ראשית ימי האינטרנט במלחמת אגו בין ארה"ב לברית המוצעות. הסובייטים שיגרו לחלל את הלוויין ספוטניק וגרמו לארה"ב לחוש רגשי נחיתות עזים וחשש מפני היכולות הצבאיות של היריבה במלחמה הקרה. היא הקימה את את הסוכנות לפרויקטי מחקר מתקדמים (ARPA), שמטרתה העיקרית היתה החזרת הכבוד האבוד לארה"ב במירוץ לחלל, אך גם הקמה של אלטרנטיבה טכנולוגית לרשת התקשורת הטלפונית, שתהיה שימושית במקרה של תקיפה גרעינית ע"י ברית המועצות ותאפשר לארה"ב להמשיך לתקשר בתוך עצמה ועם שאר מדינות העולם.
Ниже есть продолжение.
https://www.facebook.com/intrototech/posts/1210831285707735רשת התקשורת היחידה שהיתה קיימת היא רשת הטלפונים, אשר מבוססת על טכנולוגיה של מיתוג מעגלים - Circuit Switching. אם קו מסוים רוצה לדבר עם קו אחר, הוא מתקשר למרכזיה ומבקש שיחברו ביניהם, המרכזיה יוצרת מעגל חשמלי בין שני הקוים (בין אם ישירות או דרך מרכזיות נוספות) והשניים יכולים לדבר בקו כל עוד הם מחוברים באותו מעגל.
לחוקרים של ARPA היה ברור שרשת מבוססת מחשבים צריכה לאפשר תקשורת בין יותר משני צדדים בלבד, וכי היא צריכה להיות מבוזרת ולא ריכוזית, כך שתשרוד מתקפה צבאית. בעזרת חוקר מ-MIT הוצעה שיטת תקשורת חדשה שהציעה לבסס את הרשת על שיטה של מיתוג מנות (פקטות) Packet Switching שתעבוד כך: הרשת מבוססת על צמתים (מחשבים, שרתים ונתבים) כך שכל צומת מחובר לשני צמתים נוספים לפחות. על מנת להעביר מידע ברשת, השולח מחלק אותו למנות קטנות יותר, וממען כל חלק בנפרד לכתובת היעד. במקום לחשב את כל המסלול אל היעד בעצמו, המקור שולח את כל החבילות הקטנות אחת אחת לצומת הבא, מבלי לדעת לאן הצומת יעביר את כל חבילה בהמשך. כל צומת מחשב בעצמו מה הדרך הכי טובה להעביר ממנו את החבילה ליעדה, ובכך פגיעה בחלק מהרשת לא פוגעת בתקשורת כולה. שיטה זו מביאה עימה אתגרים חדשים רבים – איך להצפין את התעבורה ברשת, איך למנוע איבוד חבילות בדרך, איך יכול היעד לקרוא את החבילות בסדר הנכון ועוד.
הרשת נקראה ARPAnet וההודעה הראשונה בה הועברה ב-1969 בין מחשב בUCLA למחשב בStanford, כל אחד מהם בגודל של מקרר. החוקרים דיברו בטלפון על מנת לוודא את הגעת המילה הראשונה – שתוכננה להיות LOGIN, אך לאחר שהאותיות L ו-O הועברו בהצלחה והקלדת האות G ע"י החוקרים בסטנפורד, המחשב שלהם קרס – וכך יצא שההודעה הראשונה ברשת האינטרנט אי פעם היתה “LO”.
הרשת גדלה והאינטרנט הכיל יותר ויותר מחשבים, אך רשימת ה-Hosts, המחשבים ברשת, לא היתה מבוזרת, וכל מחשב היה צריך לשמור מיפוי של כל מחשבי הרשת ושמותיהם. לא היתה דרך לוודא נכונות או עדכניות של המיפוי שמשתנה כל הזמן, ולא היה ניתן לשתף את קובץ המיפוי על גבי הרשת. בתחילה, האדמינים של הרשתות קיבלו עותק מודפס של המיפוי העדכני או התקשרו לברר אותו בטלפון ויותר מאוחר – הופץ להם קובץ hosts.txt שהם נדרשו להוריד באמצעות FTP ולעדכן כמה פעמים בשבוע. את המיפוי יצרה והפיצה אליזבת פיינלר.
אליזבת פיינלר היתה ביו-כימאית שעבדה באותו בניין שבו פיתחו את ה-ARPAnet. אחד המובילים סיפר לה על הפרויקט ושאל אותה אם תסכים להיות אחראית על המשימה שכל מתכנת שפוי שונא – לתעד. מכיוון שלא היה אינטרנט, לא היתה דרך קלה להדריך משתמשים חדשים איך להתחבר לאינטרנט, ופיינלר למדה את הטכנולוגיה החדשה על בוריה וניהלה את מרכז המידע של הרשת (NIC). היא כתבה והפיצה את המדריכים שמתארים כיצד הרשת עובדת, איך מתחברים, לאילו מספרים ניתן להתקשר בשאלות ובקשות, היא ניהלה את מוקד התמיכה והשירות, והיתה אחראית על פיתוח שירותי 144 הממוחשבים של הרשת - whois ו-whatis. מנהל רשת עצלן שלא עידכן את המיפוי שלו בזמן עשוי היה להפיל את הרשת, וטירחה רבה הושקעה בלשכנע את האדמינים להשאר מעודכנים בכתובות ובלשמור על הרשת יציבה.
הקשיים הובילו ליצירת ה-DNS (Domain Name System), מערכת מיפוי שמות היררכית שבנויה מדומיינים במקום הדומיין היחיד באותה תקופה שהיה .arpa. הוחלט לחלק את הרשת לדומיינים ראשיים שינוהלו בנפרד ושהם יהיו מסווגים לפי איזור בעולם ולפי תעשייה. כך נולדו הדומיינים .gov, .edu והדומיין שכולנו (לא) מכירים bus.. הדומיין bus (קיצור של business) היה אמור לשרת את המגזר העסקי, אך לאחר שגילו שיש במחשב רגיסטרים חומרתיים שמסתיימים בbus. הוחלט לשנות את הדומיין ל- com. – קיצור של commercial.
רשתות נוספות הוקמו ע"י יזמים פרטיים ברחבי העולם, אך בגלל שכל רשת עבדה בצורה שונה, עדיין לא ניתן היה לחבר את הרשתות וליצור רשת עולמית (world wide web). הכל השתנה בעקבות הפרוטוקולים TCP/IP שאפשרו ליצור רשת-בין-רשתות, inter-net, עם פוטנציאל תיאורטי של אינסוף מחשבים. הרשת גדלה והתחברה לרשתות נוספות, הפך להיות בלתי אפשרי לקבוע מי משתמש מורשה בה, ובהיעדר כלי אבטחת מידע והגנה על התקשורת הממשלה האמריקאית התחילה לדאוג לביטחון הלאומי והחליטה להתנתק לרשת משלה. רשתות פרטיות נוספות צמחו והתמזגו, לא היה צורך יותר ברשתות ממשלתיות ואלו הושבתו, ולאחר עוד אי-אילו מהפכות ושיפורים הרשת הפכה להיות רשת האינטרנט שאנחנו מכירים היום.
בתמונות – תרשים של הצמתים ברשת לאורך השנים ומיפוי המחשבים שהיו מחוברים לרשת בראשית דרכה. מוזמנים לקרוא עוד באחד ממסמכי התיעוד של רשת ה-ARPANET.
https://ban.ai/multics/doc/a164353.pdf
No comments:
Post a Comment