בטקס הפרידה משר הביטחון אביגדור ליברמן, לפני כמה חודשים, אמר הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט: "לא תמיד הסכמנו. סברנו שמהלכיו של השר יובילו למלחמה מיותרת". כמה שנים קודם לכן, בפרידה משר האוצר יאיר לפיד, אמר ראש אגף התקציבים: "היו גם התבטאויות של השר שפגעו בכלכלה הישראלית".
אם אינכם זוכרים את ההתבטאויות האלה, זה כיוון שהן לא נאמרו מעולם. אין רמטכ"ל שיעז להחציף כך פנים לדרג המדיני. גם באוצר יש מחלוקות ואנשים דעתניים בשפע, אבל לא נהוג לחלק שם ציונים בפומבי לעומד בראש המערכת.
יש רק משרד אחד שבו פקיד הציבור משמש בעיני עצמו כקצין מבחן של הפוליטיקאי שמעליו, וזהו, כמובן, משרד המשפטים. הפרקליטים שממונים בימים כתיקונם לשמור שהרשות המבצעת לא תחרוג מגבולות סמכויותיה שכחו כל כך את מגבלות הכוח, עד שהפכו את טקס הפרידה מאיילת שקד למעמד חלוקת תעודות.
פרקליט המדינה, שי ניצן, הספיד את עצמו במילים נרגשות ("ארבע שנים לאחר כניסתך לתפקידי... תוכלי להעיד עד כמה נכונות היו מילותיי").
Ниже есть продолжение.
https://www.facebook.com/AmitSegalNews/photos/a.633940203295653/2353014001388256/ואז הוא הוסיף את הפסקאות הלא ייאמנו: "לא תמיד הסכמנו, סברנו שחוקים שהשרה ביקשה לקדם אינם תואמים את חוקי היסוד, היו גם התבטאויות שסברנו שפגעו במערכת אכיפת החוק".
ניצן התבלבל קצת. תפקידו של פרקליט המדינה הוא לסנגר על המדינה, כשם שתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא – כמה חתרני – לייעץ משפטית לממשלה. בדבריו של ניצן ניכר ההלם והזעזוע משרת משפטים שהעזה לפרש אחרת את החוק מצמרת משרדה. שקד איתגרה את הלך הרוח האחיד במשרד, כל כך אחיד עד שניצן השתמש בגוף ראשון רבים ("סברנו, לא תמיד הסכמנו, חלקנו").
גם ארבע שנים מהפכניות במשרד המשפטים לא הורידו את ניצן וחבריו אל קרקע המציאות, שבה הם מסייעים לדרג הפוליטי להגשים את מטרותיו, כל עוד אלה אינן נגועות באי חוקיות משוועת. אבל בעולם של ניצן, השר הממונה איננו הסמכות האחרונה אלא מעין דמות איפכא מסתברא חביבה: כזו שכיף להתווכח איתה בשביל האתגר האינטלקטואלי.
בעולם שיצרו הפרקליטים בסלאח א-דין המדינה איננה הלקוח שיש לייצג בבית משפט, אלא גורם מפוקפק, ספק עברייני, חשוד תמיד במניעים זרים. בשנים האחרונות השתרשה שם פרקטיקה מגונה חדשה: לא רק שלמסרבים לייצג את המדינה במקרים רבים, גם מסרבים לה להצטייד בעורך-דין פרטי כדי לייצג את עצמה. הדבר דומה לרמטכ"ל שיסרב לשלוח חיילים לפעולה ששר הביטחון רוצה, או לראש אגף תקציבים שימאן להעביר כספים לפעולה שאיננה נראית לו, וגם ימנע מהממשלה לגייס כסף בשוק הפרטי.
החוק קובע חובת ייצוג לכל עבריין שפרץ לחנות מכולת, אבל עד ששופט בג"צ אלכס שטיין לא התערב בחורף האחרון, הפרקליטים ממשרד המשפטים סירבו לאפשר לשר המדע אופיר אקוניס להשמיע את דבריו בעתירה בית המשפט, פן תחולל קדושת בג"צ. זה איננו אקלים מפרה של שמירה על גבולות כוחה של הממשלה אלא שכרון כוח פקידותי. כהונה חשובה של איילת שקד לא סייעה להפיג את השיכרון הזה, ייתכן שארבע שנות אוחנה או סמוטריץ' יסייעו יותר.
מתוף קומנטים:
- ירון זליכה חשב שמדיניות הכלכלית היא שגויה, אבל הוא התחיל לדבר על זה רק אחרי סיום תפקידו. זה מערכת מתפקדת. שר מגיע לבצע את המדינייות שבוחרים שלו רצו ממנו. אסור לפקידים לטרפד את העבודה, בתאי, כמובן, שהוא, היא במקרה הזה, לא עובר\ת על חוק קיים בצורה מפורשת. בנוסף, אם יש חשד לניגוד עינינים או לשיקולים זרים בשביל זה יש יועץ המפשטי לממשלה. אם שרת המשפטים רוצה, למשל, לשנות הרכב של וועדה למינוי שופטים או לבחור שופט קונסטרביבי זה זכותה ואסור ל"פקידים" להתנגד בכך בפומבי.
- אם פקיד התנגד למעשה של השר מסיבה פוליטית, ודאי שזה לא בסדר. אם הוא התנגד מסיבה מקצועית, ודאי שזה בסדר.
במקרה המתואר הפקיד תיאר חילוקי דעות עם סיום התפקיד של השר, כפי שהזכרת לגבי זליכה. שגם זה בסדר.
- יפה, יש לנו הסכמה פה. אז הטענה ששי ניצן התנגד למדיניות של שרה איילת שקד מסיבות פוליטיות\אידיאולוגיות וזה לא בסדר
No comments:
Post a Comment