השבועות האחרונים עברו במכרז של המדינה שנערך בין שתי המפלגות הגדולות על סחורה מצומצמת אך יקרת ערך: בנט ושקד. בפני כחול לבן ניצב פרדוקס: ככל שההצעה הייתה משתפרת במונחי תיקים, היא הייתה מקשה על השניים להיכנס לממשלה. הם היו נתפסים כגולדפרב ושגב על אסיד (במקרה של האחרון זה גם דימוי הולם). כמי שחיסלו את שלטון נתניהו בן 10 השנים ואת הברית בת 40 השנה בין הפריפריה והכיפות הסרוגות עבור חופן מיניסטרים. הייתה גם בעיה נוספת, והיא – כפי שהתברר בדיעבד – שנתניהו ישווה וישפר כל הצעה מאגף המינויים, גם אם זה אומר למנות לראשונה בתולדות המדינה שר ביטחון מסיעה בת שלושה מנדטים.
יש המשך למטה.
Ниже есть продолжение.
https://www.facebook.com/AmitSegalNews/photos/a.633940203295653/2659396640749989/?type=3במקום זאת, הוחלט להגיש להם הצעה אידיאולוגית מפתה: את בקעת הירדן. שבוע לפני הבחירות הבטיח בנימין נתניהו להחיל את החוק הישראלי על כל יישובי הבקעה, רובן ככולן יישובים חילוניים שהוקמו על-ידי מפא"י. בשיחות של ממשל טראמפ עם גנץ ואנשיו עלה שהם מחכים – כבר שנה פחות שבועיים – לממשלה ישראלית. שגריר ארצות הברית דייויד פרידמן אמר זאת במילים מפורשות מאוד לפני כמה שבועות למקור ראשון: הגבול הישראלי יזוז מזרחה, רק מחכים לממשלה יציבה שתקום. במעשה לא דיפלומטי בעליל, הבהירו שליחי טראמפ שהבוס שלהם רוצה לראות אחדות. מתווה הנשיא טראמפ, אם תרצו.
שני חברי כנסת ויועץ אחד נשלחו לבנט ושקד עם ההצעה הבאה: בקווי היסוד של הממשלה הבאה תיכלל תמיכה בהחלת החוק. יש לנו שלחים, הזהיר אחד מהם את הימין החדש, בכוונו לסמנים יוניים במפלגה כמו עופר שלח. הפתרון המוצע היה חופש הצבעה. 55 חברי כנסת מהימין, פלוס ליברמן, פלוס תל"ם, היו מספקים רוב גדול למהלך. זה היה מאפשר לימין החדש להסביר שלא העדיפו את גנץ על פני נתניהו, אלא את ההתיישבות על פני עוד בחירות. אבל בנט סירב לפתח את ההצעה, וכחול לבן מצאה את עצמה נעה מסיפוח ההתיישבות להמשך הפלירטוטים עם רע"מ וחד"ש. אלה הם חייה בזמן האחרון. למפלגות מרכז, כידוע, אין שותפים טבעיים.
בהצעתו בשבוע שעבר, נתניהו בלם את המהלך. הוא משוכנע שאלמלא מינה את בנט לשר הביטחון, היה מוצא את עצמו ביום שישי הזה בקיסריה, מוקף ארגזים ועם התואר "יושב-ראש האופוזיציה". הוא הגשים חלום ישן: להיות איווט. במשך שבע שנים, מאז נכנס לפוליטיקה, זכה בנט בקביעות ליותר מנדטים מליברמן אבל לתפקידים נחותים יותר. הסיבה הייתה מפלגתו על רבניה ועסקניה ורוחה הנמוכה. הוא לא יכול היה, כמו ליברמן, להציב אולטימטום ולהיעלם כי תמיד הטלפון שלו הבהב עם רב שקיבל שיחת טלפון מנתניהו. לכן בנט היה בעשור האחרון שר החינוך והכלכלה, וליברמן – שר החוץ והביטחון. לכן ליברמן השתריין בליכוד במחירים נדיבים ובנט ושקד נאלצו לנדוד בצמד בערבות הימין, לא מוזמנים להיכנס.
היום לפני שנה הציב בנט אולטימטום לנתניהו: או שאתמנה לשר הביטחון, או שאתפטר. ראש המל"ל מאיר בן שבת נשלח אז בידי ראש הממשלה אל הרב דרוקמן עם מידע סודי, דרוקמן התרשם והמטען הממולכד שהונח לפתחו של ראש הממשלה פורק. הקמת המיזם הצולע של הימין החדש נועדה להזיז אותו לעמדה שבה יוכל להציג בפני הליכוד איום אמין. חלק ממכריו הותיקים של בנט כמעט ונבהלו. מאז הבחירות הוא נהג באכזריות וציניות, אבל זה השתלם. השבוע צולמו שר הביטחון היוצא והנכנס עם בן-שבת במשרד הביטחון בקריה, חמורי סבר ומקבלים עדכונים מהדרום. הרב דרוקמן לא עודכן הפעם.
כמובן, עוד מוקדם מאוד לקבוע אם מדובר ביותר מהצלחה טקטית רגעית: רבין היה רמטכ"ל ששת הימים, ובנט עלול להיות שר ביטחון לשישה ימים. הלוואי שכהונתו במשרד הביטחון תלווה ביצירתיות ותעוזה כמו זה שגילה בדרך לקומה ה-14 בקריה.
היחסים בין השניים לא השתפרו במיוחד גם אחרי המינוי, תודה שהתעניינתם. ״הצייצן בשדה השיפון״, כונה השבוע בבלפור שר הביטחון החדש.
No comments:
Post a Comment