשים, בישראל היא מרקיעה שחקים דווקא בקרב האוכלוסייה היהודית החזקה ■ עד כה, אפילו יוקר המחיה לא גרם לנשים הישראליות ללדת פחות ■ האם משבר הדיור ירסן את השד הדמוגרפי המשוגע?
מירב ארלוזורוב
16.01.2019 06:06
Ниже есть продолжение.
https://www.themarker.com/allnews/.premium-1.6846247ישראל היא מדינה משוגעת, לפחות בכל הקשור לילודה. בעוד בכל העולם הילודה יורדת עם העלייה בהשכלת הנשים, בישראל הילודה מרקיעת שחקים דווקא בקרב הנשים המשכילות. ילדים רבים במשפחות מבוססות מעצבים את העתיד של ישראל. השאלה הגדולה היא כיצד ישפיע משבר הדיור על הילודה?
בואו נחדל להיות פוליטיקלי קורקט, ונדבר על נושא אסור: השד הדמוגרפי, או מה קורה לגידול האוכלוסייה בישראל. מחקר חדש שפירסם מרכז טאוב קובע כי השד הזה חי ובועט, אבל בכיוונים אחרים לחלוטין מכפי שמרבית הציבור חושב. למעשה, השד הדמוגרפי בישראל הוא משוגע על כל הראש, ומצליח להפתיע מכל כיוון שלא תסתכלו עליו.
האוכלוסייה צומחת בקצב מעורר השתאות: הישראליות יולדות 3.1 ילדים בממוצע לאישה, שזה בדיוק ילד יותר מהממוצע ב–OECD, וגם יותר ממרבית המדינות המתפתחות, לרבות הודו, פרו, דרום אפריקה או אינדונזיה. המדינות היחידות בעולם ששיעור הילודה בהן גבוה יותר מבישראל הן מדינות אפריקה. המדינות ששיעור הילודה בהן דומה לזה שבישראל הן מדינות ערב.
לשם המחשה, הפעם האחרונה שבה שיעור הילודה הממוצע לאישה היה 3.1 בארה"ב היתה בשנות ה–60, באיטליה בשנות ה–30, בגרמניה בערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בבריטניה ב–1908 ובצרפת ב–1889. כן, האישה הישראלית נמצאת היום בנקודה שבה האישה הצרפתייה היתה לפני כמעט 130 שנה.
באופן מובהק, המאה האחרונה עמדה בסימן של ירידה בילודה במרבית העולם, בראש ובראשונה במדינות המפותחות, יחד עם העלייה בהשכלה, ברמת החיים ובמעמד האישה. האישה המשכילה, בעלת הקריירה, שמתגוררת בדירה יקרה בעיר ושואפת לרמת חיים גבוהה לה ולילדיה, יולדת פחות. כך זה בקרב כל המדינות המפותחות בעולם, פרט למדינה משוגעת אחת.
פרו ורבו
גם ישראל עוברת תהליך דומה של עיור, עלייה ברמת החיים, עלייה בהשכלה ויציאת נשים לעבודה — הישראליות עובדות בשיעור הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות, שניות רק לנשות איסלנד — אבל בישראל לכל אלה אין קשר לשאלת פריון הילודה. נהפוך הוא, בישראל מתקיים קשר הפוך שאין שני לו בעולם — ככל שההשכלה ורמת החיים עולות, כך עולה גם הילודה.
זהו הממצא המרתק במחקר שנערך בידי פרופ' אלכס וינרב, פרופ' דב צ'רניחובסקי ואביב בריל במרכז טאוב. לפי המחקר, הילודה בישראל נמצאת במגמה הפוכה מהעולם של גידול וילודה מוגברת דווקא של נשים משכילות, מבוססות וחילוניות. הסיסמה הקליטה "ארבעה ילדים זה השלושה החדש" מקבלת אחיזה בסטטיסטיקה.
ב–1996–2016 הנשים החילוניות הגדילו את מספר הילדים שלהן מ-1.8 ילדים לאישה ל-2.2 ילדים. באותן שנים, אגב, הילודה בקרב חרדים עלתה ב–0.3 ילדים בלבד ונמצאת כיום במגמת ירידה, והילודה בקרב הנשים הערביות התרסקה (הנשים המוסלמיות ירדו מתשעה לשלושה ילדים לאישה). הנשים הערביות הן אלה שמתנהגות כמו נשים מודרניות — ככל שההשכלה והעצמאות שלהן עולות כך הן יולדות פחות.
ילדים בירושליםילדים בירושליםאמיל סלמן
זאת ועוד, ישראל מתאפיינת כמו כל העולם בעלייה בגיל הלידה הראשונה, והתאחרות של גיל הלידה האחרונה. אבל בעוד בעולם דחיית גיל הנישואים והלידה הובילה לכך שנשים יולדות פחות במצטבר, בישראל הן מתחילות ללדת מאוחר, וממשיכות ללדת בגיל מבוגר. ישראל היא שיאנית של לידות בגיל מבוגר, כולל שיעור גבוה יחסית של אמהות יחידניות בגיל הזה. מתוך כל שש אימהות שיולדות מעל גיל 40, אחת עושה זאת כאם יחידנית.
המספר הגבוה יחסית של אמהות יחדניות מבוגרות עומד אל מול שיעור נמוך של נשים שאינן יולדות כלל. אצלנו ערך המשפחה וההורות עומד מעל לכל, ולכן השמרנות היחסית של החברה הישראלית מתנפצת כשמדובר בשאיפה להיות אמא: נשים לא נשואות מקבלות תמיכה ועידוד מהחברה לעשות ילד לבד, העיקר שיזכו להיות אמהות.
עבור כל מי שחושש מהשד הדמוגרפי הכפול, אלה הן בשורות טובות: הילודה הערבית נעצרה בחריקת בלמים, והילודה החרדית מתייצבת (ואפילו יורדת מעט). לעומתם, דווקא הילודה החילונית נמצאת במגמת עלייה. אמנם הנשים החרדיות הן עדיין שיאניות הילודה בישראל — עם שבעה ילדים לאישה, אבל החרדיות נמצאות במגמת ירידה קלה, ואילו החילוניות — עם 2.2 ילדים לאישה, נתח של 40% מהאוכלוסייה, ונטייה להגברת הילודה — הן אלה שנותנות את הטון כרגע.
מספר ילדים ממוצע לאישה יהודייה לפי רמת דתיות
כשילדים הופכים מנכס לנטל
המעניין במיוחד הוא ההתמקדות של הגידול בילודה בקרב חילונים משכילים, מבוססים ומבוגרים. יש לכך השלכות מדיניות מרתקות: יותר ילדים נולדים למשפחות מרובות אחים — חוויית האחאות היא חזקה במיוחד בתרבות הישראלית — ויותר ילדים נולדים למשפחות בעלות אמצעים, שיכולות להשקיע בהם משאבים.
עבור מדינה עם שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המפותח, זוהי בשורה חשובה: הנטל המוטל על כתפי המדינה מבחינת מערכות החינוך והבריאות, על רקע הילודה מרקיעת השחקים שלנו, הוא קטן יותר, כי משפחות בעלות אמצעים יכולות לצייד את הילדים שלהן בכישורים הנדרשים לחיים פוריים.
זאת ועוד, ריבוי ילדים שנולדים למשפחות מבוססות הוא בעל השפעה סביבתית חיובית — ילד ממשפחה דלת אמצעים שיגדל בשכונה שבה יש הרבה ילדים חזקים, יהנה משכונה תומכת ומעשירה, שתפצה על היעדר המשאבים בתוך המשפחה. המדינה, כלומר, יכולה למקד את משאביה בשכונות עוני, בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית.
מספר ילדים ממוצע לאישה לפי מגזר
השלכה מרתקת נוספת נוגעת לסוגית יוקר המחיה. זה יקר ללדת שלושה או ארבעה ילדים, בעיקר לנוכח המעבר לעיר והצורך לקנות דירות גדולות לכל הילדים. אלא שעד עתה, יוקר המחיה לא עצר את מרוץ הפריון. ערך המשפחה כל כך חזק אצלנו, שהוא גובר על השיקול הכלכלי, בניגוד גמור להשפעת העיור על הפריון בכל העולם: כשהמעבר מהכפר לעיר הפך את הילדים מנכס (עוד ידיים עובדות בשדה) לנטל (עוד חדר יקר, ועוד עלויות חינוך גבוהות).
השאלה הגדולה שהמחקר של מרכז טאוב מעלה היא כיצד ישרוד ערך המשפחה את משבר הדיור. ההתעקשות ללדת שלושה או ארבעה ילדים מחייבת דירות גדולות, וכשמחירי הדירות מרקיעים המגבלה הכלכלית עשויה להתחיל ולרסן את הילודה. למשפחות לא יהיה די כסף לקנות דירה מספיק גדולה לעצמן, ובוודאי שלהורים לא יהיה כסף לסייע לילדים ברכישת דירה.
האם משבר הדיור עומד לרסן את השד הדמוגרפי המשוגע? בטאוב לא יודעים לענות על כך. פרופ' אלכס וינרב, למשל, לא משוכנע. "יש סיכוי שאנשים יעדיפו להצטופף, ולשכן שניים או אפילו שלושה ילדים בחדר שינה אחד — זה מקובל בארץ שאחים ישנים יחד — ולא ללדת פחות". אבל גם וינרב מודה שאין לו מושג, ולו מהסיבה הפשוטה שכבר כיום נס הילודה הישראלי עומד בניגוד לכל הציפיות, כך שהכל יכול לקרות.
No comments:
Post a Comment