ראיון חגיגי ובלעדי עם מנכ”ל Bird בישראל שמספר לגיקטיים למה בחרה החברה ששווה מיליארדים להתרחב דווקא לתל אביב: האם הישראלים כבר הצליחו לגנוב קורקינטים מהרחוב? איך החברה משתמשת במידע כדי לא להפוך למטרד? האם הפתרון שלהם באמת יכול לגרום למשתמשים למכור את הרכב הפרטי?
Ниже есть продолжение.
https://www.geektime.co.il/bird-interview/...בתחילת אוגוסט השיקה החברה את השירות שלה בצורה רשמית בארץ. עכשיו, חודש לאחר שהקורקינט הראשון של החברה יצא לדרך ברחובות תל אביב, ישבנו לראיון בלעדי עם יניב ריבלין, מנכ”ל Bird-ישראל, כדי לשמוע למה החברה הגיעה בכלל לישראל, האם הישראלי היפה כבר הספיק לגנוב ולהשחית את הקורקינטים הפזורים ברחבי העיר...
...אם טיילתם ברחבי תל אביב במהלך חודש אוגוסט, וודאי הבחנתם בקורקינטים השחורים הפרוסים ברחבי העיר. Bird היתה מהחברות הראשונות בעולם שהציעה את שירות הקורקינטים החשמליים השיתופיים שהצליח לשגע את אמריקה: כדי להשתמש בשירות המשתמשים צריכים להוריד את אפליקציית Bird ולאתר את הקורקינט הפנוי הקרוב אליהם על גבי המפה. בהגיעם אליו, כל שצריך לעשות הוא לסרוק את הברקוד הממוקם על הכידון, ונעילת המכשיר תשתחרר. בגמר הנסיעה המשתמש יכול להשאיר את הקורקינט בכל מקום שיחפוץ בו (בתנאי שלא יפריע למרחב הציבורי), ולסיים את הנסיעה באמצעות האפליקציה, שתנעל את הקורקינט עד לנוסע הבא. הקורקינטים אגב הם מתוצרת חברת שיאומי הסינית, כאשר בכל יחידה ממוקם מנעול מיוחד, ורכיב GPS שמסייע למציאת הקורקינטים באפליקציה, ולאיתור שלהם על ידי החברה...
...“ישראל היא שוק מדהים לחברה. מבחינה רגולטורית אנחנו מאוד מתקדמים. מספיק לצאת החוצה ולראות את מספר הקורקינטים בשבילים, כדי להבין שאנחנו כבר בקדמת הטכנולוגיה בכל הנוגע לנושא הזה”. אמנם בישראל רובנו רגילים לראות את האופניים והקורקינטים החשמליים בכל מקום (כולל על המדרכה), אבל בארצות הברית, הציבור עדיין מנסה להסתגל לרעיון.
כשהקמנו את Bird בארצות הברית הקורקינטים היו חייזרים, אבל פה התרבות היא מאוד מפותחת. גם פריז וגם תל אביב הן Tech Hubs גדולים. בנוסף, המזג אוויר פה הוא מדהים וקלאסי כל שנה, והוא דומה למקום שבו התחלנו – קליפורניה”.
...עד כה, החברה השיקה את השירות שלה בישראל רק בתל אביב, ואי אפשר להגיד שקורקינט חשמלי יכול לעזור לכם להגיע מחיפה לתל אביב. לכן החברה ממתגת את המוצר שלה כ”פתרון הקילומטר האחרון” (או Last Mile Solution). כלומר, פתרון לנסיעות קצרות יחסית של קילומטרים בודדים, אז אל תצפו לראות אותם נוסעים לצידכם בפקקים באיילון. “בתל אביב, אנחנו חיים את הקילומטר האחרון הזה כל הזמן. כמעט מכל נקודה לנקודה מפרידים קילומטרים בודדים. התשתית בתל אביב היא די טובה, ואפשר להגיע כמעט לכל מקום עם שבילי האופניים. העיר הזאת מאפשרת חווית רכיבה מדהימה”.
מאחר שהשירות של החברה הוא פתרון קילומטר אחרון, ריבלין לא רואה את עצמו כמתחרה לרכבת ישראל למשל, אלא כשירות משלים לתחבורה הציבורית: “אפשר לעלות לרכבת, להגיע לתחנת האוניברסיטה, לקחת Bird, לעלות לאוניברסיטה או לנסוע לרמת החייל, ולחזור על Bird בסוף היום. אנחנו חלק מהאקוסיסטם, לא שירות בפני עצמו”.
על פי ריבלין הקורקינטים החשמליים של החברה יעזרו בהורדת העומס האדיר שכולנו מרגישים בכבישים: “ישראל היא מקום אחרון במדינות ה-OECD במספר המכוניות הגדול ביותר, ועד שנת 2025 יכנסו מיליון כלי רכב ביום לתל אביב על פי ההערכות”.
...המשתמשים מתבקשים לצלם את מיקום הBird כדי לוודא שהרוכב הניח אותו במקום ראוי שלא יהווה סכנה או מטרד להולכים על המדרכות...
התוצר הנלווה להפעלת המערך של הקורקינטים, הוא כמויות המידע ש-Bird אוספת על הרגלי השימוש של המשתמשים. בנקודה זו, Bird לא מוכרת את המידע לגורמים אחרים ברחבי העולם, אך היא כן משתמשת בו כדי להתאים את השירות שלה לביקוש: “אנחנו רואים באופן אנליטי ב-Dashboard שלנו אם הצרכנים צריכים עוד Birdים. אם הצרכנים ממשיכים להראות את ההתלהבות והצורך שלהם בנו, אנחנו נמשיך להגדיל את מלאי הקורקינטים. רק כשנראה צורך בשימוש נרחב נוסיף קורקינטים לצי, כדי שהם לא יהוו מפגע ברחובות”.
החברה משתמשת במידע הנאסף אצלה מדי יום כדי לקבל החלטות בנוגע לכמות הקורקינטים שייפרסו ברחובות, המיקומים בהן ימוקמו הקורקינטים מדי יום על פי אזורי ביקוש וכדומה. החברה אפילו יכולה להורות ל’צפרים’ (המשתמשים שאוספים את הקורקינטים כדי להטעין אותם, ע.ב.) להשאיר את הקורקינטים אצלם במקרים כמו ימים חורפיים למדי בהם התנאים לא מאפשרים שימוש בטוח בשירות.
אילו דברים למדתם על המשתמשים שלכם עד כה?
“אנחנו רואים מגוון שימושים רחב. בשבת בצהריים למשל ראינו נדידה המונית של קורקינטים של Bird לכיוון הים”. בכלל, בהתאם לשפה הייחודית שפיתחה החברה ומתבסס על עולם בעלי הכנף, ריבלין לא מפספס אף הזדמנות להשתמש במשחקי מילים. “לאורך השבוע ראינו נדידה לכיוון מגדלי עבודה כמו מגדל אלקטרה, לכיוון שרונה, ואנחנו רואים לא מעט לקוחות חוזרים”.
רבים טענו כי המחיר של השירות הוא גבוה יחסית, אתם חושבים שהשירות מתומחר בצורה נכונה לשוק הישראלי?
“יש פה אלטרנטיבה לרכב פרטי, מונית שירות ואפילו אוטובוס”, מסביר ריבלין, אשר טוען כי רמת העצמאות של המשתמש היא בלתי ניתנת להשוואה. בהתאם למבנה של תל אביב, ריבלין סבור כי משך הנסיעה הממוצע בעיר הוא כ-12 דקות לנסיעה שמסתכמות בכ-11 שקלים. החברה גובה 5 שקלים על הפעלת הקורקינט בכל תחילת נסיעה, וחצי שקל על כל דקת נסיעה. “לא צריך לחכות לאוטובוס, לא צריך לשלם 25 שקלים על חניה, ועוד לא דיברנו על הזיהום, זמן ההגעה, הדינמיות והגמישות. המטרה שלנו היא לפתור את המייל האחרון, וזה הרבה יותר זול מלקחת מונית”. ריבלין מאמין כי השירות הוא תחליף נוח וזול, ונכון לעכשיו, החברה לא מתכננת להפעיל תוכנית מנויים בדומה ל”תל-אופן”.
כלכלה שיתופית 2.0
מאחר שמדובר בקורקינטים חשמליים שזקוקים לטעינה, לחברה יש מודל הטענה מעניין במיוחד. Bird מזמינה כל משתמש להפוך להיות “צפר”. לאחר השעה 21:00, הצפרים יכולים בזמנם החופשי למצוא באפליקציה קורקינטים שזקוקים להטענה, אוספים אותם, מטעינים אותם בלילה, ומשחררים אותם ל”קנים” (כלומר, אוסף של עד 3 קורקינטים יחדיו) מוסכמים מראש עד השעה 07:00 בבוקר, בה המשתמשים יכולים לשוב ולהשתמש בשירות. על כל קורקינט שהוא מטעין ומחזיר למקום בזמן, הצפר יכול להרוויח בין 20-50 שקלים, כאשר הכמות המקסימלית שצפר יכול להטעין בלילה תלויה רק בו ובמלאי הקורקינטים הפנויים להטענה.
בארצות הברית, הכלכלה השיתופית בה כל אחד יכול להרוויח כסף מפעולות שונות ומשונות, היא כבר עניין שבשגרה, אבל בישראל, Bird היא אחד השירותים הראשוניים שמשתתפים במה שמכונה “כלכלת החלטורות” (Gig Economy).
צפר יכול להטעין כמה קורקינטים שהוא רוצה? איך זה עובד מבחינת המטענים שהוא מקבל מכם?
אם אנחנו רואים שהטענת מספר קורקינטים מסוים, לא רק שתקבל סכום כסף יפה, אנחנו גם נביא לך עוד מטענים. זה מתחיל ממטען אחד למטעין, ואז מביאים עוד. זו כלכלת שיתוף 2.0 שאנחנו לוקחים צעד אחד קדימה. אין שום התחייבות מצד הצפר, ואנחנו רואים את ההתלהבות. הם רואים עצמם כחלק מקהילה, ואני חושב שהתחום הזה של כלכלה שיתופית רק הולך ומשתפר”.
איך היית מתאר את הצפר הממוצע שנתקלת בו עד עכשיו?
“יש לנו נהגי מוניות, סטודנטים, מילניאלז, אנשים בין עבודות. רוב האנשים שנרשמו היו חבר’ה שמעורבים מאוד בטכנולוגיה ושמעו עלינו במקומות אחרים. הם רצו להצטרף למשהו מוקדם וראו את הפוטנציאל. הם אכן אספו גם יותר קורקינטים בהתחלה והרוויחו. יש לנו חבר’ה שעושים מאות שקלים בלילה”. ריבלין מסביר שבחזון שלו, סטודנטים יקחו בבוקר את הקורקינט מתחת לבית, ייסעו לאוניברסיטה, יחזרו בחזרה על Bird לקראת הערב ויקחו את הקורקינט להטענה בלילה, כדי לשלם על הנסיעות ב-Bird.
ריבלין מספר כי ההתלהבות של חלק מהצפרים בישראל הפתיעה אותו: “ראינו אנשים שבנו מעמד מיוחד להעמסה של קורקינטים על האופנוע, חבר’ה שקנו עגלות מיוחדות. אחרים שכרו רכב עם מקום להטענה כבר בתוכו”.
החוק הישראלי קצת מקשה על נושא הכלכלה השיתופית. איך אתם מתגברים על הבעיה הזו?
“אנחנו משלמים לרשות המסים את המיסים המקסימליים כדי לוודא שהמטעינים לא יצטרכו לפתוח עוסק פטור”.
יש לנו אמון בצרכן הישראלי
עד כמה שהרעיון נשמע כמעט פשוט וחכם, תגובות רבות ברחבי הרשת הטילו ספק בצרכן הישראלי עם כניסת Bird. רבים חשבו שהחברה האמריקאית תמימה לחשוב ש”הישראלי המכוער” לא יזנק על ההזדמנות, יקח את הקורקינטים מהרחוב ויפרק, יגנוב או ישחית אותם. למרות שהוא מסרב לנקוב במספרים, נראה שריבלין מרוצה עד כה: “יש לנו אמון בצרכן הישראלי. עד עכשיו אנחנו מאוד מרוצים. הצרכן הישראלי מתייחס לקורקינט בצורה יפה מאוד. אין לך מה לעשות עם הקורקינט אם אתה גונב אותו. אנחנו יכולים להשבית לחלוטין את הקורקינט מרחוק אם צריך”.
אתם מציירים את עצמכם כמעט כחלופה לתחבורה ציבורית. מה לגבי השעות בהן היא כמעט ולא קיימת בלילה?
“הדרך הכי טובה לאפשר לצרכן את השירות הזה, היא לפרוס בבוקר בצורה מסודרת את כל הקורקינטים. אנחנו פועלים בשעות מאוחרות יותר אפילו מבארצות הברית. המטרה שלנו היא שהכלים יהיו מושמשים ומסודרים לצרכן בבוקר כדי שלא יהיה מצב של חוסר אחידות או כאוס. בלילה אנחנו מעדיפים לעשות את הטיפול בקורקינטים, וכרגע זה המודל הטוב ביותר עבורנו ועבור הלקוחות”. עם זאת, ריבלין מדגיש שהחברה מסתכלת על הרבה מודלים אפשריים, וכי היא פתוחה לכל שינוי שיבוא בעקבות הביקוש של הצרכנים.
רבים בישראל מודאגים מהסכנות שבנהיגה על קורקינט חשמלי. איך אתם מתמודדים עם זה?
“בטיחות זה אחד הדברים החשובים ביותר עבורנו. חובה אצלנו לרכוב עם קסדה. בנוסף, אנחנו נהיה השליחים של עידוד הרכיבה עם קסדות”. ריבלין חושף כי בארצות הברית החברה כבר חילקה למעלה מ-30,000 קסדות בחינם, וכי ביום הראשון ללימודים באוניברסיטת תל אביב, עימה היא החלה בפיילוט, החברה תחלק קסדות בחינם, ותעשה פעילויות נוספות בהמשך. בנוסף, החברה תקיים קמפיינים לעידוד רכיבה נכונה.
החוק מחייב את הלקוחות לנסוע עם קסדה, וגם אתם. אבל זה פוגע למעשה בספונטניות של השימוש בשירות.
“אני מאמין שככל שהשירות יהפוך ליותר פופולארי, אנשים פשוט יתחילו להסתובב עם קסדה. אני אישית מסתובב עם קסדה כמעט לאורך כל היום. זה משהו שיצבור תאוצה, וזה פשוט חינוך של השוק”.
ומה תעשו אחרי תל אביב?
“אנחנו נתפרס לערים נוספות. אם עיריות רוצות לעבוד איתנו, הן מוזמנות לפנות אלינו. אנחנו ערוכים לשיתופי פעולה נוספים”, עם זאת, מזהיר ריבלין, “זו תהיה פריסה הדרגתית ואנחנו רוצים לעשות אותה בצורה נכונה וחכמה”. ריבלין מוסיף כי ברחבי העולם החברה משתמשת במידע שנאגר אצלה על הרגלי השימוש של המשתמשים כדי להצביע על איזורים שזקוקים לפיתוח תשתיות כמו שבילי אופניים: “היופי הוא שאנחנו יכולים לספק נתונים בזמן אמת של שימושים. איפה צריך יותר שבילים, איפה צריך להרחיב. אנחנו מדברים עם עיריות ועוזרים להן לקבל החלטות חכמות יותר שיטיבו עם כולם”.
ושאלת השאלות: איך אתה מגיע למשרד שלך כל בוקר?
“הגזמת. אני מגיע כל בוקר עם Bird. יש לי קסדה נהדרת וממותגת שאני הולך איתה לכל מקום”
No comments:
Post a Comment