Friday, March 27, 2020

עמית סגל: הברית בין גנץ לבין הצמד לפיד-ליברמן התפוצצה בסוגית חמורו של משיח (Hebrew)

שתי דמויות מפתיעות תרמו, שלא מרצונן, להקמת ממשלת האחדות בין גנץ ונתניהו: הראשונה היא אסתר חיות. סד הזמנים העקשני שאליו כפתה נשיאת העליון את הכנסת, כאילו לא תיכון דמוקרטיה בישראל אם מאיר כהן לא ייבחר ליו"ר דווקא ביום חמישי בצהריים, הוביל להגברת הלחץ על הקוקפיט ולתוצאה ההפוכה. בשבוע הבא, בסבירות גבוהה, ייכנס יולי אדלשטיין שוב בשערי הלשכה שאותה נטש אך שלשום.


יש המשך למטה.
Ниже есть продолжение.

הדמות השניה היא אביגדור ליברמן. בחודש האחרון הוסרו המסכות, והתברר שמטרתו העליונה של יו"ר ישראל ביתנו איננה מלחמה בחרדים או בערבים, אלא חיסול נתניהו. אבל גנץ זיהה שהחקיקה האגרסיבית שקידמה ישראל ביתנו לא הייתה מביאה למינויו שלו לראש הממשלה, אלא להחלפת נתניהו בדמות אחרת מהליכוד. המחשה לכך הוא קיבל אתמול, כאשר אלו שהריצו אותו לתפקיד ראש הממשלה סירבו לתמוך בו לתפקיד יו"ר הכנסת.

בהחלטתו להיכנס עם נתניהו תחת האלונקה - או במקרה הזה, תחת מיטת ההנשמה – גנץ גזר על ליברמן להפוך בעתיד הנראה לעין מממליך המלכים של הפוליטיקה הישראלית לחבר אופוזיציה, בין לפיד ועודה. ליברמן חשב שיסתייעו בו כדי לקדם חקיקה נגד נתניהו, אבל גנץ השתמש במנוף החקיקה שלהם כדי לקבל ממשלה שוויונית. הברית בין גנץ לבין הצמד לפיד-ליברמן התפוצצה בסוגית חמורו של משיח, או ליתר דיוק בשאלה מי פה המשיח ומי כאן החמור.

מנהיגי שתי המפלגות הגדולות הוכיחו שבפוליטיקה, כמו בפיזיקה תיאורטית, לפעמים הדרך להגיע למטרה היא לצעוד בדיוק בכיוון ההפוך. הדרך של גנץ לסיום כהונת נתניהו הייתה להעניק לו עוד שנה וחצי כהונה; והדרך של נתניהו לפרק את כחול לבן היא להציע למנהיג שלה רוטציה. גנץ, שהספקות סביב יכולתו לכהן כראש הממשלה ה-13 בלי יום של ניסיון מיניסטריאלי עדיין מנקרים, עמד בהצלחה בפיילוט השלישי שהזדמן לו, פיילוט בקבלת החלטות קשות משאול. הם גאלו את ישראל מהמשך הקטטה האלימה שאליה נקלעה. וגם גאלו אותה כנראה מעוד מבוכה: מאיר כהן, יו"ר הכנסת הבא לשעבר, כינה אתמול את גנץ ואנשיו "בוגדים". ככה מדבר מי שרצה לעמוד בראש הרשות המחוקקת?

בשבועות האחרונים התעשת גנץ בהדרגה ממיזם ממשלת המיעוט בתמיכת המשותפת, שנשענת על חסדיה של תומכת מחבלים, מהלל אמהות שאהידים ועוד חופן מבקרי אסירים ביטחוניים. הוא הבין שמחוץ לעולמות הטוויטר וחלק מהפרשנים, ממשלה אנורקטית כזו בתמיכת בל"ד היא הדבר האחרון שישראל זקוקה לו בעיצומו של המשבר. חילוקי הדעות בצמרת כחול לבן היו גלויים לעין כל מי שרצה לראות. אתמול, באחר צהריים אחד של פורענות, הם הובילו לתוצאה כמעט בלתי נתפסת: בעוד שנה וחצי לפיד יהיה יושב-ראש האופוזיציה של ראש הממשלה גנץ.

אם הסכם הרוטציה יקוים – ומהיכרותנו את הקליינט מבלפור זה "אם" גדול – הפוליטיקה הישראלית שהכרנו לא תחזור להיות מה שהייתה. ליברמן, ימינה והמשותפת יחזרו לגודלם הצנוע המקורי; הקמפיין הנצחי והמסוייט יגיע לקיצו; ובעוד שנה וחצי, מי היה מאמין, ייפתח עידן חדש שבו לא הכל, ממשרד המשפטים ועד מגיפה קטלנית כלל עולמית נמדד רק סביב השאלה: כן ביבי, לא ביבי.



No comments:

Post a Comment