https://www.facebook.com/efraim.podoksik/posts/10157132600075672מי שמכיר אותי יודע על השבר שפקד אותי ביחס לציונות הדתית לפני כעשור, ואשר קשור לחוויות שחוויתי אז בתוקף תפקיד ציבורי במשרד החינוך. לפני כן התייחסתי בהערכה למרבית נציגי הציבור הדתי-לאומי ובמידה רבה קניתי את האשליה שייתכן ומדובר בעילית פוליטית איכותית. היכרות קרובה והתמצאות בפרטי פרטים של האופן בו פועלים מרבית יוצאי הציונות הדתית במסדרונות השלטון והבירוקרטיה לחלוטין שחררה אותי מהאשליה הזאת.
אבהיר מיד - אני ממשיך לכבד את אנשי הציונות הדתית ברמת הפרט, ורבים הם אנשי סגולות אישיות רבות. אבל משהו מוזר ובלתי-מוסבר קורה לרבים מהם ברגע שהם נכנסים לזירה הבירוקרטית והשלטונית. והביקורת שלי לא קשורה לחשש הסטדנרטי של אנשי השמאל כאילו מדובר באידיאולוגים תיאוקרטיים. לא - לא זאת הבעיה. הבעיה היא שאין שום קשר בין דעותיהם החברתיות והפוליטיות כפי שבאות לידי ביטוי באמירותיהם הפומביות (שהם עצמם אפילו מאמינים בהן ברמה מופשטת כלשהי), להתנהגותם בתוך המערכות. נתקלתי כל כך הרבה פעמים בתופעה של "אחד בפה והפוך בעשייה" - לפעמים בעוצמה גרוטסקית של ממש - שרק על הדבר הזה אפשר לכתוב ספר שלם. אלמלא הייתי בפנים, בעצמי לא הייתי מאמין במה שראיתי. ואני בהחלט מבין את אותם האנשים בתוך הציבור הדתי-לאומי אשר אינם נחשפים לסגנון קבלת ההחלטות של נציגיהם וממשיכים לתת להם גיבוי.
לא אתחיל בפוסט זה במסכת פרטים ארוכה ואסתפק בדבר אחד, והוא הסיבה להתפטרותי ממשרד החינוך ומהוועדה שהייתי חבר בה. ההתפטרות הזאת קשורה להגעתו של נפתלי בנט למשרד החינוך בשנת 2015. כאשר בנט התמנה, ממילא לא היו לי תקוות גדולות ממנו. פעם ראשונה ששמעתי את השם הזה, היה כאשר בשנת 2011 האזנתי לאייטם חדשותי, ולפיו ראש מועצת יש"ע, אחד שקוראים לו נפתלי בנט, ביקר באוהלים של "המחאה החברתית" ברוטשילד. ההיכרות הראשונה היא המשמעותית ביותר, וכמובן שאחרי התקרית הזאת לא היו לי ציפיות מפוליטיקאי זה. אך מה שראיתי במו עיניי אחרי שהוא הפך לשר הפתיע גם אותי.
ראשית, רוב המינויים הבכירים שהוא ביצע היו מגזריים ופרוואיים למהדרין. מכיוון שהייתי אז קצת יותר מעורה, אני יודע מי רואיינו ומי בסופו של דבר מונו לתפקידים אלה. אבל זה עדיין בגדר הסביר - מההתחלה נהיה ברור שבנט מבקש לא לבצע שום תיקון משמעותי במשרד זה ורוצה רק לשרוד את התפקיד, ולכן ממנה אנשים שאין להם שום רעיונות משמעותיים.
אבל בוועדה שאני הייתי חבר בה, הסיפור היה שונה. מי שמונה שם היה ידוע כאיש הציונות הדתית בעל דעות חברתיות נחרצות ביותר. וכמה חודשים מאז המינוי ועד להתפטרותי הייתה אולי התקופה ההזויה ביותר שלי - כי האיש פעל ודחף להחלטות אשר לחלוטין היו מנוגדות לתפיסותיו הפומביות אבל התיישבו יפה מאוד עם הצייפיות של האגף הרדיקלי של הפקידות. אינני רוצה להיכנס לפרטים, אבל טעימה אחת אתן. הדבר הראשון ששמעתי ממנו היה שיש אי-איזון בין אנשי הימין והשמאל בוועדה לטובת הימין, וצריך להוסיף אליה מפאי"ניקים. אמנם דעות פוליטיות אמורות להיות בלתי-רלוונטיות בוועדה מקצועית, אבהיר מיד שזה לא היה תיאור נכון של המציאות, וכי בוועדה של אז קצת יותר חברים החזיקו בדעות של שמאל ושמאל מרכז.
בקיצור, אחרי כמה חודשים הבנתי שאני נמצא במצב אבסורדי, ושאנשים מבחוץ מתקשים לאמין שכך הם פני הדברים. לא חשבתי שאני צריך להמשיך להיות עלה תאנה לבנט, והתפטרתי. אחרי כמה ימים רואיין בנט בתכנית בוקר ברדיו ולשאלה לגבי התפטרות חברים בוועדה ענה שאלה הם אנשי שמאל (המציאות כמובן הייתה הפוכה). התלבטתי אז בקשר לשאלה - מיהו בנט? האם מדובר באיש שמאל המתחזה עמוק, או פשוט בפוליטיקאי חסר כישורים של מדינאי לחלוטין . בסופו של דבר אני נוטה לפרשנות השנייה, כי על מנת להתחזות בצורה כזאת מושלמת צריך כישורים מקיאבליסטיים של ממש, ולא נראה לי שבנט ניחן בהם.
END OF UPDATE
No comments:
Post a Comment