הדיון בבג"צ היום, על תיקון לחוק יסוד הממשלה בנושא הנבצרות, הוא לגמרי מופרך. הוא מביך. ואם ילעגו לנו עליו בכל העולם – זה יהיה מוצדק.
אז איך הגענו עד הלום ומה מאפשר אבסורד גמור כזה?
Ниже есть продолжение.
ובכן, המשפטיזציה של הפוליטיקה בישראל מתחילה מהפלישה של השיח המשפטי למדעי המדינה. והדבר הזה עובד מפני שחסידי ה #בגצוקרטיה יכולים לבנות על מה שהפך לאחד הכוחות המרכזיים ביותר שיש לשמאל היום: הבורות.
בורות היא כוח, כפי שלימד אותנו בצדק ג'ורג' אורוול.
מפני שהיא חסינה מפני טיעונים, ואין דרך להתווכח איתה. בחסות הבורות אנשים מתוחכמים במכון הישראלי לדמגוגיה, ובבתי הספר למשפטים באקדמיה מספקים לנו טיעונים מדומים, להצדקת שלטון המשפטנים כאילו היה חיזוק ולא ריסוק של הדמוקרטיה. אבל עכשיו מרסקים את הדמוקרטיה בבית המשפט העליון, אל תטעו.
כך הגענו למצב המגוחך שבו שתי יועצות משפטיות עם חוות דעת שונות מעזות להתפלפל על "שימוש לרעה בסמכות המכוננת". זה נשמע כמו מונח משפטי טכני, אבל כך, בארבע מילים, בעצם מבטלים את שיטת המשטר הדמוקרטית. כך גודעים אותה בשורשה.
הסמכות המכוננת היא הסמכות של אסיפה נבחרת לקבוע חוקה, בשם האזרחים. זו הסמכות העליונה בדמוקרטיה. והרעיון שמשפטנים יגידו לאסיפה המכוננת מה מותר לה ומה אסור לה, היה צריך לצלות את אזני כל מי שלמד שני שיעורים במדעי המדינה. בהבל פה, בשפה רוזנאית מתחכמת, האנשים האלה בעצם קובעים שמקור הסמכות העליון אינו האזרחים אלה הם עצמם - המשפטנים.
לתלמידי המשפטים מוכרים באריזה יפה צעצועים סמנטיים כאלה בלי לומר להם שזה בעצם ביטול של העיקר היסודי שעליו עומד המשטר הדמוקרטי, מקורו המוסרי, ולב הגיונו הפנימי: הרעיון שממשלות שואבות את הצדקתן היחידה מהסכמת הנמשלים (כדבריו המפורסמים של תומס ג'פרסון).
אבל אצלנו, דור של משפטנים שאינם יודעים דבר וחצי דבר במדעי המדינה, מדקלמים לנו מושגים שמשמעותם היא בעצם זו: שהממשלה בישראל תשאב את הצדקתה מהסכמת המשפטנים.
שתי היועצות בעצם אומרות לנו, בשפה כאילו טכנית, שהסמכות לקבוע חוקה (או במקרה הזה חוקי יסוד בעלי מעמד חוקתי) היא לא של הציבור, אלא של המשפטנים. רק בורות עמוקה יכולה להשלים עם ההבל הזה.
אז אל תאמרו לנו זה עניין למשפטנים. כי זה לא שאנחנו אנשי הפילוסופיה הפוליטית ומדעי המדינה פלשנו לתחום המשפטים, זה שפרופסורים למשפטים – מי בבורותו ומי בערמומיותו – המציאו לנו מדעי מדינה דמיקולו, סמרטוטי מחשבה מסולפים ואנטי-דמוקרטיים מוסווים תחת ערפל של מושגים משפטיים "מקצועיים".
הדיון הזה בבג"צ היה צריך להיות מקור לבושה עמוקה, לכל אדם משכיל, במדעי המדינה ובמשפטים כאחד.
No comments:
Post a Comment