הרב אורי שרקי: פילוסופיה מול נבואה (Hebrew)

См. также:
Пинхас Полонский: осевое время (кратко)

UPDATE 12-01-2020:

הדתות באו במקום המיתולוגיה. הדתות נולדו עם הפסקת הנבואה. בתקופה של הנבואה לא היו דתות, הייתה עבודה זרה. עבודה זרה זה משהו אחר לגרמה. זה הסקת המסכנה מהנכוחות המורגשת של נוכחות האלוהות בעולם. אם אלוהים נימצא - הוא נימצא בכל, אני חש אותו בכל. עבודה זרה זאת תגובה טבעית הספונטנית, זה לא תודעה של מחשבה, זה אינטואיציה בריאה. אבל נביאי ישראל התנגדו לזה. נביאי ישראל הם היו נראים האתאיסטים הנוראים שרוצים לבטל כל קודש, רוצים לבטל את עבודת האלים.

ברגע שספקה הנבואה העולם האלילי כולו נכנס למשבר. ואז ביוון [העתיקה] המציאו את הפילוסופיה ובשאר האומות המציאו את הדתות - זרתוסטרה, בודה, לאו צזי, קונפוציוס, וכו'.

***

הפילוסופיה זה מילוי של הריק, של החלל האלוהי שנוצר, זה מילוי על ידי השכל. הדתות - מילוי הריק על ידי הרגש.

המשך יבוא

END OF UPDATE
UPDATE 13-01-2020:

או שאתה בוחר בשכל או שאתה בוחר ברגש. בכל מקרה אתה בא למלא חלל. אצלינו, תלמידי משה רבינו [הרבנים]... הוחלט שאבותינו חוו חוויה אמיתית. זה נכון שאצלינו נשאר רק השכל והרגש, אבל אנחנו לא מעררים את החוויה של אבותינו, אלא מתרגמים את החוויה של אבותינו, החוויה שנבואית, לשפה של השכל ושל הרגש. נותנים תוקף אינטלקטואלי למה שפעם היה חוויתי. בפרט, התורה שאנחנו לומדים איננה התורה המקורית, יש לה קרבה מסוימת אל הפילוסופיה, ולכן יש מקום לחשוב שתורת ישראל היא סוג של פילוסופיה דתית. אבל מצד האמת, אין לזה שום קשר.

במה, אם כן, שונה פילוסופיה מן הנבואה. הפילוסופייה עונה על שאלה אחד - השאלה מה? הנבואה עונה על שאלה אחרת לגמרי - מי? השאלה אם אתה נפגש עם אובייקט או סובייקט, עם משהו או עם מישהו. אתה יכול לדבר באותם המילים על אותה הנושאים וזה לא אותו דבר. האלוה של הפילוסוף איננו האלוה של הנבואה. האלוה של הפילוסוף הוא קונצפט, הוא מושג שצריך להגדירו, שצריך לתת לו תוכן ברור, אבל זה לא מישהו שמדבר, זה לא גילוי רצון. עף על פי שניתן להשתמש במילים דומות: רצון, חוכמה.

הטיב לתאר את זה אחרון הפילוסופיים בהסטורייה, כי אחריו זה כבר לא פילוסופייה, זה עמנואל קאנט. עמנואל קאנט אמר שצריך לענות על 3 שאלות: מה אני יכול לדעת? מה אני יכול לעשות? מה עלי לצפות? מכנה משותף לשושת השאלות הוא מה. יש עוד משהו - אני. אני אצל הפילוסוף הוא לא בנושא הנחקר. הוא שואל מה? ואנחנו שואלים - מי?

כשאנחנו יודעים מי? מי השם?.. זאת השאלה שפארו שאל. פארו היה בן האדם סופר חכם, הוא הבין שכלפי הקדוש ברוך הוא צריך לשאול שאלה מי? לא מה? כשאנחנו שואלים מי השם, אנחנו ניפגשים עם החוכמה עצמה. כאשר הפילוסוף שואל מה, הוא מסביב לחוכמה האמיתית וכלן הוא קורה לעצמו בענבה רבה פילוסוף - אוהב חוכמה. אבל לא משיג את החכמה עצמה. זה הבדל שיש בין הפילוסופייה לבין הנבואה.

***

מפורש בתוספתא: "בוא נקבל פני פילוסופוס, חברינו". לא ראינו שחכמים התייהרו מהם. יתרה מזאת, רש"י במסכת "עבודה זרה" דף כ' (או דף יז') דיבור המתחיל פילוסופים,- כותב ראש"י, חכמי האומות. ויש הלכה שתבוא חכם מחכמי האומות יש ברכה שצריך לברך. לא כתוב שאתה צריך להפנות את הפנים, אלא להפך שצריך לברך. על זה שנתן מחכמתו לבשר ודם... כדי שתוכל להיפגש [עם הפילוסוף]. אני מחסן אותך כדי שתוכל לטייל בהודו. לא כדי שתישאר בבית. (לא שצריך לטייל בהודו)...

פילוסופיה ליוותה אותנה מי אז חשמונאים ועד היום. היו עליות ומורדות, לפעמים זה טוב, לפעמים זה רע, הרבה סבל, הרבה רווח, גם וגם. למשל, יש הרבה מושגים שחדרו מהפילוסופיה לשיח הפנימי שלנו. למשל מושגים חומר, צורה, העדר, יסודות. כמו כן, שכל, גוף, נפש וכדומה. זה קיים גם אצל מקובלים, לא רק מאלה שהושפעו מהפילוסופייה היוונית. כאן, אני רוצה להביא מה שכתב רבי אברהם מבאגו, בעל ספר "דרך אמונה", שני דורות לפני גירוש ספרד. [הספר] נכתב בספרד, יש שם דיונים עמוקים בהרבה סוגיות עיוניות, והוא כותב, מדוע גלות אדום ארוכה יותר משאר גלויות? משום שבכל גלות מתברר הבדל אחד מן הצורה הישראלית לבין הצורה של אומות העולם. לפי גודל האתגר כך גם גודל הגלות. במצריים היינו צריכים להתמודד על התרבות הבנוי על כוח החוש. וזה לוקח 210 שנים כדי לברר מה הבדל בין החוש לבין הנבואה. ולכן משה [רבינו] מתחיל את המלחמה שלו בפארו בהצגת היכולת שלו לעשות כמו החרטומים...ואחר כך רואים את ההבדל...מהכינים ואליך...בבל...יותר קל, היינו צריכים להתמודד על התרבות שבנויה על הדמיון -[פיתרון] החלומות, המלאכים וכדומה...כל זה גלות בבל. לוקח 70 שנים לברר את ההבדל. [הנביא] דניאל מתחיל מחוכמת כשדים עד שהוא מראה את עליונות על חכמת כשדים. 70 שנים. אבל, אומר רבי אברהם מבאגו, התמודדות בגלות אדום, הגלות שלישית הוא אל מול, מה שהוא מכנה, החוש התבוני. מה זה החוש התבוני? זה הפילוסופייה!.. ולפי שהחוש הזה הוא נכבד מאוד, זה לקוח הרבה זמן לברר את ההבדל בינו לבין צורה הישראלית. יש פה נבואה נפלא מרבי אברהם מבאגו. הוא צפה ש רשית שיבת ציון תתחיל עם חורבנה של הפילוסופייה. זה קרה בדיוק כשעמנואל קאנט בירר שאין הכרה מופשטת כי כל הכרה מתחילה מן החוש. כלומר, כל תבונה היא חוש, החוש התבוני. הוא התכוון להגיד שכל חשיבה מופשטת מקורה בהכרה חושית. מכן יוצא שאין לנו אפשרות לחשיבה אובייקטיבית באמת. מכאן ואליך הפילוסופייה זה רק דימיון - אקזיסטנציאליזם, סטרוקטורליזם, פוסטמודרניזם וכו' הוא תולדה של המשבר הקאטאני.

מאז התחילו לדבר על שיבת ציון. ב1799 הגיעה נפוליאון בונפרטה לארץ ישראל וקרה ליהודים לחזור לארץ... קשרתי את זה בין קאנט, סיום הפילוסופייה וראשית שיבת ציון.

...הרב קוק מנתח את זה בספר "אורות". הוא אור, מדוע בעולם החל המשבר של הפילוסופייה? לכאורה, זה דבר גרוע מאוד. זה יצר חברה מחוסרת אידאליים, מחוסרת וודאות, חברה של כל כולה קלקולים. אבל זה בשביל להחזיר לזירה את כוח הדמיון. ולמה זה חשוב להחזיר לזירה את כוח הדמיון? כדי שתחדש הנבואה. וזאת הסיבה של סיום המאבק הארוך שהיה לנו עם הפילוסופיה, כדי להשיב את הנבואה, ולהשלים את מה שהחל בימי החנוכה ואמור להצליח בימינו.

END OF UPDATE